הבלוף של "חייבים לתכנן לערבים כדי שלא יבואו אלינו"

בכל פעם שמתנהל דיון על תכנון ובנייה במגזר הערבי, לא משנה עד כמה התוכנית נראית מופרכת, הדיון נחתך באבחת שאלה אחת: "אז מה אתה רוצה שנעשה? נזרוק אותם לים? אין ברירה, הרי מדובר באזרחים, ואם לא נתכנן להם ונאשר להם להתרחב, הם פשוט ישתלטו לנו על הערים היהודיות".

זה כבר מזמן לא טיעון של שמאל, הבעיה העיקרית בו היא שהוא נשמע דווקא מפי אנשי ימין נבוכים.

ננסה לפרק את הטיעון הזה, שמורכב משני עיוורונות עמוקים: התעלמות מוחלטת מהעימות הלאומי, ומתוכה נולדה גם קנייה עיוורת של שקרים סטטיסטיים.

עיוורון מרצון: התכחשות לעימות הלאומי

השורש של כל המחדל התכנוני מתחיל בסירוב העיקש של העם היושב בתוך מה שמכונה הקו הירוק, גם העם הימני, להנכיח בפה מלא את המאבק הלאומי והדמוגרפי על אדמות המדינה בין היהודים לחלקים נרחבים בעם המוסלמי שגרים בתוך ישראל.

התפיסה הזו החלה כמצופה בשמאל האידאולוגי העמוק. מבחינתם כולנו פשוט "ישראלים". ברגע שמנטרלים את זהותם הלאומית של התושבים, אין שום משמעות לשאלה אם בגליל או בוואדי ערה מתרחב יישוב יהודי ציוני או מתבססת עיר מוסלמית. בנרטיב של "מדינת כל אזרחיה" כל התפשטות היא פשוט "פתרון למצוקת דיור מקומית".

אבל הטרגדיה האמיתית היא העומק שאליו חלחלה התפיסה הזו בימין הישראלי. הימני הממוצע – ואפילו השר וחבר הכנסת מהימין – יודע היטב מה קרה בשומר החומות. הוא רואה את ההזדהות הלאומנית, את אירועי הטרור, את ההגדרה העצמית של רוב הערבים בישראל כפלשתינים, והיה שמח מאוד אילו המציאות הייתה אחרת. אבל מתוך חוסר אונים הוא קופץ היישר אל תהום ה"אין ברירה". במקום לנהל את העימות הוא מקבל אותו כגזרת גורל. וכשאתה ניגש לשולחן התכנון בתחושת תבוסה של "הם כבר כאן, ואין מה לעשות", אתה מפסיק לשלוט בקרקע ומתחיל לחלק אותה רק כדי לקנות קצת שקט תעשייתי.

וזאת, בלי שמץ של ציניות, כבר פסיכוזה לכל דבר.

הקפיצה הפסיכולוגית מההבנה ש"הם ממילא פה" אל ההחלטה שצריך לעשות להם הנחות סטטוטוריות מטורפות, מדהימה. תחת המעטה של הכרח מערכת התכנון פשוט זורקת לפח את כל הכללים המקצועיים כשמדובר במגזר הערבי. וכמו בסיפור הבלתי נתפס של כפר קרע, משנים הגדרות מכפר לעיר כדי לאפשר בנייה מסיבית, עוקרים עשרות אלפי עצי זית באבחת חותמת ולוקחים שטחים ממועצות יהודיות שכנות, ופשוט מתכננים עיר מוסלמית ענקית בלב ישראל. 

ניפוץ הבלוף: "הם יבואו לכרמיאל"

אז אנו נשארים עם שורת המחץ: "אם לא ניתן להם את כפר קרע ואת אדמות המדינה בנגב ובגליל, הם יקנו דירות בעפולה ובכרמיאל". הטענה הזאת נשמעת הגיונית עד שבודקים את העובדות.

בפועל מי שחי בשטח רואה כיצד ההשתלטות רק מתעצמת בשני האגפים, במרחב הכפרי ובמרחב העירוני. העשירים שיכולים להרשות לעצמם איכות חיים אכן נכנסים ממילא לערים, ומי שלא, פשוט נהנים מגן עדן תכנוני שישראל מציעה להם בתוך הכפר.

יתרה מכך, ברמה העובדתית למרבית היישובים הערביים בישראל יש כבר היום קיבולת אדירה של יחידות דיור מאושרות סטטוטורית שאינן ממומשות (בחלק מהיישובים אלפי יחידות דיור שטרם נבנו). המדינה אינה מוסיפה להם אלפי יחידות דיור על אדמות מדינה מאחר שחסר להם מקום לבנות עליו; היא עושה זאת ממניעים אחרים לחלוטין.

אחד המניעים האלה, שהמערכת מעדיפה להשתיק ושראוי להרחבה בפני עצמה, הוא סוגיית "פליטי הפנים". ביישובים ערביים רבים משפחות הליבה הוותיקות מסרבות למכור קרקעות פרטיות לערבים אחרים (צאצאי 1948 שהיגרו מכפרים אחרים). במקום שהמדינה תגיד להם: הסכסוכים השבטיים שלכם לא מעניינים אותנו, תסתדרו עם הקרקע הפרטית שיש לכם, המדינה פותרת להם את הבעיה ומחלקת אדמות מדינה לאותם מחוסרי קרקע כדי שלא לפגוע במרקם "פליטי 48" השבטי.

המדינה במו ידיה מממנת ומתחזקת את זכות השיבה הפנימית על חשבון אדמות הלאום ומאבדת את קלפי המיקוח היחידים שהיו יכולים לשמש אותה לחילופי קרקעות (מתן אדמות מדינה בתמורה לשחרור אדמות פרטיות שתוקעות יישובים יהודיים).

ברגע שמבינים שאין באמת חוסר תכנוני, האיום על הנהירה לעפולה הוא לא יותר ממכבסת מילים שנועדה להצדיק כניעה טריטוריאלית.

מלכודת השיח האזרחי: ייהוד הגליל כערך לאומי

כדי להבין לעומק את השיתוק שאחז במערכת חסרה עוד נקודה מהותית אחת שחייבים להניח על השולחן: האינטרס הלאומי של מדינת ישראל הוא ייהוד הגליל. חשוב להבין שמי שמאמין בייהוד הגליל למעשה קורא לתעדף יהודים על פני ערבים. בעולם שכולו מושתת על שיח של שוויון אזרחי מוחלט, לערך הזה פשוט אין מקום. 

ימנים רבים אינם מצליחים להתנהל במלכוד הזה, כי מוסר השוויון שולט באופן לא מודע על השיח. לרבים בישראל לא נוח לצדד בקול במדיניות שלמעשה מפלה ערבים ומתעדפת יהודים. 

המנהיגות הערבית הבינה זאת היטב: היא השתמשה בטענות של אפליה ורכבה על גל השיח האזרחי כדי לנצח במערכה, לסתום למערכת התכנון את הפה ולקעקע את היכולת לייהד את הארץ.

רק מתוך הפנמה שייהוד הגליל הוא חלק בלתי נפרד מיהדותה של המדינה ומייעודה – הן בשל העימות הלאומי עם האסלאם הן מתוך תודעת חזון היסטורית – אפשר להבין ולהצדיק את העדפת ההתיישבות היהודית. 

לא יהיה מנוס מלהשתחרר מהכבילה לשיח האזרחי הזה ולומר בפשטות: במדינה יהודית יש עדיפות להתיישבות היהודית ולצרכיה הלאומיים. בדיוק כפי שהעיקרון הזה מעוגן בחוק השבות, הוא חייב לבוא לידי ביטוי גם בתכנון ובמקרקעין. המשמעות היא לאו דווקא שלילת קיום, אלא סדר עדיפויות לאומי ברור. דואגים לצורכי הקיום הבסיסיים של האוכלוסייה המוסלמית: מתכננים להם ציפוף, בנייה לגובה ושמירה על הקיים (כל עוד לא מתלקחת אלימות לאומנית), אך לא מעודדים את התפשטותם על חשבון עתודות הקרקע של הלאום. דוד בן-גוריון הבין את המשוואה הזו היטב כשהקים את המדינה וקבע את סדרי העדיפויות שלה. 

מה כן? 

שורש הפתרון טמון ביכולת להישיר מבט למציאות ולהניח את העימות הלאומי על השולחן.

כדי להגיע לפתרון לא יהיה אפשר לדלג על ההפנמה של מה לא. מציאות שבה מדינה ריבונית יוזמת, מתכננת ומעודדת התפשטות מואצת של אוכלוסייה שלכל הפחות מזדהה עם אויביה – ועוד על חשבון אדמות הלאום שלה – היא מציאות חולנית והתאבדותית.

מה כן? מפסיקים את הטירוף:

מבטלים לאלתר את כל תוכניות ההרחבות המשוגעות בכפרים המוסלמים עד בחינתן מחדש בהכנסה עמוקה של שיקולי העימות הלאומי בתוכם.

מתעדפים אכיפה במגזר הערבי מתוך הכרה בעימות הלאומי. בוודאי מנטרלים פרקטיקות של "הסדרה" כמו אלה שחשפנו בתוכנית כפר קרע.

מתכננים ליהודים במרחב הכפרי ובמרחב העירוני.

הערבים רוצים תכנון בכפרים שלהם? הכדור והאחריות צריכים לעבור אליהם. רוצים לגדול ולהתרחב? בנו לגובה בשטחים שברשותכם, שלמו מיסים וצייתו לחוקי התכנון הנוקשים של המדינה היהודית בדיוק כפי שעושה כל אזרח יהודי. ואם צפיפות החוק הישראלי אינה מתאימה לכם, מדינת ישראל ממש אינה חייבת, ובוודאי אינה אמורה, למצוא פתרונות התפשטות למי שמבקש לקרוא עליה תיגר.

הדור הבא שלהם, שגדל על ברכי העימות עם ישראל היהודית, יצטרך לבחור היכן הוא רואה את עתידו. הנטל לספק לו עתודות קרקע אדירות אינו צריך ליפול על כתפיה של המדינה היהודית הנאבקת עד היום על קיומה, על זהותה ועל ייעודה המוסרי בעולם. 

לתחקיר הקול היהודי על כפר קרע: בלתי נתפס: מדינת ישראל מקימה את העיר האיסלאמית הגדולה ביותר בארץ>>>