"בחלומנו... ממשלת ישראל הזמנית, נפגשת עם הרבנות הראשית לארץ ישראל... ואומרת לה: רבותינו תקנונו בעצה טובה על פי התורה.. אבל מה היה? ...התורה נשכחה... ירשה שפחה גבירתה". כך תיאר הרב הרצוג בהרצאה שנשא בוועידת המזרחי את חזונו, ביחס למערכת המשפט של מדינת ישראל. בי"ג אלול תש"ח, התקיים טקס הפתיחה של בית המשפט העליון. הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, לא השתתפו בטקס. הייתה זו הבעת מחאה וכאב על כך, שמדינת ישראל לא אימצה את תורת ישראל כבסיס למערכת המשפט שלה.
הנחת היסוד של הרב הרצוג הייתה, כי מדינת ישראל היא שלב ברצף היהודי ההיסטורי, שהחל אלפי שנים לפני כינונה. בלב ההיסטוריה היהודית עמד משפטה הרוחני-לאומי, תורת ישראל. הניתוק מתורת ישראל היה למעשה דלדול הקשר לרצף היהודי. המתווה היה ברור. כדי לקיים את מדינת ישראל כחלק מהרצף היהודי יש צורך במערכת משפט שבסיסה הוא תורת ישראל.
77 שנה חלפו, ערכיהם של תושבי מדינת ישראל הופכים להיות לאומיים יותר ואמוניים יותר. בשלה העת לשוב ולצעוד לאור חזון משפט התורה. ארבעה צירי התפתחות נדרשים על מנת להתקדם בחזון. ציר בתי המשפט, ציר בתי הדין הרבניים, ציר בתי הדין הפרטיים, וציר עולם התורה.
במשך השנים פותח והונגש המשפט העברי על ידי הרב פרופ' נחום רקובר בסדרת ספריו 'חוק לישראל', על מנת לאפשר קליטה ממנו אל המשפט הנוהג במדינת ישראל. ניסיון המפנה המשמעותי בציר זה ארע בשנת תש"מ, עת חוקק חוק יסודות המשפט. בחוק הותוותה הדרך להזנה מוגברת ממקורות המשפט העברי ומסורת ישראל: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". אולם ניסיון זה נתקל בהתנגדות שופטי בית המשפט ובראשם אהרון ברק, שצמצמו את משמעות החוק עד ריקונו כמעט מתוכן.
התיקון הנדרש הוא כפול: על המחוקק לשוב ולהבהיר לבתי המשפט את חובתם לדון על פי חוק יסודות המשפט, ולהטמיע את משפט התורה. במקביל, על הוועדה למינוי שופטים להכניס קריטריון מכריע למינוי בכל הערכאות, הכולל בקיאות, שימוש בפועל והטמעה של משפט התורה בפסיקה המשפטית.
מאז מעמד הר סיני, במשך אלפי שנים דנו בתי הדין הרבניים. גם מאז קום המדינה, במשך עשרות שנים בתי הדין הרבניים דנו. אולם בג"ץ בפסיקותיו צמצם בכוחם וסמכותם. מבתי הדין נלקחה היכולת לדון בדיני חלוקת רכוש בין בני זוג על פי התורה, נלקחה גם היכולת לדון בדינים אזרחיים בהסכמה. לפני זמן לא רק נלקחה גם היכולת לדון בדיני מזונות הילדים. ובג"ץ התערב בליבת הפסיקה ואסר על בתי הדין להפעיל שיקולים תורניים בעת דיוני ממון. במהלך השנים נעשו ניסיונות לתקן את פסיקת בג"ץ בהצעות חוק אולם הן לא הגיעו להשלמת החקיקה.
התיקון: על המחוקק להשיב לבתי הדין את הסמכויות שניטלו מהם. לתקן בחקיקה, לשם דוגמא, את בג"ץ בבלי, בג"ץ סימה אמיר, בג"ץ הבוגדת, ולהשיב לבתי הדין את עצמאותם.
בתי הדין הפרטיים לממונות, מהווים חלופה למי שרוצה להישפט על פי משפט התורה, גם כשבתי הדין הרבניים הרשמיים נחסמים על ידי בג"ץ. היתרון בבתי הדין הפרטיים הוא הזמינות והגמישות שלהם, והיכולת שלהם להתאים גם למסגרות קהילתיות. בתי הדין במודלים השונים, המודל הקהילתי של איגוד בתי הדין לממונות - מתוך הקהילה ולטובת הקהילה, והמודל המקצועי ארצי של ארץ חמדה גזית, ועוד עשרות בתי דין פרטיים ממגזרים שונים, נמצאים בהתקדמות מתמדת.
התיקון: על מנת לקדם את יעילותם של בתי הדין וסמכותם יש להקצות להם תקציבים, ובנוסף על המחוקק לתת לפסיקות שלהם תוקף שיאפשר בעת הצורך לפנות אל ההוצאה לפועל.
שיטת המשפט הנוהגת כיום במדינת ישראל, מבוססת על עקרון היות המשפט יצירה אזרחית חילונית, היונקת מהתרבות האנושית המשתנה ומתכחשת על פי רוב לכל קשר עם התורה ומסורת ישראל. לעומתה, המשפט הישראלי הנובע מהתורה שבכתב ושבע"פ, הוא אלוקי, ומבוסס על עקרונות נצח וערכים מוחלטים.
השוני המהותי הזה, הוא אחת הסיבות לניכור בין המשפט הנוהג במדינת ישראל לבין משפט התורה. הזירה הערכית, היא זירת ההתרחשות. חשיפת עולם הערכים של התורה, ויצירת סולם ערכים הנובע ממנה, יכולים לשמש כתשתית לשינוי. על מנת להצליח לשנות את המצב הקיים, יש לפתח פילוסופיה משפטית תורנית.
יצירת פילוסופיה משפטית מפותחת, הוא תפקידו של עולם התורה. פיתוח הסוגיות הלמדניות לכדי פילוסופיה משפטית הוא פרויקט רחב, המותאם לעולם תוכן שעוסק ביסודות המחשבה ולא בניהול תיקים בפועל. עולם התורה, הוא כיום מוכשר וגדול. הפניית המשאבים הרוחניים והאינטלקטואלים, לחשיפת עולם הערכים של התורה וניסוחו לכדי פילוסופיה משפטית ותרבותית, הם יעדים ברי השגה.
על עולם התורה לשמש גם כאיזון חוזר לבתי הדין ובתי המשפט. עיון בפסקי דין, אישושם או הצעת חלופות הוא כלי רב ערך בפיתוח משפט התורה בהרחבתו והעמקתו.
הקצאת משאבים של מוחות למדניים לפיתוח פילוסופיה משפטית, והקמת כתבי עת וקבוצות איכות לניתוח פסקי דין, הם משימה הכרחית לפיתוח משפט התורה.
נקודות אלו הן מתווה עקרוני ומעשי. התקדמות במקביל בצירים השונים בעשור הקרוב תוביל את מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה להיות יהודית יותר, עמוקה יותר וקדושה יותר.
הכותבים הם ראשי ביהמ"ד ומכון תורת המדינה, ומנהלי תחום במרכז יכין.
