מעבר לגבולות - מיוחד לבין הזמנים

חזית הצפון: המרפסת המשקיפה אל לבנון

את הסיבוב שלנו אנחנו מתחילים בפינה הצפון-מערבית ביותר. רכס הסולם (שנקרא כך כי בעת העתיקה מי שהלך ב"דרך הים" נאלץ ממש לטפס עליו) מתחיל באזור שתולה ונמתח עד לים התיכון. לאורך הרכס פזורות תצפיות מרהיבות (כמו מצפה חניתה, מצפה 202, ג'ורדיח והר מנור ליד עראמשה) מהן נשקף דרום לבנון עד לעיר צור. מכאן תוכלו לראות את הכפרים שבהם פעל צה"ל לאחרונה, וחלקם הרוסים היום: ירין, עלמא א-שעב, טיר חרפא ומג'דל זון.

כשאנחנו נעים מזרחה לאזור שתולה וזרעית, דרך הר עמירם, הר מגור והר רהב, נפתחת תצפית אל בירת חיזבאללה בגזרה – בינת ג'בל ההרוסה. עוד רואים משם את ראמיה, קוזח, בית ליף, ואת יאטר (היא העיירה היהודית הקדומה "יתיר" המוזכרת בברייתא דתחומין שסקרנו במדור בעבר).

באזור ברעם, ממצפה אל"מ רחימוב הי"ד ומהר אביבים, ומאזור מלכיה, נשקפות יארון (יראון המקראית), מארון א-ראס ובינת ג'בל. למי שמחפש מבט רחב ועמוק במיוחד, טיפוס להר מירון או לשלוחתו הצפונית הר אדיר יספק תצפית ניכרת לעומק לבנון, למרות ריחוקם היחסי מהגבול.

לכל אורך "אצבע הגליל" – במצפה פאר, מנרה, מרגליות, הר זקיף, משגב עם ומצפה דדו במטולה – נשקפים כפרי רכס רמים ששימשו את המחבלים (מיס א-ג'בל, חולא, טייבה) וכן מצודת הבופור האדירה ורכס עלי ט'אהר. ממטולה נראה גם עמק החולה הלבנוני, הכפר ההרוס ח'יאם והמורדות המערביים של החרמון.

החרמון והבשן: על גג העולם

הגבול שלנו מטפס אל שלוחת שיאון (הר דב). אלו אמנם אזורים שקשה יותר לאזרחים להגיע אליהם כיום מסיבות ביטחוניות, אך שווה להזכיר את מצפה רמתא והר אגס, מהם נשקף נוף מטורף אל עבר בקעת הלבנון והחלק הדרום-מערבי של הר הלבנון. וכמובן, "כתר החרמון"  שמספק נוף פנורמי בלתי נתפס , אל הבשן,  לעומק סוריה אחרי דמשק, ואל הר הלבנון כולו. לעומת כתר החרמון שסגור לאזרחים, בשלוחה הדרומית של החרמון ניתן לבקר ולצפות על הבשן, הכפר הדרוזי אל חדר עד לדמשק.

כשיורדים לרמת הגולן, קו הגבול המזרחי רצוף בתילים – הרי געש כבויים שהם חלום לכל תצפיתן. מצפון לדרום תוכלו לדלג בין הר ורדה, הר חרמונית, תל מחפי, הר אביטל, הר בנטל, הר בני רסן, הר חוזק ותל פרס. כולם משקיפים עמוק אל תוך החלק המזרחי של חבל הבשן שבסוריה. בדרום הרמה (מדרום לרמת מגשימים), נראה את החריץ העמוק שחצב נחל הרוקאד, ובמצפה שלושת הגבולות שליד מיצר ניבט אלינו משולש הגבולות הדרמטי, נהר הירמוך וצפון ממלכת ירדן (הלא הוא חציו הצפוני של הגלעד).

מול הירדן והגלעד: משואות וקטורת

אנחנו ממשיכים עם כיוון השעון דרומה. מכוכב הירדן שמעל נחל תבור, רואים את צפון הגלעד במלוא הדרו, כולל העיר הגדולה אירביד ורכס עג'לון (שיא הגובה בגלעד). יש המזהים כאן את "גרופינא", אחת מנקודות ההרים שעליהן הדליקו בימי המקדש משואות כדי להודיע על קידוש החודש.

גם מהרי השומרון – הגלבוע, הר בזק והר גדיר – הגלעד הצפוני פרוס לפנינו. כשמדרמים בשומרון ועולים להר כביר, הר עיבל, בעל חצור או יצהר, מתגלה החריץ האדיר של עמק נהר היבוק, ותחילתו של הגלעד הדרומי ורבת עמון (אגב, התצפיות המרשימות משכם מראות בלילות את האורות ה"תאומים" של עמאן). בבקעת הירדן מתנשא הר סרטבה, עוד תחנת חובה ששימשה בתחילת ימי הבית השני להשאת המשואות.

אנחנו מגיעים למצוק ההעתקים שמעל ים המלח. התצפיות מכאן מזרחה חושפות את הרי מואב הגבוהים, את הקניון האדיר של נחל ארנון, ואת נחלת ראובן. במצפה מכוור שבמרכז ים המלח תוכלו לצפות אל עבר מצודת מכוור החשמונאית שבהר נבו. תצפית שזורקת אותנו מיד למסכת תמיד במשנה: "אמר רבי אלעזר בן דגלאי: עיזים היו לאבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת".

את הסיבוב שלנו נסיים בהר יהודה, במצפה נבי יקין (בין בני נעים למעלה חבר). לפי המסורת, זו הנקודה שממנה השקיף אברהם אבינו והתפלל על הפיכת סדום. מכאן נשקפים הרי מואב והעיר כרכ, היא "קיר מואב" המקראית.

ומה עם התצפיות הדרומיות? הרי אדום, צפון סעודיה והמרחבים אל תוך סיני? אותן אנחנו שומרים לימים הקרים של החורף. נתראה איתן לקראת "בין הזמנים דרבנן" של חג החנוכה. בינתיים – צאו לשטח, התבוננו, ותנו למבט לשנות את המציאות.