נעם לבנת, אביו של בן יוסף הי"ד, לא מתרשם ממעצרם של רוצחי בנו בידי צה"ל. "היה ניתן לצפות לפחות לדין צדק: משפט צבאי בישראל והוצאה להורג בשער בת רבים, אך הניסיון מלמד שהרוצחים ישחקו פינג פונג בבית הסוהר הישראלי ברמלה, עד אשר ישוחררו לחופשי במסגרת מחווה זו או אחרת לאויב"
\
אתמול פרסמו כלי תקשורת ערביים כי צה"ל עצר שלושה מרוצחיו של בן יוסף (בניו) לבנת הי"ד, לאחר ששוחררו לאחרונה מהכלא "הפלסטיני" בו בילו בשנה האחרונה.
לבנת נרצח לפני למעלה משנתיים בידי "שוטרים פלסטינים" חמושים, בשעה שיצא מתפילה בקבר יוסף הצדיק בשכם ללא שום התראה וללא פרובוקציה. כשיצאו היהודים ונכנסו למכוניות, , ארבעה מן הערבים ירו עליהם עשרות כדורים, בבודדת ובצרורות, מטווח קצר. האש הייתה מכוונת ואינטנסיבית. בניו לבנת נהרג במקום, וארבעה מחבריו נפצעו, חלקם קשה.
למרות העובדה כי מדובר היה ברצח בדם קר, החליט אלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, להותיר את הטיפול ברצח, אותו כינה "תקרית ירי", בידי הערבים.
ארבעת הרוצחים נשפטו לתקופת מאסר קצרה, שהוארכה לאור מחאת ישראל לשנה, ואחד מהם נכלא לשלוש שנים.
את נעם לבנת, אביו של בן יוסף, המעצר כעת לא ממש ריגש. "את בניו זה לא יחזיר. נקמה בוודאי לא תצמח מכך: נבלה נעשתה בישראל; נעכרה החבית, ושמעון ולוי חסרי חרב", אומר לבנת בכאב. "המקסימום שאפשר לצפות לו זה דין צדק: משפט צבאי בישראל והוצאה להורג בשער בת רבים, אך הניסיון מלמד שבעוד מפקד חולית הרצח ימשיך לעשן נרגילה בבית הסוהר הערבי בשכם, השלושה שנתפסו ישחקו פינג פונג בבית הסוהר הישראלי ברמלה, עד אשר ישוחררו לחופשי במסגרת מחווה זו או אחרת לאויב, כשהם צוחקים כל הדרך אל הבנק...".
\
ללבנת ברור שהרצח לא נעשה באקראי. "הירי המתואם הזה לעבר בלתי חמושים היושבים במכוניות החונות, כברווזים במטווח, היה, ללא ספק, מתוכנן. אך הרש"פ, במשפט דמה לצרכים תעמולתיים, העמידה את הרוצחים לדין על רשלנות".
"מנהיג הרוצחים, אשר ירה את הכדור הקטלני שפגע בבן-יוסף, עדיין ב'כלא' הפלשתיני אך עתיד להשתחרר בקרוב, ואילו שלושת שותפיו, אשר שוחררו בימים האחרונים, שבו כלב כלב למלונתו וניצודו הלילה, במבצע 'נקי', על ידי צה"ל".
אם זאת, אומר לבנת באירוניה כי "לפחות הרוצחים לא ישובו בזמן הקרוב להחזיק נשק באדיבות אוסלו ולקבל משכורת מהרש"פ. וטוב שהחיילים שהשתתפו בלכידות שבו בשלום; אבל הייתי מעדיף חיסול".
אביו של בן יוסף לא חוסך בביקורת כלפי המדיניות שאפשרה נוכחות של ערבים חמושים במקום.
"לתת לאויב נשק, זה מעשה שיגעון. לתאם איתו עמדות זה מעשה טרוף. לספק לו חשמל, דלק, מים, כסף, חסינות... זה פשוט אידיוטי. אבל כשניצן אלון הרשע, זה שקרא לרצח של משפחת פוגל באיתמר 'תג מחיר' ואת הרצח של בני אהובי כינה 'תקרית ירי' עוד בטרם יבש דמו, מעודד את הרש"פ לשלוח שו"פים 'לשמור' על קבר יוסף מפני... המתפללים היהודים – זו כבר רשעות לשמה".
" אני מקווה – אמנם אינני בטוח – שניצן אלון לא באמת היה מעוניין שמישהו מבני עמו יצטרך לשלם בחייו כחלק מקידום חזונו הפוליטי, אך אפילו לא רצה זאת - יש לו אחריות, והוא מעל בה".
בתקופה בה מתגברים מידי יום המתקפות הערביות, לבנת אינו איש בשורה. "הדברים פשוטים: אנחנו במלחמה. הערבים נלחמים בנו, אבל אנחנו לא נלחמים בהם. ככה לא מנצחים, ככה מפסידים. אם הם הורגים בנו ואנו איננו מגיבים – הפסדנו ונפסיד. את הקרב ואת המלחמה".
\
"הרתעה אין ולא תהיה, ככל שבצבא ובממשלה ימשיכו לנסות להיות חכמים מחוכמים, 'מכילים', 'ממוקדים' ו'שולטים בגובה הלהבות'", ,אומר לבנת ומביא כדוגמא אירוע מהשבת האחרונה בו הותקפה אלמנתו של בן יוסף הי"ד בחברון בידי ערביה.
"השבוע בחברון, השליכה ערביה – לא 'מחבלת', לא 'טרוריסטית', סתם רוצחת – אבן כבדה מראש הגג על נכדתי בת השלוש, בתו של בניו הי"ד. היא פספסה, ברוך השם, ונתפסה ונעצרה ושוחררה... מחר היא אולי תצליח לפגוע, חלילה".
"אין בהתנהלות הישראלית, מאז ימי האינתיפאדה הראשונה ועד עתה, משום ניסיון לנצח במערכה, או לפחות לפתור את הבעיה, או לפחות להתמודד אתה. אם עוצרים את הרוצחים ולא הורגים אותם (במהלך קרב או בהוצאה מסודרת להורג), וכעבור תקופה משחררים אותם שוב להמשיך את אשר התחילו – זאת אומרת שכל הטיפול המעודן והמדויק לא בא אלא להרגיע, ולו לרגע ובאופן שטחי, את התמרמרות הציבור על חוסר המעש הלאומי – ותו לא".
"יש להכיר במציאות: מולנו יש אויב", אומר לבנת לסיום. "עם ערבי שטוף שנאה, המטיף ומחנך למלחמת שמד בעם ישראל, במדינת ישראל, ביהדות, בציונות. לא מדובר ב'מפגעים', ב 'חברים בארגוני טרור' או ב'מחבלים' – אלא בעם של אויבים. אם לא נבין את זה, נפנים את זה ונפעל כמתחייב - אז אני שב ואומר: ככה לא ננצח. ככה מתאבדים".
חח 2 י"ד סיון תשע"ג 13:58 חח
ברסלב 1 י"ד סיון תשע"ג 13:46 ברסלב