מחרסי שומרון לבית גדעון: מסע בנחלת אביעזר ברכס סלע

לפני שבוע יצא טיול מהר ברכה לחוות גלעד, ונתקל ליד הכפר תל במרצחים ערבים. במאבק מולם נפלו רב סרן יובל עזרא ובניהו מלט הי"ד. ביום שישי האחרון שבו וצעדו עשרות רבות של מטיילים באותו המסלול, שלא לעזוב את הקשר המתמשך של עם ישראל עם רכס סלע. מקור השם הנוכחי הוא סרן אייל סלע הי"ד, שנפל ב-כ' חשוון תשס"ב בעת אבטחת ציר גלעד מפני מחבלים משכם. אך השרשרת נמשכת עוד אלפי שנים לאחור, ופנינו ללמוד גם על ההיסטוריה היהודית הקדומה של הרכס. 

בשנת 1910 מצאה משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת הרוורד מצבור של חרסים בשומרון העתיקה. על החרסים נמצאו כתובות, ובסך הכל זוהו 63 שברי חרס עם כתובת שאפשר לקרוא ולפענח. התברר שהן תעודות משלוח או אחסון של אספקה שנשלחה מרחבי השומרון לעיר הבירה. לפי סגנון הכתב, החוקרים מתארכים את הכתובות לסוף ימי בית יהוא. הכתובות מפרטות שנה, נמען, תוצרת, ומקור המשלוח. לדוגמה, זו אחת הכתובות שנמצאו שלמות יחסית:

'בשת העשרת מיצת נבל שמן רחץ לאחנעם'.

פירוש: בשנה העשירית, מהישוב יצת (שככל הנראה כיום יושב עליו הכפר הערבי יציד, מצפון להר עיבל), נבל (כלי אחסון גדול לנוזלים, כפי שמוזכר לדוגמה שנשא אחד משלושת האנשים שפגש שאול באלון תבור, או 'נבלי חרש' במגילת איכה) של שמן רחוץ/רחצה (לא ברור אם הכוונה לשמן נקי במיוחד, או לשמן המיועד לסיכת הגוף), לאיש בשם אחינועם הממונה על גביית המס מאזור זה בשנה זו.

אך בנוסף לשם היישוב, כמו יצת, לעתים קרובות כתוב גם שם נחלת בית האב. דבר זה עוזר מאוד למקם ולזהות את יישובי המשלוח - מקומות ששייכים לאותו בית אב חייבים להיות קרובים.

החוקר אריה בורנשטיין הראה שהממצאים מתאימים בצורה כמעט מושלמת לתיאור חלוקת הנחלות בימי ההתנחלות, מאות שנים לפני כתיבת החרסים: "ויהי לבני מנשה הנותרים [=מלבד מכיר, שנחל את הגלעד והבשן ממזרח לירדן] למשפחתם, לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע, אלה בני מנשה בן יוסף הזכרים למשפחתם. ולצלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה לא היו לו בנים כי אם בנות, ואלה שמות בנתיו: מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה. ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון ולפני הנשיאי לאמר: ה' צוה את משה לתת לנו נחלה בתוך אחינו, ויתן להם אל פי ה' נחלה בתוך אחי אביהן. ויפלו חבלי מנשה עשרה, לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן" (יהושע פרק י"ז, פסוקים ב-ה).

השמות הנזכרים בחרסים הם אבעזר, חלק, שראל, שכם, שמידע, חגלה ונעה. כתוב במפורש שנחלת חצי שבט מנשה שממערב לירדן התחלקה לעשרה חלקים, ולא לששה, כלומר נחלת צלפחד בן חפר התחלקה לחמישה חלקים בעצמה. חז"ל הסבירו במסכת בבא בתרא (דפים קי"ח-קי"ט) מדוע בנות צלפחד קבלו כל אחת חלק ששווה לחלקם של אחי סבן חפר. לכן שמות בנות צלפחד מופיעים כשמות נחלות בית-אב המקבילות לאביעזר, חלק וכו'. סביר שבין החרסים הנוספים, שלא היו ניתנים לקריאה, נמצאו גם שמות שלוש האחיות הנוספות.

היישובים שעליהם מוזכר במפורש שהיו בנחלת אביעזר הם תול ואלמתן. מקובל לזהות אותם בכפרים תל ואימתין, לאורך רכס סלע ממזרח וממערב לחוות גלעד. שם הכפר תל נהגה בפי הערבים 'תיל', מה שמראה שמקור שמו איננו במילה הערבית 'תל' שפירושה גבעה, אלא הוא משמר ככל הנראה שם קדום יותר - עברי.

הדבר כבר ממקם את נחלת אביעזר ברזולוציה גבוהה, אך החוקרים דביר רביב ונחשון זנטון הראו שאפשר להתקדם אפילו בעוד שלב: גם בשנים שבהן לא כתובה נחלת בית האב, עדיין כתוב שמו של הממונה בעיר הבירה המקבל את המשלוח. ומניתוח יישובי המקור, ברור שאותו ממונה היה אחראי על אזור מסוים והיה מקבל משלוחים בדרך כלל ממקומות סמוכים. אם כן, לפי מקבל משלוח שמשותף ליישובים שונים אפשר להסיק שאותם יישובים הם קרובים, ולכן סביר שבאותה הנחלה. כך, לממונה בשם שמריו הגיעו משלוחים גם מתול, המזוהה במפורש כיושבת בנחלת אביעזר, וגם מבארים ומגת פראן.

והנה, כפר בשם בורין יושב למרגלות רכס סלע מעט מדרום-מזרח לתל, וכפר אחר בשם ג'ית - בשלוחה צפונית יותר בהמשכו המערבי של הרכס. החוקרים טוענים לפיכך שבארים היא מקור השם בורין, ושגת התגלגלה בימינו בכפר ג'ית. יש לזכור שהמילה 'גת' עשויה לקבל חיריק ב-ג' כשהיא מוטה, לדוגמה 'שותה יין מגיתו' במסכת אבות. את 'פראן' רביב וזנטון משייכים לכפר פרעתא הסמוך, כלומר 'היישוב גת שליד היישוב פראן', להבדיל מיישובים נוספים בשם גת. זאת בדומה ל'גבע בנימין' או 'גבע של כותים' - שמות המבהירים לאילו מהיישובים 'גבע' מתכוונים הפעם.

לבסוף, ספר שופטים מספר לנו על יישוב נוסף בנחלת אביעזר, בסיפור רחב שכולל פרטים רבים. השופט גדעון בן יואש 'אבי העזרי' גר בעפרה. אין שום ספק ש'אבי העזרי' פירושו בן לבית האב של אביעזר, כיון שגם בהמשך מסופר שכשהוא יוצא למלחמה נגד מדין הוא תוקע בשופר ואביעזר נזעק אחריו, ורק לאחר מכן כתוב שהוא שולח שליחים לכל מנשה.

כמה פרטים גיאוגרפיים המופיעים בסיפור גדעון עוזרים למקם את עפרה על המפה - לגדעון יש פילגש משכם, ובנו אבימלך קובע בה את מרכז מלוכתו. בנוסף, גדעון בונה בהוראת המלאך מזבח ל-ה' 'בראש המעוז הזה', ובבוקר אנשי המקום רואים שהוא עשה זאת. כלומר בסמיכות לעפרה ישנו 'מעוז' - ככל הנראה בליטת סלע, כי המלה מעוז קשורה בדברי הנביאים עם צור=סלע (ולכן גם בפיוט המפורסם לחנוכה). כאשר יותם, האח היחיד ששרד אחרי שאבימלך בן גדעון הרג את כל אחיו, נושא את משלו מעל שכם, הוא עושה זאת מראש הר גריזים שמדרום לעיר - ככל הנראה עפרה סמוכה לשכם מדרום.

החוקר חנן אשל כבר הציע לזהות את עפרה של גדעון עם ח'רבת עופר, על קו השיא של הרכס מעט מדרום לקו שבין עיראק בורין ותל (מסומן בנקודה במפה למעלה). 'עופר' כמובן דומה מאוד לעפרה, אבל עוד יותר מכך - הוא מצביע בודאות על ישוב קדום לפני התקופה הערבית. זאת כיון שהערבים לא היו קוראים ליישוב בשם מסוג זה, שמשמעותו בערבית קשורה לשדים ושאר ביעותים. למעשה ברוב המקומות בארץ שבהן היתה עפרה הערבים שינו את השם לא-טייבה - הטובה - להבדיל משדה מזיקה. ומדוע שמה של ח'רבת עופר לא שונה? החוקרים מציעים שזאת מכיון שזהו המקום בשם עפרה שיושביו היו מן השומרונים ולא מן הכובשים הערבים (עובדה מתועדת היסטורית, ב'תולידה' של השומרונים), ולכן לא היו שותפים לאמונותיהם התפלות.

לא רק שח'רבת עופר מקיימת את דרישות הקרבה לשכם מצד דרום, היא גם סמוכה מאוד למעוז/צוק סלע אדיר ובולט - זהו הצוק שעליו יושבת כיום עיראק בורין, שהוקמה בידי חמולה שהסתכסכה ופרשה מהכפר בורין/בארים.

הבעיה היחידה בהצעה היא שבח'רבת עופר לא נמצאו שרידים מתקופת השופטים (ברזל). רביב וזנטון מציעים שהיישוב נדד עם השנים מעט, ובמקור עפרה היתה בח'רבת צור שממש מתחת לעיראק בורין, ממערב. שם אכן נמצאו שרידים מתקופת השופטים, והקרבה למעוז אפילו מיידית יותר. לבסוף, 'צור' מוזכר בסיפור גדעון, בפגישתו עם המלאך: "וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות ומלאך ה' הלך מעיניו". יתכן אף שזהו פשוט שם אחר לצוק הסלע, מלבד 'המעוז'.