מדי שנה הולך ומתגבר גל ההצתות ברחבי הארץ ובבירה ירושלים בפרט. אולם השנה נראה כי נשברו השיאים והתופעה הפכה חביבה יותר ויותר על צעירים ערבים ברחבי העיר.
"יש עלייה משמעותית של 100 אחוזים לפחות בכמות ההצתות והשריפות עם הנזק המשמעותי", מספר בשיחה עם הקול היהודיאודי גל דובר כיבוי ירושלים, ומציין כי "לא מסמכותינו לקבוע את זהות המצית. אנחנו קובעים איך מתחילה השריפה והמשטרה אמורה לקבוע מי זה שהצית, אבל אפשר לראות הרבה הצתות עם השלכות בקבוקי תבערה וירי זיקוקים, דבר שמאפיין פחות או יותר אזור מסויים בירושלים", הוא נזהר בלשונו.
אולם הערבים לא מסתפקים רק בהצתות, המסכנות חיים כשלעצמן. במקרים רבים מותקפים הכבאים, אם במארבים מתוכננים, ואם סתם לאחר שהבחינו בהם ערבים המזהים אותם כיהודים וכסממן רשמי של מדינת ישראל. "אני יכול להגיד שכמעט כל שבוע יש אלימות כזו או אחרת נגד לוחמי האש, בעיקר בחודשים האחרונים מאז שהתגברה האלימות באזור מזרח העיר", הוא אומר. "לא פעם ולא פעמיים באנו להציל חיים בשריפות מבנים ודירה, וגם תאונות דרכים וזרקו על החבר'ה אבנים ובקת"בים וירו עליהם זיקוקים".
לעיתים הדבר מגיע לכדי סיכון חייהם של הכבאים. בחלק מהמקרים הכבאים עוזבים את המקום עד להגעת תגבור של כוחות משטרה, אולם לעיתים הם נאלצים לחרף את נפשם תחת מטרי האבנים ובקבוקי התבערה, בכדי לנסות ולהציל משפחות ערביות שביתן עולה באש.
"אם יש סיכון חיים מיידי ואין צוות משטרה במקום, אז הכבאים מתפנים. אבל יש מקרים שתקפו אותנו והחבר'ה המשיכו לעבוד כי היתה סכנת חיים מיידית", מסביר גל. "לדוגמא, היתה שריפת דירה עם חשש ללכודים שבה נשארו לעבוד למרות התקיפה של הכבאים. במקרים כאלה פשוט צריך לנסות לכבות כמה שיותר מהר ולהעלם מהמקום. לצד זה יש מקרים שהמשטרה מאבטחת את הפעילות, ויש מקרים שלא נכנסים לכבות אם זה לא מסכן במיידי חיים".
באחד המקרים מצאו עצמם הכבאים בתווך בין מתפרעים ערבים לכוחות המשטרה, לאחר שפורעים ערבים השליכו בקבוקי תבערה בעיסאוויה מתוך בית וגרמו לשריפתו. "צוותי הכיבוי נמצאו בין המפגינים למשטרה וגם ספגו רימוני הלם וגז מדמיע. לרוב אמנם המשטרה מאבטחת אותנו, גם לפי בקשה שלנו וגם לפי רמת הסיכון. אבל יש מקרים שיוצאים למקום שנחשב שקט ומשום מקום יכולים לצוץ כמה חבר'ה שיתקפו את הכבאים".
