נחיתות מובנית

הריטואל חוזר על עצמו מדי מוצאי שבת. אנו מדווחים על 'אלימות מתנחלים', זעזוע עמוק של הקהילה הבינלאומית, השתטחות מביכה אפים ארצה של מדינת ישראל כלפי שונאיה בארץ ובעולם וגינויים מקיר לקיר, כאשר 'אוהבי ישראל' טורחים לומר, כי אותו מיעוט אינו מייצג את רוב המתישבים השלוים והרגועים, אלו שמוכנים לשבת בחיבוק ידים ולהמתין בנימוס לשביעי באוקטובר הבא בטרם יגיבו לנסיונות היום-יומיים לרצחם נפש.

שגריר האמריקאי מייק האקבי כבר הפך את זה לתחביב אישי לגנות את 'הפורעים היהודים', ביודעו כי תמיד ימצאו חסרי חוט שדרה בימין הישראלי שיגידו כמה זה נורא, שאוהב ישראל גדול מגנה אותנו, וכמה אנחנו מאבדים את ידידינו הגדולים ביותר, וכמה אנחנו חייבים להלחם באותם 'פורעים', וכבר מכניסים את השב"כ לתמונה ורואים בזה משימה לאומית. קרן אור בתוך החושך ניתן היה למצוא במוצאי שבת האחרון, עם תגובתו של העיתונאי אבי גרינצייג, שבניגוד לרוב עמיתיו במקצוע יודע גם לחשוב ולהתבונן ולא רק לפלוט מהמקלדת את מה שהאג'נדה האופנתית מכתיבה, וכך תמצת במלים ספורות – "כשמספרים לכם על 'טרור יהודי' שתקף 'דיפלומטים אירופאיים' שליוו 'פלסטינים תמימים' לצורך 'מסיק זיתים', אזי יש פה מושגים מכובסים בכמות שמצדיקה הפעלת מכונה".

עשיתי חיפוש גוגל קצר על עמית אורפלי, מפעילי השמאל ששמותיהם הוזכרו בהקשר לאירוע בשבת האחרונה, בו הותקפו אותם 'דיפלומטים' תמימים ואותם 'עיתונאים' חשובים, ובתוכם אותה צלמת שנשיא מדינת ישראל בכבודו ובעצמו טרח להתקשר ולהתנצל בפניה. בעברית הכל היה חסום בנטפרי, כצפוי, ובאנגלית גם כן האתרים היו חסומים, אבל הצלחתי לראות שתי שורות אודות אותו עמית אורפלי, שהעיד על 'התקיפה האלימה'. באתר של 'ידיד שלום עכשיו בקנדה' מסופר על עמית בן ה-19, העומד לצדם של הפלסטינים במאבקם נגד ישראל, ובאתר נוסף מסופר על אותו צעיר שמסרב לשרת בצבא האפרטהייד הישראלי, ותחת זאת הוא מגן על פלשתינים מפני תקיפות נפשעות של מתנחלים. הדיפלומטים שהותקפו אף הם ידועים כשונאי ישראל מובהקים, ותרשו לי לנחש, כי לא הצטרפו למסיק הזיתים בשל הידע המעמיק שלהם בחקלאות...

הבעיה היא לא שישנם שונאי ישראל בעולם. הבעיה היא מחלת הנפש של רגשות האשם והשנאה העצמית שמכרסמת בנו מבפנים. המחלה הזאת אינה רק נחלת השמאל, היא הולכת ופושה אל תוך עומק הגוש האמוני. זה לא רק הנשיא הרצוג, זו המפלגה של עופר וינטר שגנתה את האירוע (עד כמה שהיא שייכת לגוש האמוני), זה שר החוץ גדעון סער (ראש הממשלה לפחות הביע פקפוק בעובדות המסופרות, יאמר לשבחו), זה כל מיני מנהיגי התישבות שחוששים שנאבד את ההישגים ההסברתיים שעמלו עליהם, זה כל מיני אנשים שקצת התבלבלו וחושבים, שיהודים מותקפים ונרצחים זה טוב להסברה, ויהודים חזקים שמטילים פחד ואימה על שונאיהם זה דבר רע.

אחר אלפיים שנות גלות, התרגלנו להיות קרבנות נרדפים. אחר שואה שגבתה את חייהם של שליש מהיהודים בעולם, התרגלנו לכך שבלי מליוני הרוגים יהודים, לא נקבל לגיטימציה בינלאומית להקים מדינה. אחר השביעי באוקטובר, התמכרנו להצגת סרטי האימה בפני העולם מתוך תקוה פתטית, שזה ישכנע מישהו שאנחנו לא כאלו מפלצות כמו שהם חושבים. 

הגיע הזמן להחליף דיסקט. העולם לא מכבד אותנו בגלל מסכנות. לא העולם המערבי, וודאי לא העולם הערבי, שרואה בכח הזרוע את חזות הכל. הגיבורים בגבעות ובחוות שנלחמים באויב ומשיבים לו מנה אחת אפים – יודעים היטב את שפת המזרח התיכון. אלו שחיים ונושמים את השטח – מבינים כיצד מתמודדים מול האויב הרצחני. זה לא מצטלם טוב בשביל הנשיא הרצוג? בסדר גמור, זה לא אמור להצטלם טוב בשביל אלו, שרואים ב'יד ושם' נכס הסברתי. עבור היהודים השפויים, שגדלו כאן בארץ ומושרשים בה, היהודים שהשילו מעליהם את תסביך הנרדפות של הגלות, אין צורך בעוד 'יד ושם'. שבענו מימי זכרון, מאמירת קדיש, מהתבכיינות חסרת תכלית ומשידור חולשה, שרק מזמינה את האויב לתקוף אותנו שוב ושוב. 'המתנחלים האלימים' יוצרים לנו תדמית אכזרית בעולם? מצוין! זה בדיוק מה שאנחנו צריכים! ככל שהאויב יבין שלא כדאי לו להתעסק אתנו, כך יוטב. צריך רק שההנהגה המטופשת ובעלי התגובות הפתטיות מהימין ילמדו שלפעמים יותר טוב פשוט לשתוק, אם אינם מסוגלים לומר דברים של טעם.

ומעל הכל, מי שמבין שהארץ שייכת לו – אינו טורח להתנצל על קיומו בפני אויביו. מי שמבין, כי אותם 'מוסקי זיתים' תמימים כביכול אינם אלא פולשים בלתי-חוקיים לארץ לא להם – יוצא מהקונספציה התודעתית ומפסיק לרחם עליהם רחמנות של טפשים. מי שמבין, שה' כרת עמנו ברית על הארץ הזאת, והוריש מפנינו גויים כדי שנחיה עליה ונקים בה את מלכותו – אינו מרגיש רגשות אשם על כך שהוא מגן על עצמו מפני אותם פולשים ותומכיהם האנטישמים בעולם, גם אם יש להם חסינות דיפלומטית ותעודת עיתונאי. הגיע הזמן להשתחרר מהנחיתות המובנית שהפכה לחלק מהדי.אנ.איי שלנו. בטרם נגיע לכורסת הפסיכיאטר, הגיע הזמן לחזור לשורשים ולהבין את מהות המאבק על הארץ הזאת.