הברכה שתצא מזה שנשיא בית המשפט מינה את עצמו

עבור מערכת המשפט הישראלית, עומדת שנת 2025 בסימן העימות שבין העומד בראשה, שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, לבין ממשלת ישראל. עימות שהביא לשיא חדש את הערבוב בין פוליטיקה למשפט, ואף זיכה את עמית בתואר "מגלומן אלים" משר האוצר בצלאל סמוטריץ.

אלא שיצחק עמית, והמסלול אליו הוביל את בית המשפט העליון ואת מדינת ישראל כולה, אינו שורש הבעיה, אלא רק סמפטום קיצוני במיוחד שלה. התנהלותו הבעייתית של עמית בשנה האחרונה, שתיפרס להלן, תיתן לנו הצצה אל שורשי העיוותים שהצמיחו אותה, ואל הדרך הנכונה לגשת לטיפול בהן.

אז איך הגענו עד הלום

יצחק עמית מכהן כשופט בבית המשפט העליון מאז שנת 2009, ונחשב למוביל האגף האקטיביסטי בו. בין השאר ישב בהרכב שבחודש ינואר 2024, בשלב הראשון של מלחמת חרבות ברזל ותוך כדי שחיילי צה"ל מתמרנים ברצועת עזה, פסל לראשונה בתולדות מדינת ישראל חוק יסוד שחוקקה ההכנסת, והורה על ביטול התיקון לעילת הסבירות, באופן שלימד כבר אז על נכונותו לשבור את כל הכלים במסגרת מאבקו בממשלה.

העימות הגדול בין עמית לבין הממשלה עתיד היה להגיע בדיוק שנה לאחר מכן, במסגרת ניסיונו של עמית להתמנות לנשיא בית המשפט העליון. בסוף שנת 2023 פרשה הנשיאה חיות מכס השיפוט, ובמהלך שנת 2024 כיהן בתפקיד ממלא מקומה השופט פוגלמן, שלא מונה לנשיא באופן מלא. לאחר שהגיע זמנו של פוגלמן לפרוש, הציג עמית את מועמדותו מתוך ביטחון שימונה לנשיא, בהתאם לשיטת ה"סניוריטי" שנהוגה בעליון, לפיה השופט בעל הותק הרב ביותר בבית המשפט הוא היחיד שמציג את מועמדותו ומתמנה לנשיא.

אלא שאז המתינה לעמית הפתעה – שר המשפטים יריב לוין, העומד בראש הוועדה לבחירת שופטים הממנה את הנשיא, סירב לכנס את הועדה לצורך בחירתו של עמית. בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד שר המשפטים פסקו שלושה מעמיתיו של עמית לכס השיפוט כי יש לכנס את הועדה גם נגד עמדת שר המשפטים, וכך כונסה הוועדה ללא נציגי הקואליציה והכריזה על מינויו של עמית לנשיא.

האבסורד בפסק הדין שהוביל למינוי היה שבשביל להגיע לתוצאה הרצויה (מינויו של עמית לנשיא) נאלצו השופטים לפרש את אותה מילה עצמה, באותו סעיף חוק עצמו, בשתי דרכים שונות. פעם אחת פורשה המילה "שופט" בסעיף 7(א) בחוק בתי המשפט, הקובע צורך לכנס את הועדה, כמתייחסת גם לנשיא, ולעומת זאת בהמשך הסעיף פירשו השופטים את המילה "שופט" ככזו שלא כוללת את הנשיא, על מנת להימנע מהדרישה לקיומו של רוב מינימאלי לצורך המינוי.

כך מינה עצמו עמית לנשיא בית המשפט הראשון, ונכנס לספרי ההיסטוריה כנשיא הראשון שלא הוכר על ידי הממשלה, ומאז הפך העימות בינו לבין הממשלה לפומבי עוד יותר.

הם אפילו לא סופרים את ניגוד העניינים

בתפקידו החדש כנשיא העליון קיבל עמית את הכוח לשלוט בהרכבים המשובצים לדיון בעתירות השונות – כוח עצום, המאפשר למעשה לשלוט מראש בתוצאות פסקי הדין, על ידי שיבוץ רוב אקטיביסטי כאשר רוצים שהעתירות יתקבלו, ורוב מתון כאשר רוצים שידחו – וכדרכו, לא בחל עמית משימוש בוטה וגס בכוח הזה.

פעם אחר פעם השתמש עמית בכוחו בכדי לקבוע מראש את תוצאות פסקי הדין, כאשר קבע "הרכב סניוריטי" בסדרה ארוכה של עתירות פוליטיות. "הרכב סניוריטי" הוא הרכב הכולל את שלושת השופטים הותיקים בבית המשפט ההעליון - השופטים עמית, סולברג וברק-ארז - בו ישנו רוב אוטומאטי לעמדת הנשיא. כך קבע עמית מראש את התוצאה בעתירה נגד פיטורי רונן בר מראשות שב"כ, בעתירה למניעת הדחת היועצת המשפטית לממשלה, בעתירה כנגד שינוי חוק לשכת עורכי הדין, בעתירה שביקשה למנוע מהממשלה להפסיק מימון עיתון "הארץ" וכן בעתירות כנגד סגירת תחנת גלי צה"ל (שם לא נעשה שימוש בהרכב סניוריטי רגיל, אלא בתרגיל דומה אך מעט מורכב יותר).

במקביל להתנהלותו הדורסנית, והמעורבות הפוליטית ההולכת וגוברת של בית המשפט בהנהגתו, הלכו ונחשפו פרשיות חמורות מעברו של עמית. כך למשל חשף כתב ערוץ 14 בתחילת שנת 2025 כי בביתו של עמית ישנה חריגת בניה (עבירה פלילית לכל דבר), אשר הוא יודע עליה ואינו טורח לתקנה. בתגובתו הראשונה הכחיש עמית את הדיווח, ולאחר שנחשף כי שיקר פנה להסדיר את העבירה. אלא שאז ההתברר כי גם במסגרת ה"הסדרה" פעל עמית באופן תמוה, כאשר הופעל מטעמו לחץ על חברי הוועדה לתכנון ובניה לאשר את החריגה באופן רטרואקטיבי ובניגוד לאופן המקובל. במקביל נודע כי עמית ישב בדין בתיקים של עיריית ת"א, בזמן שאותה העירייה עצמה מבקשת למחוק כתב אישום פלילי שהגישה נגדו.

אולם לשיא ניגוד העניינים בשבתו כשופט הגיע עמית במקרה אחר, בו פסל עמית  את החלטת השר דודי אמסלם לבטל את "נבחרת הדירקטורים". נבחרת הדירקטורים היתה מנגנון שיצר יאיר לפיד בעת שהיה שר האוצר, ושנועדה ליצר מאגר של דירקטורים (מנהלים) לחברות הממשלתיות. מדובר בתפקידים נחשקים מאוד, הכוללים הרבה עצמה ציבורית וקשרים עסקיים. השר אמסלם טען כי הנבחרת שיצר לפיד מפלה לרעה מזרחיים, אנשי ימין ויוצאי פריפריה, וביקש לבטלה. יצחק עמית ישב בדין בעתירות כנגד הביטול, וזאת מבלי לגלות לצדדים כלל כי אחיו הינו חבר בנבחרת. תלונה שהוגשה בעניין לנציב תלונות הציבור על השופטים נמצאה מוצדקת, אולם לא מנעה מעמית להמשיך ולכהן כנשיא בית המשפט העליון.

ליברלים מערביים מול מסורת ויהדות

כיצד אם כן הגיעה מדינת ישראל למצב בו בראש הרשות השופטת עומד אדם שאינו מוכר כלל על ידי הממשלה, היושב בדין בניגוד עניינים ופועל באופן בוטה לקביעת הרכבים באופן שישפיע על תוצאות פסקי הדין?

התשובה טמונה בזיהוי התהליך שעבר בית המשפט בעשורים האחרונים, שההפך אותו ממוסד שתפקידו להכריע בסכסוכים בהתאם לחוק, למוסד שנמצא מעל החוק, ומתאים את החוק לרצונו. בתהליך ארוך שנים, אותו התחיל נשיא בית המשפט לשעבר אהרון ברק עוד בשנות ה-80, ריכז בית המשפט העליון יותר ויותר סמכויות, והרשה לעצמו שוב ושוב להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת. ככל שחלפו השנים, והציבור הישראלי (והמחוקקים הישראליים) לא הגיב למתקפה הזו, הפך בית המשפט לנועז יותר. ומכיוון שבית המשפט מלכתחילה היה מוסד שנשלט ע"י קבוצה קטנה של אנשי שמאל פרוגרסיבים, הפכה ההתנגשות בינו לבין הכנסת, שיצגה את הציבור שהפך ימני ומסורתי יותר, לבלתי נמנעת.
כאשר החליטה ממשלת הימין הנוכחית לנסות ולהסדיר מחדש את מערכת היחסים בין הרשויות, הגיב בית המשפט (ותומכיו ברחוב ובאופוזיציה) בהפיכה משטרית מלאה, תוך שהוא מורה על פסילת חוקי יסוד, וביטול כל מהלך כנגדו של הכנסת או הממשלה.

כך הפך בית המשפט במחי החלטה למוסד שאינו כפוף יותר לחוק, ובעצם לרצון העם הישראלי. התוצאה המתחייבת היא הקצנה הולכת וגוברת, והתרחקות הולכת וגדלה מערכי העם בישראל, לכיוון של ערכים פרוגרסיביים ובין לאומיים. ההתרחקות הזו מובילה את העומד בראש בית המשפט, בהכרח, לתחושת זלזול באזרחים ובממשלה אותה הם בוחרים, ובמהרה גם לזלזול בחוק אותו מחוקקים אותם אזרחים.

התיקון המתבקש

לא ניתן להתעלם בהקשר הזה גם מ"התמונה הגדולה" של השינויים הדמוגרפיים והסוציולוגיים שעוברים על מדינת ישראל. העם בישראל הופך יותר ויותר יהודי, מסורתי ולאומי, והמגמה הזו ניכרת היטב גם בחקיקה ובפעולות הממשלה – באישורי בניה ורכישה ביהודה ושומרון, בחיזוק ערכים יהודיים במערכת החינוך, הפרדה מגדרית וכד'. אהרון ברק, שצפה את השינוי הזה עוד בשנות ה-80, הפך בתגובה את בית המשפט למבצר שאליו מתקבלים רק, או בעיקר, אנשי שמאל פרוגרסיבי, שיחד עם הכוח האדיר שריכזו בידיהם הפכו ל"שומרי הסף" המונעים מהמחוקק לבצע את רצון העם, ודוחפים את המדינה בכוח למסלול אנטי לאומי, אנטי דתי ואנטי יהודי.

התיקון, בהתאם, חייב להגיע באמצעות השבת בית המשפט לערכי העם אותו הוא משרת. "מקרב אחיך תשים עליך מלך", למדה אותנו התורה. במיוחד המלך, שמחזיק בכוח כה רב, חייב להגיע מתוך העם, ולהיות מחובר לערכיו, אחרת ימצא עצמו נסחף בעקבות שכרון הכוח. רק שינוי שיטת מינוי השופטים, כך שימונו על ידי הציבור ונבחריו, והגבלת כוחו של בית המשפט כך שישוב להיות כפוף לחוק, שאותו מחוקקים נבחרי הציבור, יוכלו להבטיח שופטים ערכיים שלא יתפתו שוב ושוב לפעול למען עצמם ועצמתם, במקום למען הערכים בהם תומך הציבור הישראלי.