אל תגעו במשיחי אמר דוד המלך ע"ה ומפרשים חלק מהמפרשים – אנשים גדולים. יצחק שמיר ז"ל הגיב כך ספונטנית לאחר המעצר של אנשי המחתרת היהודית בשנת תשדם. והיום אנחנו צריכים לחזור ולקרא כיצחק שמיר בזמנו – אל תגעו במשיחי. אל תשמיצו, תשחירו, תהפכו את הקורבן לאשם ביותר מדי. אל תהפכו את היוצרות ותתבוננו, מי יוצר את המצב, מי הוא הפוגע הראשון הגדול, מי הוא האשם האמיתי.
העליהום הגדול שעושים עכשיו על נוער הגבעות, הכח המוביל והכמעט יחידי בשמירה על יהודה ושומרון מהשתלטות ערבית, ובפועל מחזק את יהודה ושומרון – השכפ"ץ של כל "מדינת תל אביב", ושל כל מה שנשאר בין הים ובין הירדן, משחק לידי מי שרוצה ליצור דה לגיטימציה, לא רק לנוער הגבעות, אלא לכל יהודה ושומרון, ואולי אף יותר מכך.
צריך לבחון את מהלכי המדינה ולראות את החוט המקשר, את המוטו המוביל ביחס לנוער הגבעות. החל בכל מעשי השב"כ בכל מה שקשור לדומא, המשך בתאונות מבוימות לפגע עד רצח ממש כמו באהוביה סנדק, והנה עכשיו שוב מחממים את הכלים. לא מזמן ירו ירי חי ופגעו אנושות בכמה נערים. והנה עכשיו שוב, מפנים נערים באמצעות ירי חי. אלה לא מקרים בודדים. זו מגמה, זו תכלית, מעשה חושב, לפגע בנוער הגבעות. רק לא מזמן התפרסמו דבריו של ראש המחלקה היהודית ביחס לנערי הגבעות.
הגיע הזמן שנפנים. יש הרבה בראשויות השלטון שרואים בנוער הגבעות אויב. אבל לא רק. ראש ישיבה הוא לא נוער גבעות. המאבק נגד נוער הגבעות הוא רק האמצעי לעשות דה לגיטימציה לכל הציבור היושב ביהודה ושומרון. מי שחושב שהוא נבדל, לא שייך, וכאילו "מורם" מנוער הגבעות, טועה טעות חמורה. ביום פקודה הם לא יבחינו בינינו. מבחינתם כל מי שיש לו חזון של מדינה יהודית ובית מקדש, הוא אויב. כולנו, בעצם, כל מי שמוכן להיענות לקריאה "מי לה' אלי" – הוא אויב. מבחינתם לא רק שאנחנו אויב, דמנו זול ממים. אנחנו, אנשי היהדות הנאמנה, אנשים פרימיטיביים, אין לנו קידמה, אין לנו נאורות, אנחנו דוגלים בערכים שאבד עליהם הכלח, ואנחנו לא יותר מאבק אדם.
נוער הגבעות הוא לא המטרה. הוא האמצעי, כדי ליצור מצב בו כל התנהלות כנגד יהודה ושומרון, תעוגן ותנומק תחת הכותרת של פועל יוצא מהתנהלות נוער הגבעות. ואולי המגמה היא לא רק טריטוריאלית, אלא ציבורית, לקהלים מסוימים. ההתנהלות כלפי נוער הגבעות היא לא נקודתית. היא תכליתית, ליצור אוירה בשיטת הסינדרום שתאפשר חלילה, פינוי.
אסור לנו בשום אופן להיגרר אחרי מהלכים מסוכנים אלה, ולהצטרף למקהלת המגנים. אסור לנו ליפול לידי מתכנני זדון, בהצטדקות, בהתנצלות, בלקיחת צד, בהתנערות מנערינו היקרים. להיפך. במקום לבקר ולהכפיש את הילדים הצדיקים שכל רצונם הוא בארץ חמדה, עלינו לקום ולצעוק כנגד הצבא או כל גורם שמתנהג באכזריות לנוער אידאליסטי המוסר את נפשו ממש יום יום בהסתכנות אל מול פורעים ערבים, ומציל את ארץ ישראל מהשתלטות. צריך למחות כנגד אלה שדוחפים את נערי הגבעות אל הקיר, ומביאים אותם לקצוות. מה שעושים להם זה כמו להרביץ לילד ואחר כך להרביץ לו למה הוא בוכה.
מה קרה, שכחנו כבר את הקפלינסטים? הם התנהגו אחרת מנוער הגבעות?
פעם אחר פעם, שבוע אחר שבוע, סיכנו את אנשי הבטחון, את בטחון האזרחים, חסמו כבישים, גרמו סבל לאנשים רבים. מישהו היה מעז לירות עליהם בנשק חם? כל אלה שמגנים עכשיו את נוער הגבעות גינו כך גם את הקפלניסטים?
למען הסדר הטוב, יש לומר שלא צריך להסכים עם כל מה שנערי הגבעות עושים. ברור שיש מקום לביקורת, ולשמירה של גבולות גזרה מסוימים. אבל יש הרבה דרכים אחרות לדאוג שמעשים שאינם צריכים להיעשות לא יעשו בעתיד. עכשיו הם זקוקים לתמיכה שלנו ולא להפקרתם. מי שהיום שולח אצבע מאשימה לנוער הגבעות ומצטרף לקולות המתחסדים - לא יוכל לומר, חלילה, כשישפך דם, ידינו לא שפכה את הדם הזה. כל הסיפור של דומה, אהוביה סנדק וירי חם על נערי הגבעות לא היה מתאפשר, אם אלה שמחליטים על כך היו יודעים שיקום עליהם קול צעקה ולא יהיו כל מיני ינון מגל למיניהם, שחוששים לנראות, לפוזה המהוגנת כביכול.
צריך להפוך את התקליט, לשנות את המשוואה, ליצור מציאות שכל פגיעה לא מידתית בנוער הגבעות תעורר הדים, תעשה גלים, ותעביר את המסר באופן שאינו משתמע לשני פנים. לתקוף מעל כל במה, לפעול בעוצמה כלפי ועם כל גורם שלטוני, שפגיעה כמו שהייתה בסוף השבוע היא טאבו. לא יקום ולא יהיה. להוקיע בראש כל חוצות שימוש בירי חי כנגד נערים שכל חטאם הוא ישוב ארץ ישראל. להבהיר שאנו זועקים "אל תגעו במשיחי".
זה לא סותר, לא מצמצם, ולא מתיר פגיעה בחיילים.
אבל צריך לזכור מי התחיל, מי יצר את הדינמיקה, מי שינה את הכללים. בכל האירועים האלה נוער הגבעות הוא הקורבן האמיתי. הוא לא התוקף. הוא המתגונן. גם אקטיביות יכולה להיות התגוננות.
אם לא נתעורר בזמן, ולא נפעל למיגור מגמות מסוכנות אלה ברשויות מסוימות, זה יחזור אלינו כמו בומרנג, ומי שיפגע לא יהיה רק נוער הגבעות.
