יש שלב שיהודי בוגר מבין שהתשובה שאלוקים ייתן במציאות תהיה הרבה יותר מתוחכמת ומדוייקת מזאת שהוא חושב שיש לו. ככה זה בתפילות הפרטיות על הצרות שלנו וככה זה על גאולה ומשיח. זה תמיד יאכזב אותנו בהתחלה ואז נגלה שאלוקים לקח את התכנונים והתפילות שלנו כמה צעדים קדימה.
המיזם הלאומי שקורם עור וגידים בארץ ישראל כבר 77 שנה קיבל תאוצה מרשימה בעידן הציונות לפני מאה שנה, אבל ברור שקדמו לו תלמידי הגר"א וגם להם מתברר קדמו דמויות מופת כמו רבי מנחם מענדל מויטבסק. וכדאי מדי פעם להזכיר לאנשי הציונות החילונית שהרעיון של עם שאמור להיות מופת קדוש לכל העולם התחיל בכלל מאברהם אבינו. הרבה לפני שגעונות הלאומיות של המאה ה-19.
זאת הסיבה שהסיפור הזה של גאולה ומשיח וממלכה לאומית חזקה יהיה בסוף שונה לחלוטין לא רק מזה שתכננו הרצל ובן גוריון, אלא גדול מכל מה שאפילו הרב עובדיה יוסף או הרב מרדכי אליהו זכר צדיקים לברכה תיארו לעצמם. ולא רק שהוא יהיה קדוש ומרומם ממה שתלמידי הרב גינזבורג משווים בראשם או אפילו מהאובר קדושה שתלמידי הרב צבי יהודה ייחסו למדינה במתכונתה הנוכחית, אלא שבסוף המסע אפילו חלק מהקפלניסיטים יברכו על בית המקדש שייבנה כאן.
הגאולה הזאת תתרחש למרות הטעויות הקשות שעשינו בששת הימים וגם, למרות ההתעקשות שלנו לא לתקן את מה שהיה צריך לתקן אחרי ההתנתקות ואחרי טבח שמחת תורה. זה יותר גדול מביבי. זה יותר גדול מסמוטריץ' ובן גביר.
האפקט של מה שמתרחש כאן הרבה יותר מהפכני ברמה העולמית מאשר מה שקורה בתוכנו. הנצרות החווירה פניה, ועדכנה את התיאולוגיה המייסדת שלה לאור הרצינות האלוקית הלא צפויה בהחלטה לכונן בית לאומי בארץ הזאת לפי התסריט שכתוב בתנ"ך. כל עולם האמונות ברחבי תבל השתנה לבלי הכר. מאות מיליוני נוצרים עברו עדכון תפיסתי. ואצל המוסלמים המלחמה נגדנו היא קיומית כי מבחינתם להסכים עם מה שמתרחש כאן בארץ, זה שידוד כל מה שהאמינו בו.
באף רגע לא ברור כיצד אחרי כל כך הרבה ביקורות על כל אחת מהשיטות הכלכליות שניסינו, הכלכלה כאן משגשת. ועוד בזמן מלחמה. אף פעם לא יהיה הסבר מניח דעת מאיפה מגיעים ההישגים בחקלאות. ברפואה. שלא לדבר על הגרף הנוסק של עולם התורה - האם זה בגלל החרדים שמנותקים מאחריות לאומית? או שזה המיזרוחניקים הפשרניים?
ועל הדבר הגדול הזה, שמעל לכל המאמצים שלנו, השגיאות, הנפילות, ומסירות הנפש, הוויכוחים האידאולוגיים עד חימה - הכל צומח לטוב, על זה צריך להגיד תודה לה'. בדמעות. בחיבוק. בהבטחה להמשיך לרצות ולהיות מוכנים למסור את הנפש.
אבל האהבה גם סימאה את עינינו. המומים והבאגים שהתגלו כאן במדינה לא היו גזירת גורל ורצון אלוקי, אלא תוצר של רפיון ידיים בבנייה נכונה של השלב הבא. מי אמר שבששת הימים היינו צריכים לרדת מהר הבית? אולי מי שהיו מופקדים בעם הזה על ההכרה בחשיבות המרכזית של הר הבית לא הכינו את עצמם מספיק לרגע הזה ובגללם פספסנו והארכנו את הדרך בעוד ארבעים שנה במדבר החול? ומי אמר שהיינו צריכים להגיע לטבח של שמחת תורה כדי להבין שחבל עזה היא חלק מארץ ישראל - האם מי שכן ידע את זה כל הזמן היה מוכן עם תוכניות מסודרות ותשובות מנוסחות באופן בהיר מספיק על כיצד עושים את זה, ולא רק המתין בחוסר ביטחון עד לשלב שגם נתניהו או נשיא ארה"ב רפובליקני ייפול האסימון?
בכלל - מה התוכניות שלנו עם גבול הלבנון, או שאנחנו שוב מעדיפים לזרום ורק בסוף להגיד איזה יופי - החזון של הנביאים באמת התממש, למרות השטויות והפספוסים שלנו.
אנחנו מתכננים כיצד אמורה להיראות מערכת המשפט במדינה יהודית מתוקנת שבשבילה אברהם אבינו התחיל הכל? אילו חוקים אנחנו רוצים להעביר בעשור הקרוב בכנסת? האם יש שינויים בשיטת הבחירות שצריך לעשות? כיצד נכון שתראה מפת המפלגות?
אילו שינויים צריכים לעשות בתקציב, כדי לייצר כאן חינוך שמכין את ילדי ישראל לחזון המדינה היהודית ועוזר להם להשתחרר מהתפיסה שהמדינה היא בעיקר מקלט של יהודים שבורחים מפרעות הגלות?
על הרקע הזה אנחנו פותחים כאן בקול היהודי בירור מהיום, יום העצמאות, ועד ליום ירושלים - כדי לפרוס כאן תוכניות עם חזון רחוק ככל האפשר, מחובר למעשיות ריאלית ומקצועית, בתחומים המרכזיים שמעצבים את חיינו - משפט, חברה, כלכלה, תורה, הר הבית, תקשורת, תרבות.
משתדלים שלא להסתפק בלהתגלגל ולהגיב אל המציאות אלא מקדמים גאולה באופן אקטיבי. לרצון ה' לאור מה שלימדונו חכמי ישראל בכל הדורות.
במציאת התשובות האלה יהיו מעורבים אנשי מקצוע, מחשבה ופוליטיקה מגוונים רבים שלכולם מחנה משותף אחד - רצון להתקדם ממדינת היהודים אל המדינה היהודית.
כמעט עשר שנים ישראל מתכתשת בתוכה על חילוף ההנהגה. תהליך כואב של חבלי הגדרת היעדים מחדש. תקופה לא פשוטה שכוללת הטלת חניתות קטלניות כמעט כמו אלה שהטיל שאול על דוד המלך בתקופת המעבר בין הממלכות שלהם. זה תהליך חשוב מדי מכדי שנגיע אליו חסרי רצון מבורר. המדינה החילונית תעבור לשלב הקודש איתנו או בלעדינו. אלוקים יסתדר, אבל הוא ממש רוצה לראות את התוכניות הבסיסיות שלנו כדי לעשות אותן טובות יותר וכואבות פחות.
