חזון ערי המקלט שמגיע עד לקרתגו

"מכוונות כמין שתי שורות שבכרם"

לקראת סוף נדודי בני ישראל במדבר, משה רבנו מצווה להבדיל שש ערי מקלט – שלוש בארץ כנען (עבר הירדן המערבי), ושלוש מעבר לירדן מזרחה: בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר, רָאמוֹת בַּגִּלְעָד וְגוֹלָן בַּבָּשָׁן.

חז"ל במסכת מכות (ט', ע"ב) חושפים סוד גיאוגרפי על פריסת הערים הללו: "תנו רבנן... מכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם. חברון ביהודה – כנגד בצר במדבר. שכם בהר אפרים – כנגד רמות בגלעד. קדש בהר נפתלי – כנגד גולן בבשן".

הגמרא מסבירה שהערים לא רק שניצבו באותו קו רוחב ("כנגד"), אלא גם חילקו את הארץ לשלישים שווים לאורך, כדי שזמן הבריחה של רוצח בשגגה מכל מקום בארץ יהיה זהה. התפיסה הזו ממחישה כיצד התורה רואה את שני עברי הירדן כיחידה גיאוגרפית שלמה אחת, סימטרית ומשלימה.

בצר וראמות: ממישור מואב ועד למלכודת של אחאב

איפה נמצאות כיום ערי המקלט המזרחיות?

העיר הדרומית ביותר, בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר (שעמדה בקו ישר מול חברון), מזוהה כיום עם "אום אל-עמד" – חורבה עתיקה הנמצאת צפונית-מזרחית לעיר הירדנית מידבא. היא יושבת בדיוק בנחלת שבט ראובן, מדרום לנחל חשבון המהווה את הגבול מול שבט גד.

העיר המרכזית, רָאמוֹת גִּלְעָד (בקו ישר מול שכם), הייתה עיר מפתח אסטרטגית. בימי שלמה המלך היא שימשה כבירת הנציבות ששלטה על הגלעד והבשן. ההיסטוריה שלה עקובה מדם: אחאב מלך ישראל יצא לקרב להחזיר אותה מידי הארמים, ונהרג שם ("כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד"). מאוחר יותר, העיר שוחררה, ודווקא שם משח אלישע הנביא את יהוא למלך, פותח את המרד הגדול נגד בית אחאב.

היכן היא כיום? החוקרים חלוקים: חלק מזהים אותה עם תל ראמית (בצפון ירדן, סמוך לגבול הסורי), אחרים עם הכפר רמון ממערב לג'רש, ופרופ' זאב וילנאי זיהה אותה עם העיר הירדנית הגדולה א-סלט, שבה נמצאו מבנים עתיקים, בתי בד ומערות קבורה מפוארות.

גולן בבשן: העיר שחזרה הביתה

העיר הצפונית ביותר מבין השלוש (בקו ישר מול קדש נפתלי) היא היחידה שחזרה בימינו לשליטה יהודית, ואף זכתה שכל חבל הארץ המוכר לנו יקרא על שמה – גּוֹלָן.

איפה בדיוק בגולן? יונתן בן עוזיאל מתרגם את שם העיר כ"כדברא", כלומר כפר דבורה (מצפון לקצרין), שם גם נמצא משקוף בית הכנסת המפורסם של רבי אלעזר הקפר. לעומת זאת, מדרש תנחומא מזהה את עיר המקלט עם סלוקיא, הנמצאת אף היא סמוך לקצרין. במקום שכן בעבר הכפר "קצביה אל-ג'דידה", ובין בתיו התגלה משקוף בית כנסת ועליו חרוטות מנורה בת 11 קנים ודמות חוויאי (נשר) שבפיו נחש. בסמוך לכפר נובע "עין סלוקיה" המוכר לנו כיום ממפעל "מי עדן".

מעבר לגבולות: מעמאן ועד תוניסיה

אבל החלק המרתק ביותר בפרשת ערי המקלט נוגע לעתיד. התורה מבטיחה (בפרשת שופטים): "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ... וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה". הרמב"ם פוסק שערי המקלט הללו יתווספו בימי המשיח בארצות הקיני, הקנזי והקדמוני.

היכן מסתתרים אותם מרחבים שעדיין לא כבשנו? התלמוד הירושלמי (מסכת שביעית) מביא מחלוקת מרתקת על מיקומן של ערי המקלט העתידיות:

רבי יהודה אומר שאלו ארצות הנבטים והערבים (מרחבי חצי האי ערב והנגב הדרומי).

רבי אומר שאלו ארצות אדום, מואב ועמון (מרחבי ירדן של ימינו, שלא נכבשו על ידי משה).

והדעות הנועזות ביותר הן של רבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב, שלוקחים את ארץ ישראל לממדים גלובליים: "אסיא, אספמיא ודמשק" (טורקיה וסוריה הצפונית), "קרתיגני" – הלא היא קרתגו העתיקה, המושבה הפיניקית שהוקמה על ידי יוצאי צור ונמצאת בתוניסיה של ימינו, ואפילו "תורקי" – הלא היא ארץ התראקים, אזור בולגריה של היום!

החזון הגיאוגרפי של התורה, מתברר, מסתכל הרבה מעבר לכל גדר שידענו.