בע"ה י"ז תמוז תשפ"ד
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

לשבור את מחסום הפחד

שנים שמפחידים אותנו שאם נרים ראש המזרח התיכון יבער. אבל שורת מהפיכות שמתחוללות מוכיחות – כששוברים את מחסום הפחד זה אפשרי ובגדול

  • אלחנן גרונר
  • כ"ח סיון תשפ"ד - 14:39 04/07/2024
גודל: א א א
אלחנן גרונר
אלחנן גרונר

שנים שגופי ביטחון ותקשורת השמאל מפחידים אותנו שאם נרים ראש המזרח התיכון יבער. אבל כשמתבוננים היטב מגלים שורת מהפיכות שמתחוללות בימים אלו, מבלי שהאזור בוער. כלומר הוא בוער, אבל זה בגלל מחדלי אותה מערכת ביטחון. 

איימו עלינו שהמזרח התיכון יבער אם יהודים יתפללו בהר הבית, לגלגו על השפעת תנאי הכליאה של המחבלים, הבטיחו שאין שום סיכוי להקים ישובים חדשים, ושאם יוגש כתב אישום למופתי המסית ירושלים תעלה באש. אבל המציאות הוכיחה – כששוברים את מחסום הפחד זה אפשרי ובגדול 

צעד נדיר התרחש השבוע בבית משפט השלום ביגרושלים. אחרי למעלה מעשרים שנים שהמופתי עכרימה סברי מסית לרצח יהודים מלב ירושלים ומאותרג בצמר גפן בידי רשויות המדינה, הוגש נגדו כתב אישום. 

כתב האישום, על עבירות הסתה לטרור, נוגע לשני אירועים שחשפנו בקול היהודי בהם הילל מחבלים ואת דרך הג'יהאד. זה קצת לא יאומן, אבל סברי הגיע לביתו של עודאי תמימי, מחבל משועפט שרצח את החיילת נעה לזר הי"ד במחסום שועפט, שיבח את השהידים ואמר כי אם היו יודעים מהי מעלת הג'יהאד כולם היו יוצאים לבצע ג'יהאד. באירוע אחר הגיע לג'נין והצהיר כי המחבלים השהידים הם "לפיד המאיר את הדרך". למרות ההסתה המפורשת הזו, לא קל היה לגרום להגשת כתב האישום. 

למעשה, כבר בראשית שנות האלפיים כאשר סברי הביע תמיכה בפיגועי התאבדות (!) נגד יהודים, זעק בכנסת ח"כ עוזי לנדאו מדוע הרשויות לא עושות נגדו דבר. הרשויות – בעיקר השב"כ והפרקליטות – פחדו. אם נעמיד את המופתי לדין מי יודע מה יקרה. ירושלים תבער, המוני מוסלמים יזעמו. הרי הוא המופתי. 

וכך סברי המשיך להסית תוך שהוא מתגורר בבית מפואר ולא חוקי בהר הזיתים בירושלים. הוא הפך לחלק משמעותי מציר הרשע האיראני, השתתף בועידות עם מזכ"ל חיזבאללה נסראללה וראשי חמאס וגי'האד אסלאמי, ואותרג. שוב ושוב ושוב. רק מאבק תקשורתי ממושך של הקול היהודי, ועתירה לבג"ץ שהגיש ארגון לביא, הובילו לבסוף לכתב אישום שהוגש אחרי אין ספור דחיות, השלמות חקירה ותירוצים מתירוצים שונים שהביעו בפרקליטות. 

ולמה אני מספר את כל זה? כי באופן מפתיע העולם עדיין עומד על תלו גם לאחר הגשת כתב האישום (נכון לכתיבת שורות אלו לפחות...). ירושלים לא בוערת, מאות אלפי מוסלמים זועמים לא הגיעו. למעשה, מלבד כמה כתבות בכלי התקשורת הערבים, העמדתו של סברי לדין התקבלה בשקט. תחשבו כמה דם יהודי היה נחסך אילו היו פועלים נגדו לפני 25 שנה. 

עלה נעלה וירשנו אותה 

ומקרה סברי הוא לא היחיד. שנים שהפחידו אותנו מבניית ישובים חדשים. הצעד הבסיסי והמתבקש הזה כמו נמחק מהמדינה הציונית. הרי מה יגיד העולם? זה ממש בלתי אפשרי. "לא ריאלי" כמו שאמר לאחרונה נתניהו על התיישבות בעזה. 

והנה ערב שבת פרשת שלח לך בה קראנו על דברי החיזוק והאמונה של יהושע וכלב, הקבינט אישר בהובלת השר סמוטריץ' הקמת חמישה ישובים חדשים.  

הישוב אביתר, שהוקם על ידי חברי תנועת נחלה ונשאר על תילו כנגד כל הסיכויים אושר. כמה לעגו להם, כמה איימו בתקשורת, כמה גורמי ביטחון הבטיחו שהדבר לא אפשרי. 

חוות שדה אפרים, שהוקמה בקרקע יהודית בין כפרים עוינים וידעה התקפות טרור חוזרות ונשנות באזור אסטרטגי ביותר אך מאתגר במיוחד, תהפוך גם היא לישוב בעזרת ה'. 

גם כאן למרבה ההפתעה השמש עדיין זרחה בבוקר למחרת. היה צריך רק לשבור את מחסום הפחד מאומות העולם. 

קחו גם את סוגית הר הבית. לאחרונה זכה מיכאל פואה לעלות בטהרה להר הבית ולהניח תפילין. לפי השב"כ ושאר המפחידים התורנים, המזרח התיכון היה אמור לבעור כבר עשרות פעמים כי יהודים התפללו בהר הבית, השתחוו בהר הבית. קל וחומר אם יהודי הניח תפילין. וראה זה פלא – גם כאן הכל היה בסדר. 

בחג הפסח האחרון זכיתי לעלות להר הבית ולהשתחוות. שוטר ניגש לעכב אותי תוך כדי שהוא מאשר לקבוצה להתפלל מוסף במניין. הנה זה אפשרי. אם רק נשבור את מחסום הפחד, נגיע רחוק הרבה יותר גם בנושא זה בעזרת ה'. 

התברר שהכל היה הפחדות של השב"כ 

אבל אחד השינויים המרכזיים ביותר בתחום הביטחוני הוא השינוי בתנאי המחבלים בכלא. יש שנוטים לזלזל בכך, בייחוד בתקשורת, אבל לדעתי מדובר באחד הדברים הדרמטיים שקרו כאן מאז תחילת המלחמה. 

כל אדם שפוי זועק כבר שנים שהמחבלים חוגגים בכלא והדבר מעודד טרור נוסף. דו"ח קעטבי שבחן את תנאי המחבלים שיקף שבתי הכלא הפכו לא רק לקייטנות ולחגיגות, אלא גם למחנות אימונים למחבלים.  

מלבד אוכל טוב ופינוקים, טיפולים רפואיים כולל תרופות שלא בסל של אזרחי ישראל, זכו המחבלים לאימוני כושר, אסירים השוהים באגפים לפי חלוקה ארגונית ומחולקים לוועדות שונות שעוסקות בהמשך הפעילות הלאומנית, טלפונים מוברחים חופשי פנימה, ובגדול - מחנות אימונים.  

שמעתם פעם על מנגנון ההפקדות הקבוצתיות? הרשות הפלסטינית מפקידה במשך שנים בכל חודש כספי טרור לשב"ס עבור הקנטינות של המחבלים לפי אגפים. כספים שבכלל היו אמורים להיות מוחרמים כי הם תמלוגי טרור. המנגנון נוצר בידי ישראל במיוחד כדי לאפשר גם למחבלים שחייבים כסף למשפחות נפגעי הטרור וחשבון הקנטינה שלהם חולט, להנות מקנטינה מכלא הישראלי. אפילו אסירים פליליים רגילים לא זוכים להפקדות קבוצתיות. נשמע מטורף? אתם צודקים. 

תנאי המחבלים השפיעו באופן ברור על פיגועים. לדוגמה, מחבל מבכירי גדודי חללי אל אקצא של הפת"ח שנידון ל-20 שנות מאסר באינתיפאדה השניה, יצא בשנים האחרונות כמו מלך מבית הסוהר. חטוב, מאומן, חדור מטרה ומוכן לקבל נשק ומשרה ברשות הפלסטינית (ששילמה לו מאות אלפי ש"ח לאורך השנים) ולטפח את גדוד ג'נין או טול כרם. 

גם צעיר ערבי ששקל האם לזרוק אבנים או בקבוקי תבערה על רכבי יהודים לא התלבט הרבה. מקסימום נכנסים לשנה למחנה האימונים, פוגשים קרובי משפחה ונהנים. לא פעם סיפרו לי גורמים בשב"ס על אב שדרש להביא אליו לתא את בנו שנעצר, ומשקצין שב"ס סירב הצהיר המחבל – עוד נראה. ואכן קצת בלגאן והילד הגיע אליו לתא. אפילו חגיגת אירוסין של מחבל בכלא חשפנו בקול היהודי בעבר. 16 דקות של וידאו שצולם באמצעות פלאפון מוברח בו מחבל שרצח שלושה יהודים זוכה לחגיגות אירוסין בתוך הכלא. 

מי לא זעק נגד המצב הנוראי הזה? משפחות שכולות, תנועות ציבוריות, חברי כנסת ושרים. אבל השב"כ עמד בשער כמתריע – אם ישונו לרעה תנאי המחבלים - הרחוב הערבי יבער בזעם בלתי נשלט. הרי אף אחד לא רוצה שיתפרץ זעם בלתי נשלט ביהודה ושומרון חלילה. 

אבל אז משהו קרה. אחרי תקופה שהשב"כ בלם כל שינוי שניסה השר בן גביר להוביל בשב"ס, הגיע הטבח, וביום אחד הוחלט שדי. גם נציב שב"ס החדש החליט ששב"ס יהיו חלק מהמלחמה בטרור ובאויב, במקום כמו אחרים במערכת שבמשך שנים רק ביקשו שקט מהמחבלים תמורת סוהרות ופינוקים. 

מי שעוקב אחרי הרשתות הערביות יכול לראות ז'אנר שלם של תמונות לפני ואחרי. במחשבה ראשונה זה נראה פרסומת למכון להורדת משקל, אך מדובר בהשוואת תצלומי המחבלים לפני הכניסה לכלא ואחרי היציאה ממנו. רבים מהמחבלים מורידים בכלא עשרות ק"ג. כמו שאמר מחבל ששוחרר לאחרונה אחרי 18 שנות מאסר: "בתי הכלא הפכו לבתי קברות". 

בעבר כל צעיר ערבי רק חלם להיעצר על זריקת אבנים ובקבוקי תבערה. פתאום רואים אותם משתחררים מהכלא ומייללים על התנאים. פתאום במקום מחבל בריון מאושר יוצא שבר כלי. פתאום כללי המשחק השתנו וכולנו רואים שזה אפשרי.  

ועכשיו תחשבו שעוד גורמים במדינת ישראל יצטרפו למהלך ויחליטו שאפשר לשנות. הנה דוגמה פשוטה. הידעתם שבקלי קלות אפשר לגרום לכך שאף מחבל לא ישוחרר לעולם מהכלא? נשמע דמיוני? תקראו את השורות הבאות. 

לפי החוק, כל מחבל שמקבל כסף מהרש"פ עובר עבירה ביטחונית של קבלת תגמולים של כספי טרור ויכול להיגזר עליו עונש מאסר בגין כך. מכיוון שכל מחבל מקבל משכורת מהרש"פ, הרי שכל מחבל יכול להישפט על קבלת התשלומים מהרש"פ ולקבל מאסר נוסף. מכיוון שגם במאסר הנוסף הוא יקבל תשלום, למעשה הוא ישב בכלא עד סוף ימיו או עד הפסקת תשלומי הרשות למחבלים.  

כל כך פשוט וקל, אז למה זה לא קורה?  

בדיוק מאותה סיבה ששב"כ מנע מהשר בן גביר לממש את מדיניותו עד ה7/10. בדיוק מאותה סיבה שהפחידו אותנו מהקמת ישובים חדשים, בדיוק מאותה סיבה שלא נותנים להתפלל בהר הבית ובדיוק מאותה סיבה שנלחמים באויב בפינצטה וגם זה בקושי. 

 כי מרבית השולטים בגופי הביטחון במדינת ישראל איבדו את צדקת הדרך ולא באמת רוצים לנצח את האויב.  

במקום זה אותם בכירי מערכת ביטחון עסוקים יום וליל בתדרוכים נגד בן גביר וסמוטריץ, שולחים למעצר מנהלי את נערי הגבעות ובאופן כללי פועלים נגד כל מה ששובר את הקונספציה, מרים את הראש של עם ישראל וחותר לניצחון אמיתי. 

"אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים, וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו", שר ביני לנדאו. כמה שהוא צודק. 

לכתחילה אריבער 

שינוי הראש הזה רלוונטי ביותר גם לדרישה והכמיהה לניצחון מלא בעזה, לגירוש האויבים, להתיישבות בכל חלקי הארץ, לחתירה להשמדת חיזבאללה בלבנון ושינוי קו הגבול מהסכם סייקס פיקו חסר ההגיון והתוחלת. על כל צעד ושעל אנחנו נתקלים במחסום הפחד ובמגבלות הדמיוניות שהטלנו על עצמינו בעצת כל מיני פרשני טלוויזיה זקנים ונרגנים ששכחו מזמן מאיפה באנו ולאן אנו הולכים. 

אדמו"ר הריי"צ מחב"ד, שהיה ידוע בתקיפות דרכו לשמירת התורה והמצוות במסירות נפש כנגד כל הסיכויים, ציטט בשם סבו אדמור מהר"ש את הביטוי "לכתחילה אריבער": "העולם אומר שכשאי אפשר לעבור מלמטה יש לעבור מלמעלה, ואני סובר שמלכתחילה יש לעבור מלמעלה. יש לכתחילה להתייצב בחזקה, לא להתפעל מפני שום דבר, ולפעול את הדבר הנצרך. וכשמתייצבים – ה' מסייע". 

לפני 97 שנים, בדיוק בימים אלו בין ט"ו סיוון לי"ב תמוז, שהה הרבי הריי"צ במאסר קשה ביותר בידי הרוסים ודינו נגזר למוות ללא משפט, עד שהומתק לבסוף והוא שוחרר בנס גדול. 

ידוע הסיפור כיצד באחת החקירות איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי: "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל". הרבי נפצע גם כשהניח תפילין ובתגובה השליך אותו הסוהר בגרם מדרגות תלול. 

לא סתם ציטט הרבה הריי"צ – סמל מסירות הנפש באדמו"רי חב"ד, את הביטוי לכתחילה אריבער, ולימד אותנו את העיקרון החשוב הזה של חוסר פחד בעבודת ה' הפרטית והכללית. 

עלינו להבין שאנו בזמנים גדולים. משיח דופק על החלון, הגויים פוערים את פיהם ואוחזים באקדחים, והקדוש ברוך הוא רוצה שנעז, שנאמין בו בכל לב, שנפסיק לפחד ושלא נתפעל מדמיונות העולם הזה – ואז בעזרת ה' נזכה לישועה גדולה וגאולה ברחמים בקרוב. 

מאמר זה מתפרסם בעלון "עולם קטן" השבוע

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 5 מהשבוע האחרון