דמיון ושמו הגמ"ר

בשבוע שעבר פנה חה"כ צבי סוכות לרמטכ"ל, בדרישה שלא לצמצם את כוחות ההגנה המרחבית ביו"ש בעקבות מה שנראה כרגע כסיום המלחמה. ההגמ"ר הוא המשך הקונספציה המסוכנת שהובילה אותנו לטבח בדרום, ואסור לנו ליפול בה שנית.

בבוקר שמחת תורה התשפ"ד, כשהרבש"ץ של הישוב דפק על הבמה והקפיץ את כולנו לעמדות, עוד לא היה לנו ציוד או ימ"מים. מהר מאוד כל הלוחמים האמיתיים נעלמו לחזיתות השונות, ומצאנו את עצמנו חמושים באקדחים, כשמאחורינו ישוב מלא ילדים ונשות מילואימניקים, מחכים לפשיטה של חמאס.

מאז אני וחברי גוייסנו למילואים, קיבלנו אימונים, נשק ומעט תחמושת, הצלחנו לאט לאט להתארגן על ציוד מתרומות, וחמאס עדיין לא הגיע. שנה שלמה של מילואים העברתי בלהמתין בעמדה שחמאס יבוא, וחמאס לא בא.

בזמן שהמערכה בעזה ובלבנון תפסה את הכוחות והמיקוד של הצבא, סיפרנו לעצמנו שזה בסדר שפה כמעט ולא קורה כלום, כי בכל זאת אי אפשר להילחם בכל כך הרבה חזיתות במקביל. אבל בסופו של דבר חיילי המילואים חזרו הבית, התקשורת והרמטכ"ל כבר שרים שיר לשלום, וחמאס עדיין נוכח ביו"ש, אולי אפילו יותר ממה שהיה לפני תחילת המלחמה.

במקום להציב אמירה ברורה שאי אפשר להמשיך להתגונן וצריך להפוך את ג'נין למגרש חניה, את שכם למגרש גולף את רמאללה למגרש כדורגל ואת חברון למגרש לפיתוח, אנחנו התאמנו על תרחישי הגנה, ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו בפני שוקת שבורה: חמאס עדיין נמצא מחוץ לישוב, אבל אנחנו כבר לא יכולים לעמוד כל היום בש.ג.

הגנת הישובים לא יכולה להתבסס על חיילי מילואים שיבטלו את החיים שלהם לחלוטין כדי לעבוד בהגמ"ר. למרות שזה נחשב מילואים בתנאים טובים, וזה בהחלט מתאים לחלקנו, כבר עכשיו יש ישובים ותקנים שלא מתמלאים כי לאנשים פשוט קשה מידי.

ההגמ"ר היה מראש פלסטר זמני שנועד לפתור בעיה, והנה הפלסטר סיים את זמנו, והבעיה רק הלכה וגדלה.

אני לא אשכח את התחושה שהיתה לי בחודשים הראשונים של המלחמה, כשכל יום עמדתי בעמדה וחיכיתי לראות את האויב מגיע בהמוניו, או את צה"ל יוצא למבצע ענק של כיבוש וגירוש של כפרי המחבלים.

לקח לי כמה חודשים טובים להבין, שבעצם אין לאויב שום אינטרס לבוא דווקא עכשיו. כמו חמאס בשמחת תורה, הם יחכו שנהיה בהדממה, שנוריד את המגננות, ונחזור להתעסק בבעיות כמו יוקר המחיה, הפילוג הפנימי הכפיה הדתית.

השארת ההגמ"ר לא תפתור את הבעיה הזו, כי צה"ל ממשיך להתמודד עם האויב כמו שהוא עשה עד עכשיו, באופן שלא משנה באמת את מפת הכוחות, בטח שלא לאוך זמן.

אז כן, אפשר להאריך את ההגמ"ר בכמה חודשים, אפשר להביא לישובים עוד קצת הגנ"ש וחיילי מילואים, זה לא מה שיציל אותנו מהאויב. הקונספציה עדיין כאן, והיא כאן כדי להישאר, ועד שלא נזרבב את כפרי וערי המחבלים, שום דבר לא יעזור.