המדריך לשטחי אוסלו: מונחון ההסכמים שעדיין מעצבים את חיינו

אוסלו א' - הסכם אוסלו א' נחתם באלול תשנ"ג, בדמיונות מוביליו הוא נועד להביא ל"סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני", ישראל ייבאה חזרה מתוניס את ערפאת וארגונו אש"ף - הארגון לשחרור פלסטין שהוקם בכלל לפני מלחמת ששת הימים במטרה לשחרר את תל אביב וחיפה. ההסכם קבע הקמת "רשות פלסטינית" עם משטרה חמושה.

עזה ויריחו תחילה - חצי שנה אחרי הסכם אוסלו א' נחתם "הסכם קהיר" שהעביר את השליטה על רצועת עזה ועל יריחו לרשות הפלסטינית, בעבקותיו הגיע ערפאת לעזה, והעיר יריחו הפכה למרכז הפעילות של המשטרה הפלסטינית, שבמשך הזמן הלכה והתאמנה כדי להפוך לצבא של ממש.

אוסלו ב' - הסכם אוסלו ב' יצא לדרך באלול תשנ"ה - שנתיים אחרי תחילת הסכמי אוסלו, למרות שורה של פיגועי תופת שהתעצמו מאז היציאה לדרך להסכמי אוסלו. ההסכם הביא לעולם את החלוקה לשטחי A B וC. שטחי A - שליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית, איסור כניסה ליהודים, וצה"ל - אז לא פעל שם. שטחי B - שליטה ביטחונית ישראלית אבל שליטה אזרחית מלאה של הרשות הפלסטינית. ושטחי C אותם המשיך לנהל המנהל האזרחי. בשלב ראשון כללו שטחי A שבהמשך התרחבו רק את הערים המרכזיות ביהודה ושומרון, שטחי B כללו את רוב היישובים הערביים ביהודה שוומרון, ויצרו איים משמעותיים של הרשות הפלסטינית, ושטחי C כללו את היישובים היהודיים ואזורים שלפי תפיסתו של רבין נחשבו לאינטרס ביטחוני ישראלי כמו כל האזור שממזרח ל"ציר אלון" ורצועות שחיברו בין יישובי גב ההר לאזור בקעת הירדן. 

משטרה פלסטינית - ההסכם קבע הקמת נקודות משטרה פלסטיניות בשורה של כפרים שהיו אז בשטחי B בתנאי שהשימוש בנשק יהיה רק כדי להגן על תחנת המשטרה או בתיאום מראש. בפועל במשך השנים אישרה ישראל הקמת תחנות משטרה בכפרים רבים בשטחי B. היום עדיין מאפשרת המדינה הפעלת תחנות משטרה פלסטיניות במקומות רבים גם מעבר למה שהוסכם בהסכם אוסלו.

סיורים משותפים - ההסכם קבע הפעלה של "סיורים משותפים" של צה"ל והמשטרה הפלסטינית, בשורה של כבישים ראשיים שעברו בערים שנמסרו לידי הרשות, הסיורים המשותפים נפסקו כעבור שנה ב"מהומות המנהרות" וחודשו שוב. ערב האינתיפאדה השנייה ירה שוטר פלסטיני בשוטר מג"ב שסייר עימו ורצח אותו.

קבר יוסף ובית הכנסת שלום על ישראל - במסגרת ההסכם ואחרי לחץ עצום על הממשלה השאירה ישראל את קבר רחל מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית ואת האתרים הקדושים ביריחו ושכם כמובלעת ישראלית שהרשות התחייבה לאפשר אליהם כניסה חופשית ליהודים. באינתיפאדה השנייה ברח צה"ל משני המקומות האלו.

הסכם חברון - נחתם על ידי ממשלת נתניהו הראשונה בחורף תשנ"ז, לאחר שנתניהו התחייב לאחר בחירתו שיכבד את ההסכמים החתומים. ההסכם כלל חלוקה של העיר חברון שהיתה העיר היחידה שבה גרו יהודים בתוך העיר,  לשטחי H1 וH2. רוב העיר נמסר לשליטה ביטחונית פלסטינית שחשפה בהמשך את היישוב היהודי לירי בלתי פוסק, ואילו שטח מצומצם נשאר בשליטה יהודית. בשטח שנמסר לרשות הפלסטינית היו גם מקומות קדושים כמו קבר עתניאל בן קנז.

הסכם וואי - הסכם ואי שנחתם על ידי נתניהו בלחץ ארצות הברית בתשרי תשנ"ח היה המשך של הסכמי אוסלו, שעל פי התכנית המקורית היו צריכים להסתיים תוך 5 שנים בהסדרי קבע להקמת מדינה פלסטינית. ההסכם העביר עוד שטחים (כ-13%) משטחי C לשטחי A ו B וגם העברה של חלק משמעותי מהשטחים שהוגדרו כשטחי B בהתחלה לשטחי A, ההסכם הזה יצר את המפה המוכרת לנו היום שכוללת שטחים פתוחים נרחבים בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית.

שלוש פעימות - הסכמי וואי נקבעו ל-3 פעימות של נסיגה. ממשלת נתניהו ביצעה את הנסיגה הראשונה, כשנתניהו ניסה לעכב את הפעימות הבאות בטענה שהרשות הפלסטינית לא עומדת בהתחייבויות שלה.

האינתיפאדה השניה - האינתיפאדה השנייה פרצה בערב ראש השנה תשס"א, מספר חודשים אחרי הנסיגה מלבנון, ואחרי שהסכמי קמפ דיוויד שבהם הציע אהוד ברק לערפאת נסיגה רחבת היקף התפוצצו לאחר סירובו של ערפאת לוותר על שליטה מלאה בירושלים. האינתיפאדה השנייה הביאה לחוסר אמון מול הרש"פ בראשות ערפאת והולידה אצל שרון את ההתנתקות - נסיגה חד צדדית במקום הסכמי שלום. אחרי מותו של ערפאת ועליית אבו מאזן ניסו שרון ואולמרט לחזור לדרך אוסלו

מבצע חומת מגן - במבצע חומת מגן, נכנסו כוחות צה"ל לשטחי A אחרי שנה וחצי של אינתיפאדה, שבה ידיו של צה"ל היו קשורות מלפעול. צה"ל נסוג מהערים אחרי פחות מחודש, אבל מאז שמר על חופש פעולה יחסי. במהלך השנים היו ניסיונות שונים להחזיר את השליטה והתיאום הביטחוני לידי הרשות הפלסטינית. אבל בפועל.