למחוק את תל: ההיסטוריה של כפר המרצחים

מי שיפתח ויקיפדיה בעברית, הידועה כסובלת מהטיה חריפה לשמאל הקיצוני, יקרא רק על "אלימות המתנחלים" שסובל ממנה הכפר תל. בויקיפדיה בשפה הערבית לעומת זאת מכונה הכפר "תל הסומוד והשהידים" זאת על שם המחבלים הרבים שיצאו מכפר המרצחים. בערוץ הפייסבוק של הכפר פורסמה מודעה שבה התרברב סניף הפת"ח של הכפר תל בלא פחות מ-44 "שהידים" של הכפר "תל אלסומוד" (תל האיתנות) "בדרכה של המהפכה הפלסטינית". בעסקאות החטופים במהלך המלחמה שוחררו 8 מחבלים ומחבלות מהכפר, בהם מחבלים שהיו מעורבים בפיגועי תופת קשים.

הכפר תל - שעל פי ההיסטוריונים מזוהה עם "תול" המופיעה בחרסי שומרון - כתובות עבריות עתיקות שנמצאו בבירת ממלכת ישראל שומרון, מופיע בנחלת משפחת אביעזר מבני מנשה. זיהוי זה הביא חוקרים שונים לזהות בסביבה את "עפרת האביעזרי" המקום שבו התגלה המלאך לגדעון בן יואש השופט.  

משכם יוצאת דרך שעוברת בסמוך לכפר תל לכיוון דרום. כך הפך הכפר תל לראש גשר מבירת הטרור שכם, לכל המרחב שסביבו. בהסכמי אוסלו, בלחץ ערפאת הפך שטח גדול ב"רכס סלע" - הרכס שיורד מהיישוב הר ברכה וחצץ בין שכם והכפר תל, לשטח B, זאת במטרה לייצר רצף טריטוריאלי פלסטיני משכם ועד לכל אגן נחל קנה והאזור שמצפון לאריאל. כך למעשה הפך חלק מתוואי כביש עוקף שכם (לימים ציר גלעד), לשטח הרשות הפלסטינית. סלילת ציר גלעד שמשמש כיום כאחד הכבישים המרכזיים של תושבי השומרון נעשתה למעשה בחטף, כשבדיעבד המדינה מכירה בכביש שנסלל בשטח B, ובלעדיו תושבי קדומים היו צריכים לנסוע ליצהר והר ברכה דרך אריאל. 

המציאות שנוצרה אחרי הסכמי אוסלו הפכה את הכפר תל, לראש חץ למרחבים העצומים של נחל קנה שהפכו אחרי אוסלו לריקים מיהודים ומנוכחות של צה"ל, ובקיצור גן עדן למחבלים. זה המרחב הגיאוגרפי שבו צמחה "חוליית תל" בראשות רב המרצחים נאסר עסידה. הפיגוע הראשון היה כשנתיים לאחר הסכמי אוסלו שניים מחביר החולייה, חוילאד רמדאן ונידאר רמדאן, ארבו לרכב הביטחון של היישוב יצהר וירו למוות בשני הסיירים - תלמידי הישיבה בקבר יוסף, הראל בן נון ושלמה ליבמן הי"ד, המחבלים שנעצרו שוחררו בעסקת שליט, אחד מהם גורש לעזה, וחוסל רק במלחמת "חרבות ברזל", השני גורש לטורקיה. 

הפיגועים המפורסמים ביותר של חוליית תל היו שני הפיגועים שהרעידו את עמנואל בהפרש של חצי שנה. בליל רביעי של חנוכה תשס"ב שני מטעני צד התפוצצו על קו 189 שעשה את דרכו מבני ברק לעמנואל. מיד לאחר הפיצוץ הגיחו מצוק סמוך המחבלים שהמתינו, והחלו לירות לעבר האוטובוס ולעבר מכוניות נוספות שנסעו על הכביש, הירי נמשך תוך כדי פינוי הפצועים שהתנהל תחת אש, שני מחבלים הצליחו להימלט. בפיגוע נרצחו 10 תושבים ונפצעו כ-30.  

חצי שנה לאחר מכן שוב ספג היישוב פיגוע קשה במתווה דומה. המחבלים היו לבושים במדי צה"ל וחמושים ברובי M16 התמקמו כ־200 מטרים לפני שער הכניסה ליישוב והציבו מטען חבלה. זמן קצר לאחר מכן הגיע האוטובוס סמוך למטען, ואז הפעילו המחבלים את המטען. האוטובוס, שהיה ממוגן ירי, ספג פגיעה בחלקו האחורי, וחלק מהתקרה קרס. דלתות האוטובוס ננעלו כתוצאה מהפיצוץ, והנוסעים לא יכלו להימלט. בשלב זה המחבלים החלו לירות לעבר יושבי האוטובוס והשליכו רימוני יד. הקליעים חצו בקלות את השמשות הממוגנות שנפגעו בפיצוץ. במקביל ירו המחבלים לעבר מכוניות נוספות שהיו בכביש, וכתוצאה מהירי התהפכו מספר מכוניות ונפגעו הנוסעים בהן. בפיגוע השני נרצחו 8 ונפצעו כ-20. המחבלים שוב הצליחו להימלט במרחב העצום שנמסר לאויב בהסכמי אוסלו.

המצוד אחרי חוליית תל נמשך למעלה משנה וחצי, המחבלים נעו בחופשיות בכל המרחב של נחל קנה ויצאו לבצע פיגועים, שוב ושוב צה"ל ניסה לשים את ידו על חברי החולייה וניהל קרבות, שבהם נהרגו חלקם ונפלו חיילים. אך רק 5 שנים לאחר הפיגוע ביצהר, ושנתיים של מצוד מאז הפיגוע הראשון בעמנואל הצליחו לחסל את ראש החולייה נאסר עסידה באזור שבין הכפרים פונדוק וחג'ה ממערב לקדומים. 

פיגוע משמעותי נוסף שאירע במרחב הכפר תל, היה של חוליית מחבלים מהכפר דיר איסתיא. 3 המחבלים משלושה ארגונים שונים - פת"ח, חמאס וגא"פ, ארבו לכוח צה"ל בפיקודו של סרן אייל סלע שעסק בפעילות מבצעית לחסום דרכי הגעה של מחבלים אל ציר 'עוקף שכם'. איל וחבריו הבחינו בדמויות במטע זיתים. הם דיווחו לתצפית וזו דיווחה להם כי הדמויות לא נושאות עליהן נשק. איל, שביקש לשמור על טוהר הנשק, יצא מאחורי הטרסה שהסתירה אותו ואת חייליו וקרא לדמויות לצאת. המחבלים לא הגיבו ואיל קרא להם שנית וירה פעמיים באוויר לאות אזהרה. אז נורה צרור יריות שפגע באיל והרגו.

בעקבות הפיגוע שבו נרצח אייל סלע הי"ד, הקים צה"ל - באופן חריג - בסיס ברכס שקיבל את השם "רכס סלע", על שמו, בשטח B, לאור העובדה כי הסכנה הביטחונית המובהקת והאיוולת לפי כל קנה מידה במסירת המרחב לאויב היתה ברורה. למרות הקמת הבסיס נשאר המרחב כולו מופקר לאויב, כשבשנים האחרונות השקיעה הרש"פ בבנייה מסיבית בכל הרכס - גם במרחב שמחבר את הכפר בורין לתל ועראק בורין, וגם בצידו השני של הבסיס כשהכפר תל למעשה מקיף את הבסיס ומתקרב לציר גלעד.

המקום שבו נרצחו בניהו מלט ויובל עזרא הי"ד, היה חלק מבנייה שהתפתחה בשנים האחרונות מהכפר תל במטרה להתפשט דרומה אל ציר גלעד, ואיימה לאגף את הבסיס, שממוקם בסך הכל 700 מ' ממקום הרצח. בניהו מלט הי"ד הספיק בחייו להתריע שוב ושוב מהבנייה הערבית ברכס סלע, אך כל הגורמים התעלמו ממנה לאור העובדה שהאזור הוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B. מלבד הויתור על ארץ ישראל, בניהו דיבר רבות על הסכנה הביטחונית ברצף ערבי משכם ועד לציר גלעד.

המחבלים שיצאו מהכפר תל הם כאמור מקור גאווה של תושבי הכפר. בין של אנשי הפת"ח ובין של אנשי חמאס. כך למשל כתבה בחודש האחרון ד״ר סַלְוָא בַּכְּר רמדאן - חברת המועצה המהפכנית של הפת"ח, ואחת הדמויות הבכירות ביותר בכפר תל, פוסט האדרה למחבל שנהרג בזמן ניסיון פיגוע חדירה ליישוב הר ברכה: "בשנת 2004 נהרג ת׳אא׳ר רמדאן, לאחר שביצע פעולת הקרבה ב״התנחלות ברכה״ שהוקמה על אדמות שכם, ובכך כתב דף מזהיר מדפי העמידה האיתנה וההקרבה. שמו נחרת בזיכרון המולדת ובמצפונם של בני החורין. הוא הלך זקוף וגאה, וסיפורו נותר עדות לאומץ שאינו כבה ולאמונה שאינה נשברת. ואנו ממשיכים לזכור אותו בגאווה ובנאמנות, להיזכר בעמדותיו האצילות ובזכרו הטוב, ולהתפלל לרחמים על נשמתו הטהורה, שתישאר נוכחת בלבבות ובכל שיחה על גבורה ונתינה", כתבה רמדאן, כאמור רק לפני מספר שבועות.

אבידע בכר: "אם זה היה תלוי בי - הכפר תל כבר לא היה קיים" 

אבידע בכר, תושב בארי שנפצע קשה ואיבד את אשתו ובנו ב-7 באוקטובר,התראיין הבוקר לשרון גל ברדיו 'גלי ישראל' ואמר: "רצחו לנו שני אנשים ביהודה ושומרון, ואני שומע שוב את אותם קולות שמאשימים את המתיישבים. זה פשוט לא ייאמן. גם 'הדמוקרטים' לא הבינו שום דבר, אבל אני אומר לכם – תשאלו גם את הימין, וגם שם תשמעו: 'אין לי פתרון'. השאלה היא לא מי אשם, אלא מה למדנו מהפיגוע הזה. אם זה היה תלוי בי, את הכפר תל הייתי מעלים לתוך כפר אחר ולוקח את השטח הזה. הפיגוע הבא כבר לא היה יוצא משם. הערבי מבין דבר אחד - אדמה וטריטוריה. אם מישהו יוצא לפגע, הוא צריך להבין שהוא מפסיד את האדמה שלו. כדאי שנתעורר על החיים שלנו מול מה שקורה בעזה. אנחנו בכלל לא הגדרנו מה זה ניצחון, לא הגדרנו מי האויב. אסור שישאר בעזה אדם אחד, אם נשאר שם עזתי אחד הם ניצחו. והבעיה הכי גדולה שלי היא שהבן שלי, אשתי ועוד 2,200 איש הלכו לשווא. יש לנו דור מטורף של לוחמים - רק תגדירו להם משימות ברורות ותנו להם לנצח. הגיע הזמן להפסיק להתרפס ולהתחיל להכריע, די נשבר"