הקמפיין הפוליטי בסוגיית החרדים יתהפך על מוביליו

בן יאיר גולן לבנט: איך הפכו את החרדים לסכנה הכי קיומית

הפרסום של ישי פרידמן על דבריו של יאיר גולן, מנהיג מפלגת הדמוקרטים - שהיא למעשה מפלגת השמאל היחידה שנשארה - על כך שיעדיף שיתוף פעולה עם החרדים, כדי להדיח את נתניהו ולקדם מדיניות שמאל. גולן גם הוסיף שהדיבורים של שותפיו למחנה האופוזיציה הם פופוליסטים ולא מציגים פתרון לנושא שבו הם מנופפים.

על פניו, יש בדבריו של גולן טעם, הקמפיין שמובילים בנט, לפיד וליברמן כדרכם הוא קמפיין פופוליסטי שבכלל לא מנסה להציע דרך חשיבה קוהרנטית לקהל היעד שלו. אבל דווקא בגלל זה הוא הותקף בחריפות, ונאלץ להוציא סרטון הבהרה שבשום פנים ואופן לא ישתף פעולה עם החרדים.

ההודעה של בנט הייתה מדהימה בטרמינולוגיה שלה, בניסיון להפוך את סוגיית גיוס החרדים לסוגייה האקוטית ביותר שתוביל לחורבן המדינה, לא פחות. וזה מטעם מנהיג מפלגה שהחליט שלא להביע דעה בסוגיות הקריטיות ביותר לשאלה של ניהול המלחמה עם חמאס, חיזבאללה ואפילו איראן. 

בניגוד מובהק לתדמית של קהל מצביעיו, הקמפיין של בנט הוא הפופליסטי ביותר. ציבור שלם שהולך שולל אחרי הפיכת הנושא החרדי לסכנה הקיומית והגדולה ביותר וכל זה בזמן מלחמה, רק לאור העובדה שסוקריו של אדם בעל שיגעון גדלות שהבטיח לעצמו לחזור לכס ראשות הממשלה הגיעו למסקנה שזו הסוגייה שתזניק אותו למעלה המירוץ.

מחלוקת שלא מתקיימת: בין דיון מוכוון פתרונות להון פוליטי

אבל גם אם נניח שזה אכן היה הנושא הכי קריטי, שאינו מסוגל לסבול דיחוי לשינויים תהליכיים כמו שטוענים אחרים, מה מתכננים בנט ולפיד? איך הם מתכננים לדכא את המחאה החרדית האדירה בעקבות גל מעצרים של בחורי ישיבות? האם מישהו בכלל מאתגר אותם לתאר איך הדברים ייראו אחרת? בוודאי שלא. האם כל אותם מומחים בעיני עצמם שמראים עלייה מינורית כהוכחה לכך שהסנקציות מועילות, נשאלים על ההשפעה של המגמה ההפוכה, ביחס למטרות שלהם עצמן?

הקמפיין האנטי-חרדי יושב כטבעו של כל קמפיין על נקודות של אמת, ולכן הוא מצליח לתפוס, אבל מעבר לכך אין בו שום דבר טבעי. מומחי המחאה עוד טרם המלחמה זיהו את נושא החרדים כנושא שיכול לפרק את קואליציית הימין, והקימו ארגונים ייעודיים לנושא. אחרי הטבח זיהה בנט את ההזדמנות ותחזק כמה ארגוני פרוקסי כביכול א-פוליטיים. המחיר המיידי של האמביציה הזו היה שינוי שיח הניצחון לשיח הנטל. מה שהשפיע דווקא על התמשכות המערכה בעזה.

אבל למה כל הדיון הזה נוגע אלינו? כי לדעתי הוא צופה שינוי אדיר חיובי לטובה בדרך למדינה יהודית. 

במסכת אבות ישנו כלל: מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. מה הכוונה סופה להתקיים? לדעתי, הרעיון הוא שכל מחלוקת יש בה איזו נקודת אמת ולכן היא משפיעה בסוף על המציאות. אלא שיש מחלוקות שיסתיימו ביצירת ממוצע, מציאות שלישית, שבה לצד החולק למעשה אין קיום. יתכן והוא קידם את השינוי, אבל אין לו חלק בו. לעומת זאת מחלוקת לשם שמים מקדמת נשיאת הפכים, של תוצאה שיש בה ביטוי לכל אחד מהצדדים.

הקמפיין נגד החרדים יושב על טענות אמיתיות מנקודת המבט של המפלגות החילוניות או הציונות הדתית, אבל היא מחלוקת שאינה לשם שמים. כלומר, בניגוד לויכוחים או דיונים שמטרתם להביא שינוי, כאן זה מנוצל לרווח פוליטי מיידי, ולכן ממילא אין ציור או תוכנית אמיתית לאיך הדברים ישתנו.

מהסיבה הזו לדעתי הקמפיין הזה יתהפך עליהם. הציבור החרדי במהותו, לצערנו, החליט להדיר את רגליו מהמציאות, כדי לשמר את קיום התורה והמצוות. הסיבה שהחרדים בחרו באורח חיים מתבדל, היא מלכתחילה לא עיקרון אלא תוצאה של המציאות. ההכרעה להתבדל ממדינה חילונית שמנסה לשנות את המשמעות של מיהו יהודי, מחברה של הפקרות רוחנית ואנושית, ומהעולם שמחוץ לבית המדרש שהפך למקום סכנה רוחנית - היא תוצאה של השתלטות חילונית על המרחב הציבורי והמדיני.

הבומרנג של "פירוק האוטנומיה החרדית"

גם מי שלא בחר בדרך חיים הזו, ומודע לסכנות ולחולאים שבאים איתה, צריך להודות בכנות בהיגיון הרב שיש בבחירה בה, ובמחיר מנגד שמשלמת הציונות הדתית מבחינה רוחנית על חוסר ההתבדלות. על אחת כמה וכמה מי שמבין שזה לא חייב להיות או זה או זה, שאמונה בצורך לקיים מדינה יהודית וליישב את הארץ לא תלויה בהכרה במדינה שאינה יהודית. שמי שמאמין במצווה והצורך להילחם, לא צריך לקבל על עצמו את תפיסת העולם המעוותת שהשתרשה בצבא, ושלקיחת אחריות על המציאות, לא מחייבת התבטלות לתרבות החילונית.

הניסיון של בנט-לפיד ותומכיהם לפרק את מה שהם מכנים האוטנומיה החרדית, או כמו שהציגו בבית המשפט "לפרק את עולם התורה", באמצעות עצירת כל התקציבים עלולה להוביל לשתי אפשרויות - אפשרות אחת היא שהציבור החרדי שחושש כעת, ובצדק, יותר מהניסיון לשנות אותו, ולהפוך אותו לפרוץ יסתגר יותר וייאבק יותר, במקרה הזה בנט מוביל בעיניים פקוחות לכאוס מטורף, תחת ססמאות של הנהגה, ניסיון לדכא מחאות כאילו בכוח - יגדיל את הסחרור וגם יוביל מהר מאד לכך שהם יאבדו את השלטון תוך זמן קצר, גם אם יגיעו אליו.

האפשרות השנייה היא שנניח והם אכן יצליחו להימנע ממאבק "ראש בראש" ולהוביל מהלך של לחץ כלכלי דרמטי על החרדים. ונניח שזה באמת ידחוק חלק כזה או אחר או לצאת לעבוד יותר, או להתגייס. השינוי הזה יתהפך ככל הנראה על יוצריו. ההחלטה של הציבור החרדי שלא לקחת אחריות ולהיאבק על צביון המדינה מתבססת על היכולת לקיים את אותה מעין אוטנומיה. מי שהבין זאת היטב היה בן גוריון, שלכן גם הסכים לקיים אותה, מתוך הבנה שאם החרדים יוכלו להמשיך בארחות חייהם הם לא יתחרו איתו על השאלה איך נראית מדינה יהודית.

הלחץ אותו מבטיחים בנט ולפיד ואנשיהם על החרדים, במסגרת קמפיין שמציג את תפיסת העולם שעומדת מאחורי הגוש האמוני, לפיה העיקר זו האמונה, מתוך תפיסת עולם שהאמונה טובה לכל היותר כדי לשמש כקישוט תשמש בסופו של דבר כבומרנג. החרדים שייכנסו לצבא - מרצונם או בעל כרחם ישנו אותו, החרדים שיצאו לעבוד ישנו את עולם התעסוקה, והציבור שיילחם על חייו ועל היכולת לקיים את תפיסת עולמו, יחתור לשלטון והנהגה, עם רצון לנקום פוליטית במובילי הקמפיין הזה.

יכול להיות שזה יקח זמן קצר, או זמן קצת יותר ארוך אבל בעיני זה מה שיקרה. וכך, בהפוך על הפוך, אלו שחוששים הכי הרבה מהיהדות יתבררו כאלו שהאיצו את הדרך למדינה יהודית עם מרחב ציבורי יהודי מובהק וגאה. חרבם תבוא בליבם.