אכן, נס קרה לנו, הרבה יותר מפך שמן מצאנו

השיר 'אנו נושאים לפידים' חובר עוד לפני קום המדינה על-ידי אהרן זאב, מי שלימים היה קצין חינוך ראשי בצה"ל. השיר נכתב עבור מצעד חנוכה שנערך באחד מבתי החינוך הסוציאליסטים באותם ימים, ועד היום הוא מושמע באירועים צבאיים רשמיים. הנרטיב הבולט בשיר מתומצת בשורה "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו", והוא מבטא את הרעיון הציוני החילוני של ניתוק מבורא עולם והסתמכות על כוחנו ועוצם ידינו בבואנו לחולל את המהפכה העברית. כמובן, שכיהודים מאמינים, ההתרסה כלפי שמיא ועזות המצח שהיתה אופיינית לאותה תקופה בקרב חוגי השמאל, מעוררת חלחלה, ועם זאת, ראוי לעיין לעומק את המסר העולה מהם, כדי לבחון היכן אנחנו עומדים ביחס לנסי ה' ולחובת ההודאה שלנו כלפיהם.
לפני הכל עלינו לדעת, כי פך השמן שנמצא חתום בחותמו של כהן גדול לא היה סיבה לקביעת שמונה ימי חנוכה מדי שנה בהלל והודאה ובהדלקת נרות בפתח הבתים. עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש – כך מלמדת אותנו המשנה באבות פרק ה משנה ה, והמעיין שם למד, כי כולם היו נסים קבועים, אשר הפלא שבהם בוודאי אינו נופל מאותו פך שמן שהספיק לשמונה ימים. גם בנוסח ההודאה ב'על הנסים' פך השמן אינו מוזכר. תחת זאת מוזכרים הנסים, הפורקן, המלחמות, הנקמות, הישועות והנצחונות של בני חשמונאי, והשבת העבודה הכרוכה בכך. פך השמן הטהור לא היה אלא אות משמים, שגם מאות שנים אחר שפסקה הנבואה, עדיין שורה השכינה בישראל, וה' חפץ במסירות נפשם של החשמונאים, אשר התעלו לגודל השעה ומסרו נפשם על קיום האומה ברוחניות ובגשמיות. 
אילו רצו, יכולים היו החשמונאים גם הם לומר שנס לא קרה לנו, ולפך השמן היה אפשר למצוא הסבר מדעי המניח את הדעת. אלו הכופרים בשליטת ה' בבריאה כבר מצאו הסברים מלומדים לנסים יותר גדולים. אילו רצו, יכלו להתעלם מההשגחה הא-להית החופפת על המרד ביוונים, ולהפוך את המלחמה לעוד מלחמת חרות של עם כנגד מדכאיו ולרוקן אותו מכל תוכן תורני. זה יכול היה להיעשות בגרסה הסוציאליסטית של 'אנו נושאים לפידים', וזה יכול היה להיעשות בגרסת השמאל המעודכן והפרוגרסיבי בימינו של פוליטיקת הזהויות ותחושת המקופחות הנצחית המפרנסת אותה. אילו רצו למצוא הסבר חומרני המעקר את המשמעות הרוחנית של הנס, יכלו להסביר מדוע היוונים היו חלשים בדיוק באותה תקופה, כיצד המלחמות בין בניו של אלכסדנר מוקדון החלישו את האימפריה, וכיצד ידעו החשמונאים תכסיסי מלחמה שבאמצעותם נצחו את הכובש הזר. הכל שאלה של נרטיב.
גדלותם של החשמונאים התבטאה לא רק בגבורה בשדה הקרב ובנכונות למסור את הנפש מול גזרות השמד, אלא בהבנה מה היה מונח כאן על כף המאזניים, על מה נלחמו, וכיצד הכל אינו אלא חלק ממערכת שלמה המנוהלת בידי בורא עולם. רבים נוטים לחשוב, כי בחירה חופשית נוגעת רק למעשים. אולם האמת היא שהיא נוגעת קודם כל למחשבות, לפירוש המשמעות של המאורעות, להבנת ההקשר הכללי בתוכו הם מתרחשים.
אומרת התורה בפרשת עקב (דברים פרק ח ז-יח) - "כִּ֚י ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה... וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־ה' אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ... הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־ה' אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם. פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ. וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה. וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים... וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה. וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה...".
הבחירה נתונה בידינו להבין האם נס לא קרה לנו, האם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, או שפך השמן אכן מורה על התערבות ה', על השגחתו עלינו ועל כך שחפץ במסירות נפשנו למענו. מאז שחובר השיר 'אנו נושאים לפידים', אכן לא מצאנו פך שמן, אך זכינו לנסים גדולים לאין ערוך ממה שזכו להם החשמונאים בחנוכה. קמנו ממשרפות אושוויץ וזכינו לריבונות בארצנו, העולה לאין ערוך באיכותה על זאת שהייתה בזמן החשמונאים. זה לא קרה בזכות צדקתנו, אלא למרות פשעינו ובזכות אותה ברית שכרת עמנו אבינו מלכנו, אשר לא יכל עוד לשאת את חילול שמו. בששת הימים זכינו לנצחונות, אשר נצחונות המקבים מחווירים לעומתם (מעט יודעים, כי השלטון הזר סולק בידי המקבים והמלחמה פסקה רק כעשרים וחמש שנים אחר נס חנוכה, וחמשת בניו של מתתיהו – ובתוכם יהודי המקבי – נהרגו כולם בקרבות במהלך אותן שנים). במלחמת יום הכיפורים היינו כפסע מהשמדה בשל הקונספציה הידועה וה' ברחמיו הפך את הגלגל לטובתנו, ואת מה שקרה כאן לפני שנתיים כולם זוכרים, ועוד רבות יסופר – הן על המערכה בעזה, הן על לבנון, על איראן ועל כל החזיתות. 
ועדיין – הבחירה בעינה קיימת, כי כך טבע ה' בבריאה, וישנם עדיין כאלו המתעקשים כי 'נס לא קרה לנו'. בקרב השמאל, בית היוצר של 'אנו נושאים לפידים', הדבר מובן, כי ההתכחשות למעשה ה' הוא הכרח עבור מי שמעוניין לפרוק עול תורה ומצוות.
לאמתו של דבר, חנוכה אינו אלא 'נכבה' עבור המתיוונים של דורנו, אשר הזהות היהודית היא לצנינים בעיניהם. אולם לדאבוננו, ישנם אף יהודים המדקדקים בקלה כבחמורה כלפי חוץ, מהדרים בכל מיני הידורים כדי להזכיר את נס פך השמן, אך את נסי ה' שנעשו בדורות האחרונים – טחו עיניהם מלראות. ישנם כאלו, המייחסים את הנסים ל'סטרא אחרא', בעוד אחרים פשוט עוצמים את עיניהם ואומרים, ש'איננו יכולים לדעת' את משמעות הנסים האדירים. אלו ואלו מתחברים – מבלי לשים לב – לנרטיב הארסי של 'נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו'.
בהדליקנו את הנרות, כדאי ללמוד מהחשמונאים חסידי עליון, אשר לא רק ידעו להלחם על המשך קיום היהדות, אלא ידעו גם להכיר תודה לבורא עולם על נסיו הגדולים. את מה שהם למדו מפך השמן, אנחנו יכולים ללמוד מהנסים האדירים אותם חווינו, המלובשים אף הם בדרכי הטבע. כמובן, אפשר להתכחש היום, כפי שאפשר היה להתכחש גם אז. זוהי מהות הבחירה החופשית הניתנת בידינו. אבל זה בדיוק הנסיון שעלינו לעמוד בו. הבה נבחר בחיים, הבה נבחר להודות ולהלל למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים הגדולים – בימים ההם, וביתר שאת בזמן הזה!