בהר בחוקותי – על כלכלת היובל

בפרשות שלנו ההתממשות של עם ישראל וההכנות לכניסה לארץ מגיעות לניהול הבעלות על הקרקעות בארץ.

שמיטה וביטחון - בתחילת פרשת בהר אנחנו מצווים על שנת השמיטה, שנותנת לנו מנוחה מעבודת הפרנסה של שש שנים, והדגשת הבטחון בה' בחקלאות ובפרנסה בכלל.

חירות - שנת היובל, אחרי שבע שמיטות, מאפסת את מערכת הנדל"ן והעבדות, ומביאה אותנו להתחלה חדשה.

שוק חירות - היובל משפיע בכלל על מחיר הקרקעות והעל היושר בשוק הנדל"ן (כל קרקע בעצם מושכרת למספר שנים, וצריך להתחשב בזה בשעת ביצוע עסקאות).

ערבות משפחתית על האדמה - בנוסף ליובל - גאולת הקרקעות היא מנגנון נוסף שמאפשר גם לאלה שהתקשו בפרנסה לחזור למעמדם, ולהחזיר לעצמם – אפשר גם בעזרת קרובי המשפחה – את נכסי המשפחה שהם נאלצו למכור.

ערבות וחירות - הדאגה לאלה שמתקשים בפרנסה מתבטאת גם באיסור ריבית; וכן בדאגה לאלה שהגיעו עד לקצה ונאלצו למכור את עצמם לעבדים – שיש להתייחס אליהם כאל שכירים שעובדים איתנו תקופה, ולא כאל עבדים מעמים זרים.

אפילו מי שנמכר לגוי – יכול להיגאל על ידי קרוביו ובני משפחתו, ובכל מקרה הוא נשאר חלק מעם ישראל, אסור בעבודה זרה וממשיך לשמור שבת.

ברית - פרשת בחוקותי פותחת בברכות של הצלחה ושגשוג בארצנו, כאשר נקיים את דברי התורה ונלך בדרך ה'; ובתיאור קשה של הקללות שיבואו עלינו אם נפנה עורף לקדוש ברוך הוא. גם הקללות מסתיימות בהבטחה של תשובה וחזרה למעמד הישראלי הרצוי.

הקדשים - בסיום ספר ויקרא אנחנו עוסקים בתפר שבין כלכלה לבין עולם הקודש – ההקדש: מפורטים דיני ההקדש, וכיצד מעריכים את נכסי החולין – האדם עצמו, רכושו, בהמותיו וקרקעותיו – ותורמים אותם או את ערכם להקדש ולכהנים. מעשר הבהמה – בו עולות עשירית מהבהמות הנולדות כקרבן לה' – חותם את הפרשיה הזו.

הפעם ארצה לעסוק במונח שטבע יהודי חשוב ומעניין – שבתאי בן דב ז"ל. שבתאי בן דב היה איש לח"י, אך רחוק מהיהדות. לאחר קום המדינה גילה בהשגחה פרטית את היהדות, ודבק בה בכל מאודו.

בספריו הוא טבע את הביטוי 'כלכלת היובל', וארצה בכמה מילים לנסות ולהביא את דבריו:

העולם המודרני נע – בגדול – בין תפיסה סוציאליסטית, שדורשת שויון הזדמנויות ותעסוקה, לבין תפיסה קפיטליסטית – שמנהלת שוק 'קשוח' שבו מי שיש לו יותר – זכה.

החסרונות של הסוציאליזם מוכרות לנו מאד (ולא מעט מהן אנחנו פוגשים בתחלואיה של מערכת המשפח בישראל), כאשר לשם השויון מכבים יוזמה ומחניקים את האמביציה והיוזמה העסקית.

חסרונותיו של הקפיטליזם הם בתחום המוסרי – עלולה להיוצר חברה דורסנית, בה לחלש אין מקום של ממש, ומעידה כלכלית עלולה להביא לחורבן גמור על אנשים ומשפחות (נעיר שדוקא בארצות הברית – ארץ הקפיטליזם – אחוז היושבים בכלא מהאוכלוסיה גבוה משמעותית מכל ארץ אחרת בעולם; ועוד נעיר שהמעיין ב'מעשה מבעל תפילה' בה מוזכרת 'ארץ חדשה' שאליה נוהרים אנשי 'ארץ הממון' לכאורה ימצא בזה את התייחסותו של ר' נחמן להתיישבות החדשה שהוקמה במערב האוקיינוס, וד"ל).

התורה בונה כלכלה מסוג שלישי, שיוצרת איזון בין השתים: מן הצד האחד – השוק מתנהל כשוק חופשי, והמצליח זוכה לגדול ולהתפתח. עם זאת – פעם בחמישים שנה – יש 'איפוס' של (חלק גדול מ)המשחק. הקרקעות חוזרות לבעליהן הראשונים, אלה שהגיעו למעמד של עבדות זוכים בחרות, והמערכת הכלכלית מתחילה מחדש. בדרך זו – מצד אחד השוק פועל ומתפתח, ומן הצד השני – הוא זוכר כל הזמן שה'משחק' הכלכלי החשוב יתאפס באיזשהו שלב, וממילא הוא מקבל את מקומו הנכון בתוך מערכת החיים והחברה.