"שני פנקסים" • מעשה נפלא לערב יום הכיפורים

חסיד המתחנן לפני רבי אלימלך מליז'נסק שיראה לו כיצד הרבי עורך כפרות, נשלח באישון ליל לפונדק כפרי מלא בשיכורים ואפוף עשן, בכדי לראות סדר יפה של כפרות • מעשה נפלא הפותח את הלב לקראת היום הקדוש.

חסיד ותיק של הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק, בעל "נועם אלימלך", והוא איש אמיד ונכבד, בא פעם בליל ערב יום הכיפורים אל רבו הצדיק בבקשה שהצדיק יתן לו לראות כיצד הוא, הצדיק, עורך את סדר הכפרות. "זה עשרות בשנים שאני נוסע אל רבינו, ואף פעם עוד לא נזדמן לי לראות את הכפרות של הרבי, והפעם נתעוררה בלבי תשוקה עזה לראות". וכיצד – שאלו הצדיק – אתה עורך את הכפרות? מה הרבי מהתל בי – השיב החסיד – וכי מה יש לראות ב"כפרות" שלי? בכל זאת – אמר הצדיק – תגיד לי איך אתה עושה? אני הרי איש פשוט – אמר החסיד – ובכן אני לוקח את הסידור ואומר כמו שכתוב שם: "זה חליפתי" וכו'. ובכן – אמר הצדיק – אף אני עושה כך. אלא שהבדל אחד יש בכל זאת ביני ובינך: אתה ודאי מהדר אחר תרנגול לבן דווקא, ואני איני מקפיד על כך: תרנגול לבן, שחור או איזה שיהיה...

התחיל החסיד להפציר בצדיק שבכל זאת הוא משתוקק להיות נוכח בשעת הכפרות של הרבי. אמר לו הצדיק: מכיוון שכן, אתן לך עצה הגונה. תיסע לכפר פלוני ותיכנס לבית יהודי פלוני הגר שם, ותראה אצלו סדר יפה של כפרות. לא סירב החסיד וציוה מיד לרתום את עגלתו ונסע לאותו כפר.

משהגיע לשם שאל על מקום מגוריו של אותו יהודי, והראו לו בית בקצה הכפר. כנס לשם כשעה לפני חצות הלילה, והנה הבית הוא בית-מזיגה וערלים יושבים ושותים בתוכו יי"ש כדרכם, והחדר מלא עשן ממקטרותיהם של הערלים. האורח ישב לו וציפה לראות מה יהיה כאן. כשראהו בעל הבית ניגש אליו ושאלו מה חפצו. "עובר אורח אני – אמר לו החסיד – ורצוני ללון פה הלילה". בעל הבית התחיל לפקפק ולגמגם: בביתי אין מקום, בכפר יש בתים אחרים, יותר מרווחים, אבל האורח הפציר בו לתת לו לשבת בקרן-זווית עד עלות-השחר ואז ילך לדרכו. סוף סוף נעתר לו בעל הבית.

משהגיע קרוב לחצות התחיל בעל הבית לשלח את הערלים מן הבית, למי בפיתויים ולמי בגערות. משיצאו כולם, פתח את החלונות, בכדי שיצא העשן ויזדכך האוויר, ופנה לאשתו: אישה! הביאי לי את ה"קונטרס" המונח בחדר השני על גבי הארון. הביאה לו את ה"קונטרס" והתחיל לקרוא בו את כל חטאיו במשך השנה, שרשם ב"קונטרס" זה: ביום פלוני עברתי על זמן קריאת שמע, ביום פלוני עשיתי כך וכך וכן הלאה. משגמר לקרוא, התמרמר  בבכיות  ואנחות  היוצאות  מן  הלב:  אוי,  ריבונו  של  עולם,  הלוא  בשנה  שעברה  עשיתי תשובה והבטחתי להיות טוב וישר ולא לשוב עוד לכיסלה, ולבסוף מה עלתה לי? אני הלוא מלא עוונות וחטאים ופשעים. וכך בכה ונאנח זמן רב מקירות ליבו.

אחר כך פנה שוב לאישתו: אישה! הביאי לי עוד "קונטרס" אחד המונח במקום פלוני. הביאה לו את ה"קונטרס" השני והתחיל לקרוא בו: ביום פלוני הלכתי ליער להביא עצים והתנפלו עלי גויים ושברו את עצמותי, ביום פלוני מתה עלי ביתי, ביום פלוני קרה לי אסון זה, וכך הלך וקרא את כל הצרות והפגעים שעברו עליו במשך השנה. ושוב בכה והתמרמר: אוי, ריבונו של עולם, הלוא בפירוש ביקשתי מאיתך בשנה שעברה שתיתן לי שנת ברכה וחיים ושלום, ואני בטחתי בך והאמנתי שכך יהיה, ולבסוף מה עלתה לי?

משגמר לבכות אמר: הרי סוף סוף ערב יום הכיפורים היום וצריכים להתרצות. נשתווה נא בינינו, ריבונו של עולם, אתה לא חייב לי ואני לא חייב לך. ולקח את שני ה"קונטרסים", כרך אותם ביחד, סיבב אותם על ראשו שלוש פעמים, ובכל פעם אמר: זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי... וזרק את ה"קונטרסים" החוצה.

החסיד התבונן היטב לכל מעשה הכפרי, נתפעל מאוד ממין "כפרות" כזה, נפרד מבעל הבית ונסע בחזרה לליז'נסק. הגיע לשם בעוד לילה, ונכנס ישר לבית הצדיק. כשראהו הצדיק אמר לו: תספר לי מה ראית שם אצל אותו יהודי. וסח לו החסיד את כל המאורע. אמר הצדיק: זהו שאמר הכתוב: "כי עונותי עברו ראשי... ד' נגדך כל תאותי", אבל לעומת זה גם "ואנחתי ממך לא נסתרה" (תהילים לח,ה-י).

מתוך סיפורי חסידים – מועדים, הרב זוין