מה ההבדל בין יוסוף חדד לבין איתי הגיתי ?

עופר וינטר, יהודי יקר וירא שמים, יו''ר מפלגת ''עמך ישראל'', יהודי עתיר זכויות, שמסר נפשו, על קידוש שם שמים, ועל הצלת עם ישראל, שילב במפלגתו מועמד  שניתן להגדירו כחסיד אומות העולם. יוסוף חדד, אדם נאצל, שהקדיש את חייו, כפשוטו, לטובת העם היהודי, ולהצלחתו ושגשוגו, ולקידום הצדק העולמי, בכל דרך אפשרית.

כשנשאל עופר וינטר, על צרוף יוסוף חדד למפלגתו, בניגוד לעמדת הפשוטה העולה מתורת ישראל של מינוי נוכרי בתפקיד שררה, נענה ''שמצאנו בתורה שאתי הגתי היה מפקד בפלוגה של דוד המלך'' ותלה את עצמו, בדעות רבניות, שהתירו את הדבר, הוסיף וינטר והפליג, והגדיר את יוסוף, כחלק מ''עמך ישראל'', ולא ראה שום הבדל, בינו לבינו.

אין בכוונת המאמר, לדון מבחינה הלכתית, כנגד דעות רבניות, כאלה או אחרות, המאמר מכוון להבהיר, שני ערכים מקבילים, בתורת ישראל, חשובים מאין כמותם, אשר נשכחו ונטשטשו, מעיני הציבור:

א. ערך הכרת הטוב ביהדות, אף לנכרי, שאינו מבני ברית.

ב. ערך מעלת היהודי, והיבדלותו מן הנכרים, אף ההגונים ביותר.

ערך הכרת הטוב, הינו מיסודות היהדות, ובגמ' (שבת לא.) מצינו, שהלל בקבלו את הגר, שביקש ללמוד את כל התורה, על רגל אחת, נענה ואמר לו, משפט אחד ממצה, ''מאן דסני עלך לחברך לא תעביד'', בתרגום לעברית ''מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'', ופרש''י שם, שאף כלפי, מצוות שבין אדם למקום, המשפט הזה מתאים, ע''פ הפסוק במשלי ''רעך ורע אביך אל תעזוב'' שהולך על הקב''ה.

כה שרשי ועצמתי, הערך הזה ביהדות, שאפילו למים ועפר, הקפיד ה' שלא להיות כפוי טובה, ונמנע מלצוות למשה רבנו, להכות את היאור והעפר, מאחר והם גמלוהו טובה בילדותו, כמו שאמרו במדרש, (שמות רבה וארא), ובתלמוד ירושלמי (סוף תרומות) מצינו, שהיה אדם שהקפיד, לאכול עם כלבו בסעודה, כאות הוקרה, שהציל את אשתו מאונס, כ''ש וכ''ש, כאשר מדובר באדם, שנברא בצלם אלהים.

נצטווינו בתורה (פרשת כי תצא) ''לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'', אפילו על הכנסת אורחים, שהובילה לבסוף לשעבוד קשה, הקפידה תורה, לתת לזה משמעות, לכל הדורות, ולקבל גרים מאומה זו, בדור שלישי, ושמו של משה רבנו, נקרא בתורה ולדורות, בשם שקראתו בתיה, להודיעך שכרם של גומלי חסדים (שמות רבה פרשת שמות).

דבר פשוט וברור, כאשר אנו דנים, בדמותו של יוסוף חדד, שכולנו מלאים, הכרת הטוב עצומה, לפעולותיו הברוכות והמיוחדות. למען הצלחתנו ושגשוגנו, ומלבד שכרו השמור לו, לעולם הבא, מחויבים אנו להוקירו, ולהשיב לו טובה עצומה, בפרס כזה או אחר, של ''אות נאצלות'' לאזרח המופלא הזה.

אבל בד בבד, דבר פשוט וברור, שאין שום מקום, לטשטוש זהויות חלילה, ולהפכו לחלק מעם ישראל, כל עוד אמונתו, היא נוצרית ולא יהודית, וכל עוד לא בא בברית, עם עם ישראל כהלכה. אלהינו אלהי ישראל הוא, ולא אלהי הנוצרים, אמונתנו אמונת ישראל היא, ולא אמונת אותו האיש, ובשונה מן הנכרים, שאמונתם בביתם, ומחשיבים עצמם ''ישראלים'' בצאתם, אנו יהודים בביתנו ובצאתנו, ויהודים בלבד.

ההשוואה ל''איתי הגיתי'', מעיון קל במקראות מבהירה את השוני הגדול, דבריו של איתי לדוד, הם בכניעה ונאמנות מוחלטת, לאלהי ישראל ולמלכות דוד, בביטול ע''ז, ובמסירות נפש ממש, מרצון, למען דוד ומלכותו, ונגד מרד אבשלום, ורוב ישראל (ע''פ שמואל ב פרק טו פסוק כא וקידושין עו:) מעבר לכך על פי הגמרא (שם), איתי הגיתי לא היה שר צבא משמעותי, אלא כתוספת להפחדה בלבד, וגם זה לא היה, אלא בדרך ארעי בעלמא (תוס' רבינו פרץ שם).

לעומת זאת נשאל נא, את יוסוף יקירנו, האם הוא נאמן, לאלהי ישראל, ולמלכות היהודים, תשובתו ידועה לנו, שלא, ומשכך, אין ההשוואה לאיתי הגיתי, מהווה מקור לשותפות בכנסת ישראל.

יהודי כמו עופר וינטר, יש לו תקווה, שיבין את טעותו, ידע מהי מעלת היהדות, ומהי בשורתה האמיתית, בצדק אמונה ויושר, וקיום חיי טוהר וקדושה, ולכן אנו מצהירים: לא! יוסוף חדד, אינו מ''עמך ישראל'', נכרי נולד ונכרי ישאר, [כל זמן שלא יתגייר], ולא ככל הגוים בית ישראל.