מיקומו הגבוה של היישוב חומש מספק לא רק תצפיות מרהיבות, אלא גם שפע של מים מתוקים הנובעים בסביבתו. בוואדי היורד מהיישוב דרומה, נמצאים עין דילבה ועין רשרש. עין דילבה היה עד לא מזמן מעיין כלוא, תפוס בצינור וקבור תחת יציקת בטון אטומה. לאחר הרצח הכואב של צעיר ההתיישבות יהודה שרמן הי"ד סמוך לחומש (רק בחודש שעבר), החליטו לפרוץ את הסתימה ולגאול את המים כמפעל הנצחה. כיום המעיין משוחרר ועובר תהליכי הנגשה ופיתוח. בהמשך הוואדי נובע עין רשרש – כאן תמצאו ברז המזרים מים צלולים ישר מהנביעה אל תוך בריכה מקורה שמתאימה לטבילה.
באותו קו גובה, סמוך לכפר בורקה, חבוי עין רפיף. זו אינה סתם נביעה, אלא ניקבה עתיקה שחצבו הרומאים. המעיין היה חלק ממערכת אמות מים טכנולוגית ומרשימה שאספה את מימי המעיינות באזור כולו והובילה אותם היישר אל בירת האזור, העיר שומרון (סבסטיה). אפילו היום ניתן לראות בעמק שמתחת למעיין שרידים של גשר האמה הקדומה. גם צפונית לחומש, למרגלות הכפר פנדקומיה, שוכן עין מג'ור המציע בריכה מעולה בלב פרדס תאנים (אליו מובילה ירידה רגלית ארוכה מהקרוואנים החדשים שבפסגת חומש). וממערב, בפאתי סילת א-דהר, נמצא עין חווד – מעיין כה חזק, עד שמימיו נשאבים היום במערכת צינורות לטובת הכפר השכן.
צפונה משם, סביב היישוב שא-נור, מסתתרים כמה נקודות היסטוריים ובוטניים. בלב הכפר החרב נבי ירוב, שוכן ה"מקאם" (מבנה ציון מוסלמי) המוקדש לנביא ירוב. האתר מוקף בעצי אלה אטלנטית עצומים בגודלם, ובין שיחי הפטל שבו מסתתר מעיין קטן ומוזנח אך זורם. על ההר שמעל לחורבה – בדיוק היכן שניצב מכל המים הישן של בא"ח צנחנים המיתולוגי – מתוכננת לקום בקרוב חווה חקלאית חדשה. משם אפשר גם להשקיף אל עמק סאנור, שנוטה להיות מוצף ולהיראות כאגם טבעי בחורפים גשומים.
אבל ההיסטוריה באזור לא שייכת רק לנביאים. מדרום ליישוב חבוי מבנה אבן שמוכר היטב לחובבי היסטוריה ארצישראלית: תחנת רכבת עות'מאנית, תאומה כמעט זהה למבנה המפורסם מתחנת סבסטיה (מסעודיה) של עליות גוש אמונים. וסמוך לכביש העוקף לשא-נור, נמצא אתר מרתק נוסף: מקאם הנביא לוין (המוכר במסורת כציון קברו של לוי בן יעקב). המבנה, שעבר לאחרונה שיפוץ יסודי על ידי מועצת סילת א-דהר, נבנה על גבי שרידיה של כנסייה ביזנטית, שחלקי עמודיה ואבניה משולבים עד היום בקירותיו בשימוש משני.
את הטיול נחתום בתל הגדול והחשוב שצפונית לשא-נור: תל דותן. זוהי עיר שראתה הכל – החל מיוסף והאחים, דרך אלישע הנביא, ועד ימי הבית השני והתקופה האסלאמית. למרגלות התל נמצאות בארות המוכרות בטעות כ"באר יוסף" (זיהוי גיאוגרפי שגוי לבור אליו הושלך יוסף). סמוך לתל מתוכנן לקום בקרוב יישוב חדש שיישא את השם ההיסטורי "דותן".
אך יש כאן גם מורשת מפתיעה שקשורה למלחמת ששת הימים. מצפון למבוא דותן מתנשא "תל אל-מוצלה". משם, ממש מקצה ההר, ירו תותחי הלגיון הירדני פגזים לעבר בסיס חיל האוויר רמת דוד שבעמק יזרעאל. האיום הישיר הזה על ליבה של המדינה הוא שהכריע את הכף ודחף את ממשלת ישראל לקבל את ההחלטה להיכנס ולכבוש את השומרון כולו. באותם ימים, באזור צומת קבטיה (שם ניצבה בעבר אנדרטה לזכר הנופלים), התחולל קרב שריון עקוב מדם בין כוחות צה"ל לטנקים הירדניים. זהו, למעשה, קרב השריון היחיד בהיסטוריה של השומרון, ובו נקנתה העצמאות והשליטה הישראלית על המרחב ההררי. אדמה שיש בה הכל: נביאים, מעיינות נסתרים, גיבורים ושורשים עמוקים שחיכו שנחזור.
