תורה ומדע לפרשת תרומה: "אינו מן המדה"

פרשת השבוע פותחת סדרת פרשיות העוסקות במלאכת המשכן. בלבו של המשכן ניצב ארון הברית - הכלי המופלא ביותר במשכן. באופן מפתיע, קיים קשר מעניין בינו ובין עקרון מהפכני שמונח בבסיסו של המדע המודרני
[caption id="attachment_74362" align="aligncenter" width="294"] הכהן הגדול בבית קדשי הקדשים (מכון המקדש)
חז"ל מתארים תופעות מופלאות ביחס לארון הברית. בין התופעות ניתן למנות את זו שהארון נושא את נושאיו, וכן שהיחס בין הכרובים שיקף את היחס רוחני בין ישראל לאביהם שבשמים, בין הרעיה לדודה.
תופעה נוספת, מכונה בלשון חז"ל: "מקום ארון אינו מן המדה" . בבחינה מדוקדקת של הפסוקים מראים חז"ל כי מרחק הארון מקירות הדביר (קדש הקדשים) הוא 10 אמות לכל צד. יחד עם אורך הארון עצמו – 2.5 אמות (כמופיע בפרשתנו) – הגענו ל22.5 אמות. אך לא כן: מקיר לקיר המרחק הוא 20 אמות בלבד! 10 אמות עד הארון מכאן, 10 אמות מכאן, והארון עצמו – היכן? אם כן, מסכמים בגמרא, בנס היה עומד.
התכווצות האורך
אחת התגליות המעניינות במדע של לפני 100 שנה יכולה לעזור לנו לפתור את החידה. ההנחה הפשוטה שלנו, המבוססת על הנסיון שרכשנו במהלך החיים, שמקל באורך מטר הוא באורך מטר ויישאר תמיד באורך מטר – איך שלא תמדוד. במהפך מחשבתי שהתחולל במדע, ועד היום נחשב אמין ביותר, התברר שהנסיון שלנו תקף רק במהירויות נמוכות. אילו היינו טסים במהירות גבוהה מאד – המדידה הפשוטה היתה מראה תוצאה שונה.
אחת ההשלכות העקיפות של טענה זו היא שבטבע יש מהירות עליונה, שלא ניתן להגיע אליה – מהירות האור. ניסויים רבים הנעשים במאיצי חלקיקים מריצים חלקיקים זעירים למהירויות עצומות הנושקות למהירות האור – כ 300,000 ק"מ בשניה! חלקיקים אלו, המגיעים עד למהירות האור, ולא עד בכלל, חווים תופעה של התכווצות המרחקים. מרחק שבמנוחה הוא ק"מ – ימדד במהירות גבוהה כקצר יותר, ובמהירויות גבוהות יותר יכול להדמות כמטרים ספורים בלבד. ככל שהמהירות שואפת ומתקרבת יותר ויותר למהירות האור – כך מתכווץ המרחק והולך ומתאפס. המשוואות המתארות את התופעה מלמדות כי אילו היה גוף או אפילו חלקיק זעיר מגיע למהירות האור ממש, היה כל מרחק – אפילו מקצה העולם לקצהו השני – שוה בעיניו לאפס בדיוק!
כעת נניח שלארון הברית, השוכן כבוד בקדש הקדשים, ישנן תכונות דומות. אכן מצד עצמו, כאשר הארון 'במנוחה', אורכו אמתיים וחצי. אך כאשר הוא 'בתפקיד', כאשר מונחות בו לוחות הברית וספר התורה –"ותורה אור"– הרי הוא מרחף לו במהירות האור, וארכו הפיזי נדמה בעינינו כאפס. כך יכול ארון בן אמתיים וחצי להשתחל לבית שרוחבו 20 אמות, ועדיין להשאיר רווח של 10 אמות מכאן ומכאן.
האטת הזמן
הווארט הנחמד היה יכול להסתיים כאן, מתוך שאלה מטרידה האם באמת יש ממש בהנחה לגבי הקשר בין הארון ובין מהירות האור, או שמא זהו צירוף רעיונות מוצלח ותו לא. נחפש, אם כן, רמז נוסף.
בנוסף לתופעת התכווצות האורך, תופעה נוספת המתרחשת בעת האצה לקראת מהירות האור היא שינוי קצב זרימת הזמן. שוב, אנו רגילים שניה היא שניה, אך לפי אותו עקרון – כאשר המהירות מתקרבת למהירות האור הדברים נראים אחרת. ככל שהמהירות גדלה – הזמן עובר לאט יותר. ככל שמתקרבים ושואפים למהירות האור נראה שהזמן הולך ומאט, עד שכביכול במהירות האור ממש הזמן עומד מלכת.
מלבד לוחות הברית וספר התורה של העזרה הונח בארון דבר נוסף – צנצנת המן. למן היתה תכונה מאד פלאית: כל יום, במשך כ-40 שנה, היה המן יורד לפנות בקר, ולאחר 4 שעות כבר לא היה נשאר ממנו כלום בשטח. המן שהיה נאסף אל הבתים היה מחזיק מעמד כל זמן האכילה, אך למחרת בבקר גם הוא היה מתולע לגמרי. והנה, רק במקום אחד הצליח המן להישאר ללא פגע – "קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני ה' למשמרת לדרתיכם" . אכן, אם לארון תכונות של מהירות האור, ובכללם עמידת הזמן מלכת, אך טבעי הוא שישמר בו המן למעלה מפגעי הזמן.
"על פי שנים עדים יקום דבר" – לארון הברית יש גם את תכונת התכווצות האורך וגם את תכונת האטת הזמן. קדש הקדשים, מסתבר, הינו בהחלט מקום מעניין.