צבא "כשר"? מעבר לשבת וכשרות, התורה מגדירה גם איך להילחם

רוצים חרדים בצבא ? התקשורת מתייחסת כמובן מאליו לכך שהחייל החרדי צריך את צרכי הדת שלו, כי כך התרגלה המערכת להתייחס לחייל הדתי לאומי. אך התורה אינה מסתפקת בהנחיות פרטיות ליהודי המשרת בצבא, אלא מנחה אותנו איך צריכה להתנהל המלחמה עצמה. הקוד המוסרי שלנו עובר דרך הלכות מלכים לרמב"ם. אולי הגיע הזמן שבסדרות החינוך יעבירו שיעורים ב"תורת המלך".

לאחרונה נזקקים הפוליטיקאים לטרנד החדש - ישן, דיבורים על כך שהכנסת בני הישיבות למעגל המשרתים בצבא הינו צו השעה.

מעבר לדיון על המרדף הציני של הפוליטיקאים אחרי הכותרות המחמיאות בתקשורת עויינת - החרדים, ומעבר לחוסר ההגינות הבולט בשיח בנושא, יש כאן מקום להאיר נקודה נוספת שלטעמי לא עלתה עד כה על שולחן הדיונים.

התרגלנו, כך נדמה, שמי שקובע את סדר היום בדרך ההתנהלות והלחימה של הצבא זה שילוב של פוליטיקאים חילונים, משפטנים חילונים ואנשי רוח חילונים. הפיקוד העליון מכופף עצמו לגמרי תחת מרות החבורה הלא קדושה הנ"ל, ללא שום מקום לגישה אחרת.

מקומם של הרבנים ואנשי הציבור הדתיים מתמצה בטיפול בבעיות הפרט של החייל הדתי.

הדיונים כיום נסובים סביב נושאי כשרות, שבת וצניעות. במקרה הטוב מועלית גם טענת "אל תשלחו אותי למשימות הריסת בתים". (לא כטענה על כך שפיקוד הצבא פושע אלא כטענה שזכויות הפרט שלי נרמסות) אלה נושאים חשובים, וטוב שחיילים יילחמו על זכויותיהם, אך כל זה הוא במישור הפרטי. אין דיון בשאלה הגדולה, איך צבא שמורכב מבני תורה אמור להילחם ?

יצרני כוח אדם או משפיעים על הכיוון ?

למרות שהציבור הדתי לאומי שולח את מיטב כוחותיו לצבא, הפיקוד הבכיר אינו רואה בציבור זה את המקום שממנו צריך וראוי לשאוב גם את רוח הלחימה (ראו איך הגיב הצבא לנסיונו של הרב רונצקי לצאת ממסגרת הרבצ"ר - פקיד, ולתת משמעות אחרת לרבנות הצבא) .

לא זו אף זו, היעדר טענה מצד הציבור הדתי לאומי על כך שהשמאל החילוני משתמש בילדיו לצורך מימוש התנהלות צבאית שאינה על פי תורה, מלמדת על כך שהציבור אפילו לא מרגיש בבעיה. רבני הציבור הדתי לאומי ימשיכו לדחוף את תלמידיהם להשקיע את עצמם בצבא, וההכרעה לאן כל האנרגיה הזו הולכת ואת מה היא משרתת לא נתפשת כחלק מתחום עניינם, אלא מתחום עניינו של הפיקוד העליון.

מה יש לתורה לומר על התנהלות הצבא?

השאלות המשמעותיות הן על "רוחו" של הצבא. כיצד נלחמים מול אויב במלחמה ע"פ תורה? מהו טוהר הנשק היהודי? מה אומרת התורה על יחס לעם שמתוכו ובגיבויו יוצאים מרצחים? איך מציירת התורה את הקוד המוסרי של צבא יהודי?

אז עכשיו מדברים על "גיוס בני הישיבות". בואו נניח שהמהלך מבשיל וקורה.

הכנסת אלפי חיילים בני תורה למעגל הלוחמים, אם וכאשר, בדגש על כך שלא מדובר בציבור כנוע נפשית מכל כל הכרעה שהמדינה מקבלת, ואינו מקדש את החלטותיה, יכולה להיות גם נקודת המפנה של הצבא.

האם כשמדברים על "צבא העם" מתכוונים לכך שכל חלקי העם (היהודי, כמובן) יזדהה עם מהלכי הצבא? האם מובילי מאבק השוויון מקבלים את ההנחה שהאג'נדה השלטת בצה"ל כיום צריכה להתיישר עם אג'נדות נוספות כחלק מהשוויון הנדרש?

ומה באמת אומרת התורה בנושא מוסר המלחמה ?

שני רבנים כתבו לאחרונה ספר הלכתי בנושא מוסר המלחמה על פי ההלכה היהודית, ספר "תורת המלך". ייתכן שישנם רבנים אחרים שרואים את הדברים אחרת ומסוגלים לכתוב ספר הלכתי עם גישה שונה. בית המדרש יכול להכיל דעות רבות, אך המחויבות לתורה ולהלכה הוא המכנה המשותף. יתכבדו נא החולקים על מסקנות "תורת המלך" וייכתבו את ספריהם. תגדל התורה ותאדיר עם הדיונים. (אין הכוונה לאלה שמעולם לא פתחו את הספר אך התראיינו לכל כלי התקשורת וגינו אותו ואת מחבריו, עליהם לא שווה לבזבז את הזמן).

בין אם נקבל את מסקנות "תורת המלך" ככתבם וכלשונם, ובין אם הדיון התורני יוליד מסקנות נוספות, מול הדרישה לגיוס בני תורה צריכה להיות תביעה ברורה לשינוי תפיסתי של הצבא וכפיפותו למוסר הלחימה היהודי.