מאז הוצת אמש בית הספר הדו-לשוני בשכונת פת בירושלים, טורחים כלי התקשורת, ראש עיריית ירושלים, אנשי משרד החינוך ופוליטיקאים רבים, לספר לציבור כיצד מהווה בית הספר "אי של שפיות", "מוקד לדו קיום ושיוויון", וסיסמאות נוספות נוטפות צוף מלאכותי.
אז נכון, התרגלנו למקהלות הגינויים כאשר ישנה פגיעה בערבים ואנשי שמאל, אל מול השקט הבוטה כאשר ישנה פגיעה ביהודים. אולם כאן ישנו היבט נוסף. מעבר לגינוי מעשה ההצתה, ישנן שירות ותשבחות לבית הספר, דרכו ודרך החינוך שלו.
שיטוט קצר בדפי הפייסבוק של אנשי צוות בית הספר וחלק מההורים מעלים תהיות עד כמה מדובר באי של שפיות, או שמא באי של אנשי שמאל קיצוני.
הורים של רבים מהתלמידים חברים בארגוני 'הקרן לישראל חדשה' ותנועות שמאל קיצוני. ב"יום הנכבה" האחרון נערך בבית הספר מפגש זיכרון בו סיפרו שלושה הורים ערבים, שילדיהם לומדים בבית הספר, כיצד גורשו משפחותיהם בידי חיילי צה"ל. באתר בית הספר מתוארים סיפוריהם המשלבים טענות על אכזריות חיילי צה"ל והוצאות להורג שביצעו ללא סיבה, ובהן אף טענה על העלאת זקנים מהכפר טירת חיפה לאוטובוס ושריפתם חיים בידי חיילים. ההורים היהודים תיארו את התרגשותם לשמע הסיפורים.
בבית הספר אף הוצגה תערוכה ובה צילומי "פליטים" ערבים משנת תש"ח. הוצג מיצג של מפתחות תלויים על עץ, וזאת כסמל לכך ש"הפליטים" הערבים ישובו לבתיהם ברחבי ארץ ישראל. גם דמות מצויירת המסמלת כיום בקרב הערבים את המאבק ב"כיבוש" הוצגה בתערוכה.
"יום הזיכרון" ו"יום האדמה" צויינו יחדיו במפגש נוסף עם הורים שתיארו את הימים מנקודת מבטם.דוברת בית הספר ציינה בפני הקול היהודי כי מתקיים בבית הספר גם טקס יום הזיכרון והזכירה כי יום העצמאות הינו יום חופש וכי בבתי הספר הוא מצויין באותו הטקס של יום הזיכרון.
בערוץ 1 נחשף לפני כשלושה שבועות כי תלמידים מבית הספר ציינו את יום הזיכרון לרב המרצחים יאסר ערפאת. חלק מהתלמידים הגיעו ביום זה ללימודים עם חולצות שחורות וכאפיות. אחד מהם צולם כשהוא לובש חולצה ובה ציור של תא כלא וכיתוב "לחם ומים", וזאת כהזדהות עם המחבלים שובתי הרעב בכלא בישראל. "אחד התלמידים הצהיר למצלמה כי "אני פלסטיני".הורי בית הספר זעמו על הצגת הכתבה וטענו כי היא מכפישה את בית הספר.
אז האם מדובר בדו קיום בין יהודים לערבים, או שמא "דו קיום" בין יהודים שויתרו על רבים מערכי העם היהודי, לבין ערבים הנשארים דבקים בכך שהם "פלסטינים", ונהנים מהכלה של חבריהם היהודים לדעותיהם, וכן גם להזדהות עם רב מרצחים כערפאת.
אולם העובדה כי ישנם במדינת ישראל אנשי שמאל קיצוני, גם כאלו המזדהים עם ערפאת ושכמותו, אינה חדשה לצערינו. מה שצריך להדליק נורה אדומה הוא החיבוק החם לו זכה בית הספר מצד הרשויות בשנים האחרונות. תכניות הלימודים שמכניס משרד החינוך לבתי הספר והגנים בשיתוף ארגוני שמאל קיצוני, ועוסקות ב"דו קיום" "רב תרבותיות", ושאר מושגים אשר את המלחמה בהם נציין בעוד כשבועיים, צריכים להדיר שינה מעיני כל מי שזהותו היהודית חשובה לו.
אולם כשחושבים על כך, השאלה המעניינת היא כיצד חוגגים בבית הספר הדו לשוני את חג החנוכה?
אין דבר כזה ביהדות שנקרא 'דו קיום' 3 ח' כסלו תשע"ה 21:22 יהודה
דו קיום היה לפני העליות הציוניות 2 ח' כסלו תשע"ה 19:50 שולם עלייכם
ואם היה דו-קיום זה היה תקין? 1 ח' כסלו תשע"ה 19:26 חנן