הקבינט המדיני ביטחוני אישר בימים האחרונים הכרה והקמה של 22 ישובים חדשים. חלקם הכרה והרחבה של ישובים קיימים כמו עדי עד ואחיה, חלקם הפיכת חוות לישובים רשמיים וחלקם ישובים חדשים לגמרי או אף ישובים עירוניים שבהם צפויים להתגורר אלפי משפחות במקומות אסטרטגיים כמו ב"עיר התמרים" ליד יריחו, שלא לדבר על הר עיבל ושאנור.
המהלך, שבחזית שלו ניצבים השר סמוטריץ' ואנשי מנהלת ההתיישבות, הוא ללא ספק שינוי היסטורי אסטרטגי ביהודה ושומרון. אחרי שנים של גמגום והקפאה, מקימים עשרות ישובים בריש גלי, מכשירים, ומביאים עוד רבבות יהודים ליהודה ושומרון.
אבל לצד השבחים לממשלה שלוחצת על בלם הרכב שדהר לתהום ואפילו מצליחה לסובב את ההגה לכיוון שפוי יותר, צריך לשים זרקור דווקא על אלו שמתעקשים לפרוץ עוד ועוד את הדרך ולצאת מהגבולות ששרטט הממסד, וכך מאפשרים את המהלכים הבאים.
מאז ומתמיד היה צריך לגרור את הממסד הישראלי באף לטובת ישוב הארץ. מאז ימי סבסטיה, נקודות התיישבות שעלו באופן לא חוקי הלכו ונורמלו והפכו להתיישבות לגיטימית ולישובים פורחים.
אם לקפוץ קדימה, בעקבות הסכמי אוסלו הארורים קמו חלוצים ופרצו את הגדרות. במבצע מכפיל הזכור לטוב, וביתר שאת בתופעת הגבעות והמאחזים. הממסד התנגד, פינה, התעמת, ולבסוף הלך ונכנע. עם השנים באה גם התמיכה והבנת החשיבות האסטרטגית והביטחונית.
👉 הצטרפו לעמוד האינסטגרם שלנו
בשנים האחרונות פרצו החוות החקלאיות חלקים נכבדים מהתודעה של המערכת הישראלית ומעשים שבעבר הוקעו בידי הממסד הלכו וקיבלו גיבוי ואף עידוד, וכיום הכשרה.
אבל עדיין, גם כיום ישנו עיגול ששורטט ממנו אסור לצאת. אם פעם העיגול היה גדר הישוב היום העיגול הוא אדמות מדינה או שטח סקר, קו כחול או שטח C. גם תחת סמוטריץ' עדיין הורסים כוחות צהל ומג"ב נקודות התיישבות בטענה שהן על אדמות "פרטיות" של האויב או בשטח שהוגדר באוסלו כשטח B. לא כי סמוטריץ' רוצה שיהרסו, אלא כי הוא חושש או לא תמיד יכול לשים את כובד משקלו לטובתן.
הרי השמאל לימד אותנו כמה החוק הוא דבר גמיש, ולכן השאלה שעומדת יום יום לפתחם של האנשים הטובים שעובדים בתוך הממסד המדינתי היא עד כמה למתוח את החבל, וישנם מקומות שאליהם החבל הממסדי טרם נמתח.
הפינוי האחרון התרחש בגבעת "אור נחמן", גבעה של חלוצים מופלאים שעקפו את העיר הערבית שהרשות הפלסטינית ניסתה להקים ולחנוק את גוש שילה, ובנו נקודה יהודית שלא מתחשבת בסטטוס הקרקע על פי הסכמי אוסלו או בדרישות העדכניות של אלוף הפיקוד. נקודה שגורמת לערבים מכפרי המרצחים באזור יותר ויותר להרגיש ש"אין עתיד בפלסטין" כסיסמת הקמפיין המוצלח של "נלחמים על החיים".
מי שמגיע למקום מבין את פריצת הדרך המשמעותית שעשו שם גרעין המשפחות והבחורים. פריצת דרך שלא מתבטאת רק במיקום הגיאוגרפי אלא גם פריצת דרך מחשבתית.
הרי בתורה הקדושה לא מוזכרות האותיות A B ו-C, אלא "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם".
בתורה הקדושה לא זכור לי שמופיעה האפשרות לתת חניה קבועה בארץ לאויבי ישראל אלא כתוב במפורש: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה", דבר שלצערינו מתקיים מול עינינו בחלקים גדולים של הארץ.
הגבעות והחוות פורצות הלכה למעשה שוב ושוב את הגבולות ומקדמות את עם ישראל לייעוד של שחרור והורשת כל מרחבי ארצנו הקדושה.
כאמור, ההישגים אליהם מגיעה הממשלה הנוכחית הם חשובים ביותר ומקדמים את עם ישראל, אך אסור לנו לנוח על זרי הדפנה.
ההתיישבות ביהודה ושומרון מחייבת תנופה מתמדת. יש צורך בביטול הסכמי אוסלו, בפירוק הרשות הפלסטינית ובהתיישבות יהודית בכל המרחבים, לצד הורשת האויב וסילוקו מהארץ.
הגבעות מושכות את העם קדימה מעבר למגבלות שהציב הממסד, ומזכירות כי אם רק נרצה ונרים ראש הכל אפשרי.
מי חלם שהממשלה תאשר ישובים בהר עיבל ובשאנור? מי חלם שעשרות מאחזי השתלטות ערבים של הרשות הפלסטינית יסתלקו בעצמם מהשטח "כי נפל פחד היהודים עליהם"? אך אם הגענו עד הלום אפשר וצריך הרבה יותר.
פריצת הדרך של הגבעות ביהודה ושומרון היא המפתח להמשך התנופה. כשעם ישראל מרים את ראשו, מאמין בדרכו ומחובר לתורה ולבורא העולם, אפשר לפרוץ את כל החושך וההגבלות.
