הזדמנות עסקית: מה קורה בכלכלה של המגזר החרדי?

"אנחנו רואים שיש לא מעט יזמים במגזר החרדי – גם בתחומים טכנולוגיים – אבל הרבה פעמים חסר להם הידע העסקי או הרשת המקצועית. אנשים יודעים לעבוד קשה ויש להם יכולות, אבל הם לא תמיד יודעים איך להפוך רעיון לעסק גדול". אומר אליהו (אלי) דינוביץ', מנהל מרכז ביזמקס בירושלים. לעיתים, הסיבה לכך פשוטה מאוד. "הרבה פעמים, אנשים מגיעים להקמת עסק כשהמשפחה שלהם גדלה, והם צריכים להתפרנס – ואין להם את הזמן והיכולת להשקיע בלמידה".

דינוביץ', בן 31, חסיד חב"ד מגבעת זאב, הגיע לעולם העסקי בלי לתכנן. "הרקע שלי הוא מסלול ישיבתי רגיל, ובאיזשהו שלב גם התגייסתי לצבא והייתי בחיל האוויר", הוא מספר. "הגעתי לביזמקס בהשגחה פרטית, לפני כשבע שנים. זה התחיל דרך מכר של אבא שלי שביקש ממני לעזור לו בסטארטאפ שהקים. המיזם נקלע לקשיים, כמו שקורה הרבה במקרים כאלה, וכשעזבתי שם הכירו לי את המנכ"ל של ביזמקס אז, נכנסתי לעבודה וככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי יותר ויותר מעורב בפעילות המקום". 

מתחם ביזמקס פועל כהאב עסקי וקהילתי לגברים חרדים בשיתוף קרן קמ"ח, "אחים גלובל" והרשות לפיתוח ירושלים. הוא כולל חללי עבודה משותפים, משרדים פרטיים וחדרי ישיבות, לצד מערך של קורסים, ייעוץ וליווי עסקי.

במשך השנים הפך אלי, לצד ארגונים ואנשים נוספים, לאחד האנשים שמנסים לבנות תשתית כלכלית אחרת לעולם החרדי – כזו שמבקשת לא רק לעזור לאנשים למצוא עבודה, אלא גם לתת להם, ולמגזר כולו, יכולת להתרומם משמעותית. על פי דינוביץ, האתגר המרכזי אינו רק יציאה לעבודה, אלא בעיקר השאלה איזה סוג של כלכלה מתפתחת בתוך המגזר עצמו.

כלכלה בצמיחה – עם בלימה באמצע הדרך

בציבור הרחב נדמה שחרדים ושוק העבודה הם זוג הפכים, ובתקופות מסוימות המצב היה קרוב לכך - על פי נתוני הלמ"ס, סביב שנת 2002 (ה'תשס"ב) רק כשליש מהגברים החרדים וקצת יותר ממחצית מהנשים החרדיות היו מועסקים. אך צעדי מדיניות לעידוד תעסוקה, יצרו שנה לאחר מכן  מציאות כלכלית חדשה שהובילה לזינוק משמעותי בשיעורי התעסוקה במגזר.

מעבר לכך,  בהסתכלות רחבה יותר על הסוגיה, נראה כי הציבור החרדי הוא נכס אדיר לכלכלה של הציבור היהודי בארץ. כידוע, מנוע הצמיחה המרכזי בכל כלכלה הוא כח העבודה הצעיר - והציבור החרדי, שרוב מכריע ממנו נמצא מתחת לגיל 18, מהווה חלק חשוב במנוע הזה.

בשיחה שקיים עם הקול היהודי ניסח זאת הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן:  "מאחורי כל המאבק פה עומדת שאלה דמוגרפית," הוא קובע. "בכל 16 שנה הציבור החרדי מכפיל את עצמו... החרדים יש להם בין 6 ל-7 ילדים, כרגע זה עומד על 6.7". 

אם יש מי שחושש "מה יהיה עם העתיד של מדינת ישראל? מי ינהל אותה כשהדתיים והחרדים יהיו פה רוב?", התשובה של הרב שפירא הופכת את הקערה על פיה: במקום לראות באוכלוסייה החרדית קבוצה שתרוקן את הקופה הציבורית, הוא רואה בה את מנוע הצמיחה, וההנהגה הכלכלית העתידית של ישראל. "החלוקה לדעתי בעתיד, יש לה סיכוי גדול להיות באופן הזה שביטחון וחוץ זה יהיו הדתיים... וכלכלה יהיו החרדים".

כל זה טוב ויפה, אלא שבעשור האחרון תהליך הצמיחה נעצר – לפחות בקרב הגברים.

בשנים 2015–2025 נרשם קיפאון ברור: שיעור התעסוקה של גברים חרדים עומד סביב 54% בלבד, לעומת כ־87% בקרב גברים יהודים שאינם חרדים. אצל הנשים התמונה שונה לחלוטין: שיעור התעסוקה שלהן ממשיך לעלות ומגיע לכ־81%–83%, כמעט זהה לשיעור התעסוקה של נשים יהודיות לא־חרדיות.

גם שיעורי השכר של עובדים חרדים נמוכים מאוד - ולמעשה במגמת ירידה מתמשכת. על פי המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, בשנת 2000 פער השכר בין גבר יהודי לא־חרדי וגבר חרדי עמד על 36%. היום, הוא עומד על 49%. 

המשמעות של כל הנתונים הללו כפולה. מצד אחד – חלק הולך וגדל מהציבור החרדי נמצא כבר בתוך עולם העבודה, וחלק משמעותי של דור העתיד שייך לציבור הזה. מצד שני – הצמיחה המבטיחה של הכלכלה החרדית נראית מקרטעת. מה מעיק על התהליך הזה, ואיך ניתן לפתור זאת?

על פי הרב יהושע, משבר הגיוס מהווה חלק משמעותי מהבעיה: "כרגע הם במצב מיוחד, שבו בגלל שאלות הגיוס הם לא נכנסים למשק במלואו". בעיניו של הרב שפירא, ברגע שהפלונטר החוקי-פוליטי הזה ייפתר, וברגע שהצעירים החרדים יוכלו לצאת לשוק מבלי לחשוש, ישראל תגלה כוח כלכלי אדיר."יש פה בעיה שהם עוד לא נכנסו לשוק כמו שצריך," הוא מנתח, הוא אינו רואה בסגירות הנוכחית גזירת גורל, אלא תקופת מעבר.

האם זהו כל העניין? לפני שנעבור לפתרון השני, אותו מציע דינוביץ', נסקור תופעה נוספת - שגם בה מרכז ביזמקס לקח חלק.

ייבוא של כלכלה מקומית

בשנים האחרונות החלה להתפתח תופעה מעניינת: השקעה קהילתית בתעסוקה. כך למשל בשכונת רמת אברהם בבית שמש, כאשר חסידי בעלז ביקשו להקים בית מדרש חדש, הם הציעו לעירייה להקצות שטח גדול יותר – בתמורה לכך שיבנו אותו בעצמם. האברכים התחלקו ביניהם בעבודה: מי תורם מהונו ומי תורם מגופו.

בית המדרש שנבנה לבסוף הוקם כולו באמצעות בעלי מקצוע מתוך הקהילה – מהנדסים, אדריכלים, אנשי גבס, חשמל ואינסטלציה.

אחד המתפללים סיכם זאת במשפט קצר: "אפשר להעסיק בעלי מקצוע מאנ"ש בכל התחומים". ואכן, באופן שהוא כנראה נושא לכתבה אחרת, מתרבים כיום בציבור בעלי עסקים חרדים במגוון גדול של מקצועות - כולל מקצועות שבעבר היו נדירים כמו מטפלים אלטרנטיביים או פועלים בעבודת כפיים. ומה שהתחיל מלמטה, בשכונות ובקהילות, הפך לתופעה של ממש: ירידי אקספו חרדיים.

אירועים כאלה מקודמים בידי אנשים כמו רפאל וואהל, פובליציסט חרדי העוסק בתחום, ואנשים נוספים. היוזמים מתארים את ההשראה שקיבלו מיהדות ארה"ב, שם מתקיימים לעיתים קרובות ירידים כאלה.

היריד נערך בתוך קהילות או חסידויות מסוימות, ולעיתים בקנה מידה רחב יותר. גם כאן הנחשונית היא חסידות בעלז, שערכה בתמוז תשפ"ה אקספו ייעודי לציבור החרדי בבנייני האומה בירושלים. באקספו הציגו מאות בעלי עסקים חרדים את פעילותם בתחומים מגוונים – מטכנולוגיה ועד מוצרי צריכה.

האירוע משך אלפי משתתפים ונועד לחזק את הקשרים העסקיים בתוך הקהילה ולעודד יזמות עצמאית. בין המשתתפים נמנו רבנים, חברי כנסת ואישי ציבור.

גם בחסידות קרלין נערך אירוע דומה בהשתתפות אלפים, עם כ־150 דוכנים של בעלי עסקים מתוך הקהילה. מטרת האקספו, כפי שהוגדרה על ידי המארגנים, הייתה לחזק פרנסה הדדית וליצור חיבורים בין יזמים, שירותים וקהילה. גם בכינוס השנתי של חסידות גור שולב יריד עסקים מקיף, שבו הוצגו מיזמים, שירותים ופעילויות קהילתיות.

הרעיון המרכזי מאחורי האירועים הללו הוא יצירת כלכלה פנים־קהילתית: מערכת של קשרים, שיתופי פעולה והעדפת שירותים מתוך הציבור עצמו. הדבר מאפשר לקהילות לצוד שתי ציפורים במכה אחת: לשמור על החממה הרוחנית של חברי הקהילה, שיוכלו להתפרנס בלי להיתקל בתרבות שאיננה לרוחם, וגם לחזק את העסקים שלהם.

ענף שלם בארנה

על הרקע הזה התקיים בתחילת חודש שבט גם אקספו חרדי ייעודי לענף הבנייה.

ביום רביעי, י’ בשבט (28.01) השנה, נפתחו שערי היכל ה"ארנה" בירושלים לאירוע שעד לא מזמן היה נשמע כמו רעיון שאפתני בלבד – יריד מקצועי רחב היקף שכולו מוקדש לענף הבנייה בציבור החרדי.

כ־10,000 מבקרים עברו בין מאות הדוכנים לאורך היום. לצד קבלנים וספקים הגיעו גם זוגות צעירים, משפחות בשיפוץ, מנהלי עבודה, אדריכלים, יבואני כוח אדם, נגרים, מתכנני מערכות ומעצבים.

אחד המציגים, ישראל אוירבך מחברת "מודל אפ", הסביר למבקרים: "כשאנחנו מקבלים את התוכניות מהאדריכל, אנחנו יודעים לעשות המחשה מלאה של איך ייראה הבניין. ממודל פיזי, דרך סרטון שממחיש סיור בנכס וגם משקפי VR, את הכל אנחנו עושים כדי להמחיש איך הנכס יראה אחרי הבנייה".

בדוכן אחר הציג יוחנן גולדשטיין מחברת "גבס פיקס" את תחום עבודתו. "אנחנו מתמחים בעבודות גבס בעיקר למבני ציבור, בתי כנסת, מקוואות, אולמות, ישיבות". לדבריו, "השירות שאנחנו נותנים מתחיל בשלב התכנון ומגיע עד לביצוע בשטח… אנחנו עם הלקוח לאורך כל הפרויקט, לא עוזבים, לא משחררים, מספקים שירות מההתחלה ועד הסוף".

האם כלכלה נוסח אמריקה היא הפתרון?

דינוביץ, עמו פתחנו את הכתבה, נכח גם הוא בכנס הבניה בארנה. הוא רואה בכנסים כאלה גורם משמעותי ומשמח - אך לחלוטין לא בלעדי. "יש הרבה מאוד עסקים במגזר החרדי, אבל כמעט אין עסקים גדולים", מציין אלי, "אין כמעט עסקים שמעסיקים חמישים או שישים עובדים. זה כמעט לא קיים. ובהקשר של כלכלה חרדית זה מאוד משמעותי, כי רוב גדול של העובדים החרדים עובדים אצל חרדים".

כשמדברים על כלכלת ארה"ב, ניתן לראות את המורכבות אם מתבוננים בנתוני השכר והתעסוקה של הקהילה החרדית שם: על פי דו"ח של ארגון  UJA ניו־יורק, אף שהתעסוקה אצל יהודי ניו יורק החרדים גבוהה בהרבה מזו שבארץ, נתוני השכר נמוכים מאוד. כחמישים ושלוש אחוז ממשקי הבית החרדיים עניים או קרובים לעוני, על אף ששיעורי התעסוקה של אותם משפחות גבוהים (כ80 אחוז מהאוכלוסיה שבמצוקה).

המסקנה המתבקשת היא, שפריצת מחסום התעסוקה ואפילו מערכת קשרים מסועפת, עדיין לא מבטיחות כלכלה צומחת או פרנסה בכבוד. מה כן יכול לסייע בכך? כאן נכנסת התפיסה הכלכלית והחברתית של דינוביץ ומתחם ביזמקס - יחד עם ארגונים דומים הפועלים להכשרה מקצועית ותעסוקתית בציבור החרדי.

ללמוד לחשוב כמו עסק

לדברי דינוביץ, הבעיה העיקרית אינה היעדר עבודה או יזמות – אלא דווקא היעדר ידע עסקי מסודר. עסק שנשאר קטן הוא עסק שלא מרוויח הרבה, לא מעסיק עובדים רבים וגם אין לו את היכולת לתת להם שכר גבוה מספיק - או את הידע והניסיון הדרושים כדי להתקדם. ולא רק המעסיקים, גם עובדים שחסרים ידע קריטי מתקשים להתקדם ולהשתכר כמו שהיו רוצים.

בביזמקס מנסים להתמודד עם הפער הזה באמצעות תוכניות ליווי מעשיות. "יש לנו למשל תוכנית שנמשכת שמונה חודשים, שבה אנחנו עובדים עם בעלי עסקים בצורה מאוד מעשית. לומדים שם שיווק, מכירות, בניית מודל עסקי, פיתוח עסקי – ממש כל הדברים שצריך כדי להקים ולפתח עסק מצליח".

אבל גם כאן, הגישה מעט שונה.

"בדרך כלל אלה אנשים שכבר יש להם עסק קטן, לפעמים עם עובד אחד או שניים, והמטרה היא לקחת את הידע האינטואיטיבי שיש להם ולהפוך אותו לידע מסודר ומקצועי". כשאני מבקש דוגמא, הוא מספר על עסק שלווה בביזמקס - עסק שגילה, שלפעמים הפתרון נמצא ממש מתחת לאף:

"הם פיתחו מערכת חדשנית לטיהור מים", הוא מספר, "וחשבו שכדאי להם להתמודד בשוק הגדול - של בריכות שחיה ומתקנים דומים. אבל אחרי שחשבנו יחד, הגענו לשוק מוצלח הרבה יותר, השוק של מקוואות הנשים". שם קיים צורך מאוד גדול לשמור על ניקיון וסטריליות, ומטהר המים היה מושלם בשבילם.

לדבריו, יש בכך גם דמיון מפתיע לעולם הישיבתי. "אני תמיד אומר שזה קצת דומה ללימוד בישיבה. בישיבה אנחנו לא לומדים רק ידע, אלא לומדים שיטה של חשיבה. גם כאן – המטרה היא לבנות צורת חשיבה עסקית". 

כשאני שואל את אלי על ההתמודדות הרוחנית של מי שבוחר להיות בעל עסק, הוא מסכים שלא כל היזמים מקבלים את צורת החשיבה הזו בקלות. בפרט מי שגדל על ערכים של הסתפקות במועט, ושל ראיית העולם הזה כפרוזדור בלבד, נרתעים מלהתמקד ברווחים ובעבודה. עם זאת, הוא צוחק, "אני חב"דניק", כשהוא רומז לדרך החשיבה הרואה בענייני העולם מרחב לשליחות ועשיית טוב ולא רק מקום של התמודדות מול פיתויי היצר. "הרבי מליובאוויטש", הוא מחדד, "דיבר רבות על כך שיהודים זקוקים לשפע של עשירות".

גם יזמות צריכה קהילה

ביזמקס הציג באקספו את תוכניות הליווי שלו לבעלי עסקים.

"אנחנו היינו יחסית חריגים שם, כי רוב הדוכנים היו של עסקים מתחום הבנייה", מספר דינוביץ'. "היו שם קבלנים, ספקים, מערכות תקשורת, מערכות אבטחה – כל מה שקשור לענף הבנייה. אנחנו הצגנו דווקא את התוכניות שלנו לבעלי עסקים".

לדבריו, עצם קיומו של אירוע כזה חשוב כמעט כמו התוכן שבו.

"הדבר החשוב באירוע כזה הוא עצם המפגש. הגיעו לשם יזמים, בעלי מקצוע, ספקים. האפשרות להביא את כולם למקום אחד ולחבר ביניהם היא מאוד משמעותית". אך בכל זאת, הוא מדגיש, האירועים עצמם אינם תחליף לעבודה ארוכת טווח. "אני חושב ששינוי אמיתי מגיע מתהליכי עומק. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן – לבנות ידע, קהילה ועסקים לאורך זמן. אך מעבר לתהליכים עמוקים, צריך גם אירועים ומודלים שמראים שזה אפשרי ונותנים לאנשים השראה".

אולי כאן טמון קצה החוט: בין האולמות העמוסים של האקספו לבין חדרי הלימוד השקטים של תוכניות ההכשרה, מתגבשת לאט תשתית כפולה – כזו שמרחיבה את מעגל המשתתפים בשוק העבודה, אבל גם מנסה לשנות את אופיו.

המפגש, הקשרים והבמה שמספקים האירועים הגדולים פותחים דלתות ומכניסים עוד ועוד אנשים פנימה; הידע, השיטה והליווי שנבנים לאורך זמן נותנים להם את הכלים לא רק להיכנס – אלא גם להתקדם. אם שני התהליכים הללו ימשיכו להתרחב במקביל, ייתכן שהכלכלה החרדית לא תסתפק עוד בעצם ההשתתפות, אלא תתחיל לממש את הפוטנציאל שטמון בה – גם בהיקף התעסוקה, וגם ביכולת להתפרנס בכבוד.