בע"ה ט"ו ניסן תשפ"ד
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

לא רק בטבח בעוטף: דו"ח חדש חושף את תופעת הפגיעות הלאומיניות

ההשתקה וההסתרה: דו"ח מחקר של הקול היהודי סוקר את תופעת הפגיעות הלאומיניות המושתקת בישראל ואת מקורותיהם הלאומניים והאסלאמיים

  • אלחנן גרונר, הקול היהודי
  • ט' אדר ב תשפ"ד - 14:19 19/03/2024
גודל: א א א
לא רק בטבח בעוטף. דו"ח על תופעת הפגיעות הלאומיניות
לא רק בטבח בעוטף. דו"ח על תופעת הפגיעות הלאומיניות

ההשתקה וההסתרה, תופעת הפגיעות הלאומיניות:

דו"ח מחקר שאנו מפרסמים בקול היהודי סוקר את התופעה של פגיעות מיניות על רקע לאומני בישראל מצד ערבים, תופעה שהוסתרה והודחקה בידי הממסד והתקשורת בישראל עד לטבח בשמחת תורה.

הדו"ח נכתב לאחר כמה שנים של סיקור התופעה של פגיעות לאומיניות והיה עתיד להתפרסם ממש לאחר חג הסוכות האחרון, אך הטבח הנורא בשמחת תורה הביא לשינוי בתכניות.

האכזריות בה פגעו ואנסו, שחטו וביתרו המרצחים המוסלמים את בנות ישראל, לא מותירים מקום לספק בדבר קיומה של אידיאולוגיה רצחנית אסלאמית לאומית שהביאה את המרצחים השפלים לפגוע פגיעות מיניות ביהודיות.

העדויות נאספו בידי המשטרה, שבמשך שנים העלימה את התופעה וטאטאה אותה מתחת לשטיח. בחזית המאבק נגד גורמים אנטישמיים באו"ם ובעולם, ניצבו לפתע אותם ארגוני פמיניזם בואכה פמיניזם רדיקאלי אשר בשגרה מכחישים בתוקף את התופעה ותקפו שוב ושוב את מי שהעלה אותה על דל שפתיו כדוגמת הצעת החוק של לימור סון הר מלך ויוליה מילינובסקי שהוגשה לכנסת חודשים ספורים לפני הטבח ומעשי האונס בעוטף עזה.

כתבות וכינוסים בנושא ועדויות הנפגעות המתארות באופן מזעזע את שעברו בידי מרצחי החמאס זכו לתהודה עולמית, אך גם להכחשה בידי גורמים אנטישמיים בין לאומיים.

להורדת דו"ח המחקר - פגיעות מיניות על רקע לאומני - לחץ כאן >>

מי אמר שזה לאומני?

בישראל מתרחשים מקרים רבים של פגיעה וניצול בנות ונשים יהודיות בידי ערבים.

אך האם מדובר בתופעה לאומנית? האם יש לה מניעים דתיים אסלאמיסטיים? או שמדובר בתופעה פלילית לחלוטין כמו שמתרחשת בכל ציבור או מגזר?

"רוצים לסלק אותנו מהאזור"

ביום ה-30/1/21 הותקפה בביתה שבדרום הארץ ילדה כבת 10 בידי נער בדואי כבן 17 שפרץ לביתה. על פי כתב האישום בו הורשע התוקף (תפ"ח 43865-02-21) התוקף וחברו פרצו לבית בעוד צעיר בדואי נוסף נותר לחכות להם בחוץ ברכב. התוקף פגע בילדה בעת שהיתה במיטתה ולאחר מכן ברח עם חברו לרכב ונסע מהמקום.

האירוע עורר סערה גדולה, ובפרט גזר הדין המקל במסגרתו גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע עונש של חמש שנים בלבד על התוקף המרכזי.

הפרקליטות הודיעה כי תערער על גזר הדין המקל tl נכון לכתיבת מחקר זה טרם התקבלה החלטה בערעור.

לדברי משפחתה של הילדה מדובר באירוע לאומני שנועד לסלק אותם מהאזור ולהטיל עליהם ועל יהודים נוספים בנגב אימה. מקום המגורים של הילדה הוא בישוב מבודד שפוגע לדברי המשפחה בתכניות הבדואיות לשליטה במרחב וחוסם דרכי מבריחים בדואים.

למרות הטענות שהוצגו בידי עו"ד רוני אלוני סדובניק, דחו הביטוח הלאומי וביהמ"ש את בקשת המשפחה להכרה כנפגעי איבה.

ב-3/2/23 פרץ ברכאת אבו עסב, בדואי תושב הדרום, לבית בגדרה בו מתגוררים אשה וילדיה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, אבו עסב כפת את האשה, אנס אותה באכזריות לעיני ילדיה ואיים עליה ברצח.

האירוע זעזע את אמות הסיפים במדינה, אולם בסופה של חקירה טענו הרשויות כי הרקע לאירוע אינו לאומני.

כעבור מספר ימים התרחשו בזה אחר זה שני מקרי אונס קשים בירושלים.

מוחמד טוויל, עובד קבלן של עיריית ירושלים, אנס זמן רב צעירה יהודיה בשירותים ציבוריים עליהם הוא אחראי במסגרת עבודתו. בכתבה שפרסם עיתונאי ערוץ 13 יוסי אלי סופר כי במסגרת החקירה הודה טוויל שבעבר ניסה לתקוף מינית צעירות יהודיות במערב ירושלים.

במקרה נוסף נעצרו שני צעירים ערבים ממ.פ שועפט בחשד שאנסו נערה כבת 15 מישובי בנימין אותה הכירו ברשת הטיקטוק.

באירוע אחר נעצרו 6 ערבים מואדי ערה וג'אסר א-זרקא בחשד שאנסו מספר פעמים באכזריות נערה יהודיה בת 14 לאחר שביצעו בנתניה "סוג של ציד" אחר הנערה, כפי שהתבטא נציג המשטרה.

תמונת הפרופיל של אחד מהם כוללת רעול פנים והמשפט: "אנחנו גברים שלא פוחדים מאף אחד אלא מאללה", והפרופיל עצמו מלא לצד סרטוני עבריינים קלאסיים (נהיגה פרועה, נשק וסכומי כסף גדולים במזומן) גם סרטוני שבח לסדאם חוסיין מנהיג עיראק לשעבר, אנטישמי ושונא ישראל מובהק.

המקרים הללו לא הוכרו כלאומניים נכון לכתיבת המחקר, אולם הציפו שוב ושוב את הטענות על כך שמאחורי מעשי אונס של יהודיות בידי ערבים עומד מניע לאומני או דתי קיצוני.

מקרים אלו אינם נדירים במחוזותינו, ולאחר שסיקרנו בשנים האחרונות עוד ועוד מקרים, החלטנו לצלול לחקר התופעה ולנסות ולבחון את היקיפה ומניעיה.

קצת היסטוריה

השימוש באונס או פגיעות מיניות כאקט מלחמתי מצד ערבים כנגד יהודים, או בכלל בלחימה בכלל אינו דבר חדש. מהיוונים דרך הפרעות באוקראינה ועד לתרפ"ט. לא לחינם ההגנה הוציאה פעולות לסירוס אנסים ערבים.

מקרה נוסף שהסעיר את מדינת ישראל הצעירה היה רצח ואונס ניצולת השואה לאה פסטינגר הי"ד, שהותקפה ב־6 בדצמבר 1951 בידי קבוצת ערבים באזור מלחה בדרום ירושלים. הללו אנסו אותה באכזריות ורצחו אותה. לאחר כמה שבועות נמצאה גופתה במערה באזור כשעליה סימני אלימות קשים. בעקבות פיגוע זה יצא צה"ל לפעולת תגמול בכפר שממנו יצאה חוליית המחבלים.

גם באירופה

במדינת ישראל הקפידו הרשויות לאורך השנים להשתיק את התופעה, כלי התקשורת גינו מי שטען זאת וארגונים פמניסטיים יצאו נגד חברות הכנסת לימור הר מלך ויוליה מילינובסקי כשהציעו הצעת חוק לטיפול בתופעה לפני כשנה.

השתקת אירועים מסוג זה אינה ייחודית לישראל אלא מתרחשת באירופה כשמדובר במהגרים מוסלמים. במקרה שמתפרסם לראשונה בקול היהודי, הוכר בישראל אונס של יהודיה שבוצע בידי ערבי מאזור בית לחם בהולנד ב-2003.

כעבור שנים לא מעטות, בשנת 2019 הוכרה הנפגעת כנפגעת איבה בידי משרד הביטחון לאחר שפנתה לקבל הכרה באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק.

הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>

או"ם שמום?

מי שדווקא הוביל התייחסות משמעותית לנושא זה הוא האו"ם. התייחסות זו הגיעה דווקא מהפן הפמיניסטי רדיקאלי שהעביר החלטות שקובעות כי פגיעה מינית מבן לאום אחד לאחר באזור סכסוך יכולה להיחשב פשע מלחמה.

כעת לאחר הטבח, כמובן שרבים מהגורמים שהעבירו את ההחלטות באו"ם טורחים לנמק בנימוקים שונים מדוע זה לא אותו דבר ומצדדים בחמאס שטבח ואנס נשים.

בישראל, בה הערבים והיהודים נמצאים בסכסוך מלחמתי עקוב מדם ורב שנים, מקרי אונס או פגיעה מינית של יהודיות בידי ערבים בהחלט מהווים טקטיקה לחימתית וניתן להסיק מכך כי על הרשויות מוטלת החובה לחקור את המקרים, לנטר את התופעה ולעקוב אחריה ולמנות יועצים ויועצות שיעסקו בנושא.

"מסוגי ההתנגדות החדשה"

ההכוונה האסלאמית והלאומנית לתקיפות מיניות קיימת בגלוי. באוקטובר 2008 קראה עורכת הדין המצרית נג'לה אל אימאם לערבים לאנוס יהודיות ישראליות.

בראיון ששודר בערוץ 'אל ערביה' ותורגם בידי מכון 'ממרי', אמרה כי עורכת הדין על שיטת האונס כי "זה סוג מסוגי ההתנגדות" לישראל.

גם ברשות הפלסטינית ובחמאס משווים לא פעם את פעולות ישראל לאונס נשים ערביות ואף מייצרים עלילות לפיהן כביכול חיילי צה"ל אנסו נשים ערביות.

דבריה של נג'לה אל אימאם לא נותרו בחלל ריק ולתוך הקלחת הלאומנית הונחו גם יסודות דתיים אסלאמיים. ב-2014 פורסם בידי מכון 'ממרי' תיעוד מהטלוויזיה המצרית ובו נראית פרופסור סועד סאלח מאוניברסיטת אל-אזהר שפסקה כי בזמן מלחמה מותר לאנוס נשים יהודיות כדי להשפיל אותן.

"למשל אם אנו נלחמים בישראל, וישראל גוזלת אדמות, והיא עושה עוול לאנשים ולדת... אז השבויות במלחמה, הנשים, הן השפחות, זאת אומרת, שעל מנת להשפיל אותן, הן הופכות לשפחות של המפקד, או של הצבא או של המוסלמי...".

סאלח מכניסה אלמנט נוסף וחשוב להבנת התופעה: השפלה כחלק מלחימה, ואף מתירה את הדבר לא רק לצבא או למפקד אלא לכל מוסלמי.

קשה לתאר דבר משפיל יותר מאשר אונס, וכאשר רואים את העדויות להלן ואת המקרים המתרחשים בסופו של יום בשטח, בחוף הים, בקניון או ברחובות הערים, אלמנט ההשפלה והפיכת צעירות יהודיות ל"שפחות", משחק תפקיד משמעותי.

דוגמה שממחישה את שני האלמנטים הללו: אונס כאקט לחימתי ביהודים וכהשפלה, ניתן למצוא דווקא באירוע שהתרחש בלונדון, בירת אנגליה במהלך מבצע "שומר החומות" (מאי 2021), אז נשמעו קריאות לאונס נשים יהודים בשיירת רכבים פרו פלסטינית.

"היהודים לקחו לנו את הארץ? ניקח להם את הבנות"

ובכל זאת, האם לאור דברים אלו ניתן לקבוע שכל ערבי הפוגע מינית ביהודיה עושה זאת ממניעים דתיים או לאומניים? האם לא קיימים מקרים המקבילים למקרי פגיעה מינית "רגילים" בתוך החברה היהודית?

המזרחן ד"ר מרדכי (מוטי) קידר מסביר כי המקרים והמניעים יכולים להיות מעורבבים, על פי כל מקרה ומקרה ועל פי זהותו של התוקף.

בשיחה עם הקול היהודי הסביר קידר כי פגיעה מינית של ערבים ביהודיות היא פעמים רבות לאומנית, ולעיתים מעורבבת ממספר מניעים.

קידר סיפר על שיח שניהל עם גנב רכב ערבי שממחיש את תפיסה הרווחת בקרב חלק מהציבור הערבי, תפיסה שמתאימה להתבטאויות הגורמים המוסלמים לעיל.

"הם אומרים משהו כמו "היהודים לקחו לנו את הארץ? אנחנו ניקח להם את הבנות", זו צורת חשיבה ששמעתי פעם מגנב רכב מהשטחים. הוא סיפר שהוא גונב רכבים וכששאלתי אותו מדוע, הוא אמר לי: אתם גנבתם לנו את הארץ אז אנחנו גונבים לכם את הרכבים, מה יותר חמור? לגנוב רכב או ארץ?".

מנגד אומר קידר כי לפעולות אלו יכול להתווסף מניע פלילי, עשיית רושם ("שופוני") וכן העובדה שבשל התרבות הערבית, לצעיר ערבי מורכב יותר לבצע את רצונותיו עם צעירה ערביה המוגנת בידי בני משפחתה.

"זה כמו סלט, אחד אוהב יותר עגבניה, אחד יותר מלפפון, אחד יותר כרוב. גם אצלם לאחד יושב יותר רקע לאומני, לשני אסלאמי, לאחר השופוני, לשלישי המניע המעמדי וכד'".

ההשתקה וההסתרה

היבט נוסף הוא יחסם של רשויות אכיפת החוק. לצורך כך שוחחנו עם מספר גורמי משטרה ותיקים העוסקים בתחומי הפגיעות המיניות ונוער בסיכון.

סנ"צ בדימוס ד"ר סוזי בן ברוך שימשה כקצינת נוער ראשית במשטרת ישראל. במסגרת זו טיפלה בן ברוך במאות מקרים של נערות במצוקה. לדבריה, רבות מאוד מהן נפגעו מערבים.

בשיחה עם הקול היהודי סיפרה כי "יש מגמה לאומנית להוריד את הבנות היהודיות לזנות ולהביא אותם לשטחים מעבר לקו הירוק. אחרי שמנצלים אותן מחזירים אותן, וחלקן אף מתאבדות כתוצאה מכך".

בן ברוך אומרת כי היא "רואה בזה מגמה לאומנית של שנים. הנערות במצב קשה, נמצאות שם בטול כרם, רמאללה ושכם".

א' הוא רכז מניעה במחלק הנוער באחד המחוזות בארץ. הוא שירת כ-30 שנה בתפקידים שונים, ובעיקרם טיפול בבני נוער.

להורדת דו"ח המחקר - פגיעות מיניות על רקע לאומני - לחץ כאן >>

במספר שיחות שערכנו עמו הוא מתאר את התופעה בשטח מנקודת מבטו, בייחוד על המתרחש בערי הצפון. לדבריו, הוא לא נתקל במקרים שהוגדרו לאומניים, אך גם מספר כי במשטרה לא בוחנים כיוון חקירה שכזה אלא לעיתים נדירות. לדבריו התופעה של צעירים ערבים שפוגעים ביהודיות נובעת בעיקר בשל הנוחות והזמינות בפגיעה ביהודיות לעומת פגיעה בערביות בכפרים – צעד שמסכן באופן חמור את הפוגע הערבי.

"תסתכל ב'גן האם' בחיפה, יש שם ילדות בנות 12-13 ומי בא לחפש אותן אתה חושב? מטמרה, מטורעאן באים להתעסק עם הילדות האלה. אנחנו שם כמשטרה מפגינים שרירים ומצליחים בחלק מהמקרים למנוע", הוא אומר.

"תבין, אני הסתבכתי כי עצרתי בן מיעוטים שהתבטא בצורה בוטה ליד ילדות בנות 12 וזה כבר הוציא אותי מדעתי, אבל זו מלחמה קשה כי החוק לא בדיוק מאפשר אכיפה. זה מקום ציבורי והוא מתיר לעשות הרבה דברים. קשה מאוד לאכוף את זה".

גורם נוסף, שהתבטא בסוגיה הוא ניצב בדימוס אריה עמית, מי ששימש כמפקד מחוז ירושלים שכתב: "אסור כמובן לדבר על כך בקול רם, זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט, זה כמו כל הבעיות בשכונה שלנו – מטואטא מתחת לשטיח וזה "נגוע" בגזענות. אז שיהיה ברור – יש בעיה קשה, נרחבת, מציקה מאד ובלתי מטופלת – הטרדת מיניות גסות ואגרסיביות של נערות ונשים על ידי ערבים בחופי הים, בהסעות ציבוריות, במרכזי בירושלים ובעוד מקומות במדינה. ואל תגידו שגם יהודים עושים זאת. זה נכון, אך ממש לא רלבנטי".

לא סתם מציין עמית כי הנושא מטואטא מתחת השטיח. אם בוחנים את יחס המשטרה לאונס ורצח הילדה ליפז חימי הי"ד בבית שמש או האונס בגן העיר, ניתן לראות כי המידע על כך שמדובר באירוע לאומני היה מונח בפני המשטרה בהודעות מפורשות של הרוצח, אך זו החליטה להגדיר את האירוע כפלילי ולהוביל את משפחתה של חימי למסע ייסורים מפרך של שמונה נשים להוכחת המניע הלאומני.

ליפז חימי הי"ד – "הילדה הזו תגדל ותתגייס לצבא"

ביום העצמאות של שנת 2006 רצח ואנס אחמד אחדוש, ערבי מהכפר צוריף שבגוש עציון, את הילדה בת ה-8 ליפז חימי הי"ד מבית שמש.

אחדוש נידון לשני מאסרי עולם בהליך הפלילי שהתנהל נגדו, אך מקרה זה הוכר כאירוע איבה רק לאחר מאבק של שמונה שנים מצד המשפחה. עו"ד סדובניק דרשה להביא את אחדוש לעדות וזה הסביר בבית המשפט כי ביצע את המעשה כי "הילדה הזו מחר תגדל, תתגייס לצבא ותרצח את הילדים שלנו".

בתשובה לשאלה "לשם מה התאמנת (באימוני ירי)", ענה: "כי אנחנו במצב של מלחמה". "מלחמה בילדה בת תשע?" חידדה השופטת. "אין אצלנו תשע שנים ואין עשר שנים", השיב הרוצח. תשובה זו הובילה להחלטה מיידית הקוראת למשרד הביטחון להכיר באירוע כפעולת איבה.

אלא שהחלטת השופטת חושפת דבר מדהים נוסף בנוגע ליחס המשטרה לאירוע. מתברר כי הרוצח הודה כבר בחקירותיו כי ביצע את רצח ואונס ליפז חימי ורצח של יהודי נוסף ממניע לאומני בתור פעיל פת"ח. עוד הודה וסיפר כי תכנן לרצוח שתי חיילות ואף החביא בבית ספר נשק עבור הפיגוע אך נתפס קודם לכן.

למרות זאת, קצין המשטרה שחקר את האירוע חתם על מסמך שבו נאמר כי האירוע הוא פלילי, וזאת בהסתמך על הודעת הרוצח כי ביצע את המעשה משום שהילדה "הפריעה את שנתו".

בהחלטתה השופטת דליה גנות מותחת ביקורת חריפה על המשטרה וקובעת באופן חד משמעי כי האירוע הוא לאומני. "מבדיקה חלקית של פרוטוקולי החקירה עולה, כי בהגיעו למסקנה זו, התעלם קצין החקירות לחלוטין מהודעות של הרוצח שניתנו במהלך חקירתו, מהן עולה כי ביצע את האונס ואת הרצח על רקע לאומני, וכי התכוון לרצוח למחרת היום שתי חיילות, וגם זאת על רקע לאומני. דומני כי לא ייתכן להסתמך על מסמך הכולל מסקנות שאינן מבוססות על מכלול חקירותיו של הרוצח, הכוללות, בין היתר, הודאה באונס וברצח על רקע לאומני ולא דווקא על רקע פלילי. זאת ועוד, מחקירתו היום בבית המשפט התברר כי אין כל ספק שחטיפתה, אינוסה ורציחתה של המנוחה אירעו על רקע לאומני, ולא אירעו על רקע פלילי, ועוד התברר כי מאז מעצרו של הרוצח, זוכה משפחתו לתשלום חודשי בסך של 4,000 ₪ מאת הפת"ח, שכן, מדובר כאמור במעשים שבוצעו על ידי הרוצח על רקע לאומני ולא על רקע פלילי".

מתברר אם כן כי משפחת חימי נאלצה לעבור שבעה מדורי גיהנום ולהילחם במשך 8 שנים (!) להכרה באונס וברצח כאירוע איבה, וזאת למרות שהמידע היה ברור ומונח ברשות המשטרה עם הודעה של המחבל. דבר זה מעיד שוב על יחס הרשויות שמסיבות שונות מעדיפות להדחיק אירועי טרור לאומיני.

גם באירוע הקשה בו פגע ערבי מהשומרון בצעיר וצעירה בחניון גן העיר בתל אביב במאי 2012, היה צריך מאבק כדי לקבל את חומרי החקירה, שלמפרע התברר שהעידו על כך שהאירוע לאומני.

משרד הביטחון התעקש שמדובר באירוע פלילי ולא לאומני, אלא שבמסגרת החקירה הוכנס לתא המעצר מדובב שתשאל את האנס על מניעיו.

"המחבל ענה לו שישראל כבשה את שטח פלסטין שלא כדין, שלבנות יהודיות אין כבוד ושהיהודים הם תת־אדם", מספרת עו"ד אלוני־סדובניק. "הוא הוסיף שאת כל זה הוא למד בבית הספר ברשות הפלסטינית, וזו התודעה שהובילה אותו למעשה. חומרי החקירה לא הועברו לנו בתחילה, ולא ידענו על הראיות הללו. רק לאחר מאמצים רבים קיבלנו את פרוטוקול המדובב, ומשרד הביטחון נאלץ להכיר בהם ב־2015 כנפגעי פעולות איבה"

בואו לתמוך בתחקירי "הקול היהודי">>>

פגיעות מיניות על רקע לאומני – נתוני הרשויות

נתונים מלאים על הנושא קשה לקבל ממשטרת ישראל. נראה כי במשטרה לא ששים "לתייג אוכלוסיות", כפי שהובהר לעיתונאי גלעד צוויק כשכתב כתבה בנושא באתר מידה.

גם נתונים שהוצגו בוועדה בכנסת ופורסמו בידי צוויק בראשית שנת 2017 בנוגע לשנים 2010-2016 הינם חלקיים והמשטרה סירבה להתייחס לנתונים לפי פילוח של דת או לאום ומסרה נתונים על "חשוד לא יהודי" בלבד.

בהתבסס עליהם ועל נתונים שהועברו לעו"ד רוני אלוני סדובניק במסגרת בקשת חופש מידע בנוגע לשנים 2007-2014, ניתן לקבוע כי ישנם לפחות כ-500 מקרים בשנה בהם נפתחות תלונות במשטרה בגין עבירות מין של לא יהודים שפוגעים ביהודיות.

הנתונים לא רק שאינם מפולחים לפי לאום הפוגע, אלא אינם מפולחים גם לסוג עבירות, וניתן להניח שמקרים רבים אינם מדווחים למשטרה, אם מחוסר אמון, אם מכיוון שמדובר במקרה "קטן", ואם מפחד במקרים חמורים.

לא בוחנים מניע לאומני

כאמור, במשטרה לא ממהרים לבחון מניע לאומני וכפי שיראו מקרי הבוחן, גם כאשר הפוגע הוא מחבל מורשע.

בחודש יוני 2022 נעצר רמזי געבה, ערבי ממזרח ירושלים שעבד כטכנאי אולטרסאונד במרפאות נשים חרדיות בביתר עלית. לפי החשד שהבשיל לבסוף לכתב אישום, הוא פגע מינית במטופלות.

בקול היהודי פרסמנו כי געבה הוא מחבל מורשע, ובעבר ריצה 9 חודשי מאסר לאחר שיידה אבנים על שוטרים והתפרע בהר הבית בראש השנה תשע"ו - התפרעויות שהובילו את "אינתיפאדת הסכינים" וגל פיגועי טרור ערבי.

למרות הרקע שלו, כתב האישום לא מייחס לגעבה מניע לאומני, וברשויות סירבו להגיב לפניית הקול היהודי האם מניע שכזה בכלל נבדק ונלקח בחשבון בזמן חקירת האירועים.

לאחרונה הוא הורשע אך טרם נגזר דינו.

מקרה נוסף שממחיש את ערבוב המניעים ומורכבות התופעה, הוא של צעיר ערבי בעל רקע פלילי מבית חנינה במזרח ירושלים. הצעיר לקח זמן קצר לאחר מבצע שומר חומות, שתי קטינות יהודיות שנעדרו ממוסד רווחה בבנימין אל מתחם וילות ביריחו. הוא פרסם סרטונים משפילים שלהן ברשת הטיקטוק, סרטונים שנצפו בידי עשרות אלפי גולשים.

בסופו של דבר, בעקבות סיוע של ארגון להב"ה ומידע שהועבר בידי הקול היהודי לרשויות, השתיים נתפסו ברכבו בידי כוחות מיוחדים של צה"ל ומשטרה. בעקבות פרסומי הקול היהודי הסרטונים המשפילים הוסרו מהרשת בידי רשת טיקטוק.

תחקיר הקול היהודי גילה כי הצעיר מוכר למשטרה, וכי בזמן שומר חומות פרסם סרטונים מתוך התפרעויות ערבים בבית חנינה וכן פרסם עצמו צועד במרכז ירושלים כאשר ברקע הסרטון שיר תמיכה באבו עוביידה דובר חמאס.

בהמשך הוא גם נעצר בחשד שהיכה חיילת יהודיה בשירות סדיר בצה"ל עמה היה בקשר.

למרות החומרים שאספנו והצגנו הן ברשת והן לרשויות החוק, הצעיר לא נחקר בחשד למעשים על רקע לאומני.

"שהנפגעת תציג ראיות"

גם בשב"כ מסרו כי הם אינם מכירים תופעה כזו. במענה למכתב ששלחה ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) לראש השב"כ בבקשה לקבל נתונים על היקף הפשיעה המינית על רקע לאומני, נמסר מהאגף לפניות ציבור של משרד ראש הממשלה כי השב"כ "לא מכיר תופעה" של "טרור מיני".

למרות שישנם לכל הפחות כמה אלפי מקרים בהם ערבים פגעו מינית ביהודיות, רק תשעה מקרים הוכרו כפעולות איבה לאורך השנים. ברובם המכריע נאלצו נפגעות העבירה להילחם ולהיאבק ברשויות בכדי לזכות בהכרה בהן כנפגעי איבה.

עו"ד אלוני סדובניק מספרת כי בעבר שלחה מכתב לאהוד ברק בעת שכיהן כשר ביטחון וביקשה שמערכת הביטחון תפעל בנושא. "הוא ענה שרק בתנאי שהנפגעת תציג ראיות למניע לאומני. כלומר, נשים שנאנסו או משפחותיהן אמורות לבצע חקירת שב"כ בעצמן ומכספן במקום שבו תפקידה של המדינה לעשות זאת ותפקידו של השב"כ לקבוע אם אירוע מסוים הוא לאומני ולהביא ראיות לכך. למשפחות אין יכולות מודיעיניות וחקירתיות".

האנסים צעקו לנערה: "מתנחלת"

אירועים נוספים שהוכרו כלאומניים רק לאחר מאבק ארוך של עו"ד רוני אלוני סדובניק והנפגעות, היו אונס של נערה בפסגת זאב בידי ערבים בשנת 2006, תוך קריאות "יהודייה מסריחה" ו"מתנחלת", אונס בחוף סירונית שבוצע בידי כמה ערבים מקלנסואה שחטפו צעירות מנתניה וקראו קריאות לאומניות, ופגיעה במדריכת טיולים שהותקפה בגיא בן הינום בירושלים ב-2008.

אירוע אחר יוצג בידי ארגון חוננו ובו הוכרה כנפגעת צעירה שנחטפה ונפגעה בשומרון באוגוסט 2020.

מקרה חריג בנושא הזה הוא רצח ואונס אורי אנסבכר הי"ד שזכה להכרה מיידית. תמלילי החקירה של הרוצח מעידים גם הם על תופעה.  "גרמתי להוריי גאווה גדולה על מה שעשיתי. לא סתם אנסתי ורצחתי מישהי, אלא רצחתי יהודיה. עשיתי כל מה שערבי חולם עליו... זו הייתה ההרגשה הכי טובה שהרגשתי בחיי", אמר.