אחרי הבגידה של האמריקאים: הכורדים נכנעו למשטר א-שרע

בשנים של מלחמת האזרחים בסוריה, הוקמה תחת השם "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", ברית שכללה בעיקר לוחמים כורדיים שנלחמו בדעאש מצד אחד, והיאת תחריר א-שאם, ארגון הטרור הסוני בראשו עמד אחמד א-שרע, נשיא סוריה היום. הברית שזכתה לתמיכה של ארה"ב הצליחה לשחרר את א-רקה שהיתה בירת המדינה האסלאמית של דאעש, וביססה חצי אוטנומיה בצפון סוריה. ארדואן נשיא טורקיה, שחשש מהתבססות של הכורדים בסמוך לגבול עם טורקיה, פתח במספר מבצעים צבאיים נגד הכורדים.

מיד אחרי המהפכה בסוריה, שבה תפס את השלטון ארגון הטרור "היאת תחריר א-שאם" בראשות אחמד א-שרע - אבו מוחמד אלג'ולאני, והראשונים לחשוש היו המיעוטים השונים, הדרוזים בדרום, הכורדים בצפון מזרח, והעלווים במערב שהיו מזוהים עם המשטר הקודם של אסד.

הכורדים ציפו לקבל תמיכה של ארצות הברית, איתה שיתפו פעולה במלחמה, אך מהר מאד התברר כי ממשל טראמפ הפנה עורף לכורדים, במסגרת שיתוף הפעולה של ממשל טראמפ עם טורקיה וקטאר שפרסו את החסות על משטר א-שרע. גם ישראל הצהירה בתחילת הדרך כי תסייע לכורדים, ועל פי דיווחים שפורסמו אז נפתח ערוץ הידברות שקט בין ישראל לגורמים בהנהגה הכורדית באזור השליטה העצמאית בצפון סוריה.

א-שרע ואנשיו ניסו לגרום למיעוטים השונים להתפרק מנשקם ולהיבלע מתחת למשטר הג'יהאדיסטי החדש. לאחר הקרבות מול העלוויים בצפון סוריה, והניסיון לכבוש את הר הדרוזים וסוווידא בדרום. התפנה בתחילת 2026 א-שרע להתמודד עם האוטנומיה הכורדית בצפון מזרח סוריה, באזור נהר הפרת. כמו במקרים הקודמים, יצר המשטר הסורי תעמולה לפיה התקיים משא ומתן אל מול הכורדים להשתלבותם במדינה הסורית, והם סירבו, וניסיון להציג אותם כמי שתקפו את הצבא הסורי.

בתוך זמן קצר איבד ה־SDF את מרבית השטחים הערביים שהחזיק באזור חלב, א־רקה ודיר א־זור. ב־18 בינואר נחתם הסכם שהוצג כהפסקת אש וכמתווה לשילוב הכוחות והמוסדות הכורדיים במדינה הסורית. יישום ההסכם נמשך עוד חודשים, עד להכרזה הסופית של מזלום עבדי בתחילת השבוע הנוכחי. 

בראיון שהעניק לפני כשבועיים מחמוד ברכדאן חבר הפיקוד הכללי של ה־SDF ומפקד חטיבת כובאני לעיתון הטורקי Türkiye Gazetesi, הוא בישר על הכוונה לפרק באופן סופי את המיליציה הכורדית, ושילוב אלפי לוחמים בצבא הסורי. ברכדאן בישר על "התקדמות לעבר בניית סוריה במסגרת צבא אחד, מדינה אחת ודגל אחד". העיתון ייחס לברכדאן גם התבטאות חריפה נגד ישראל, שלפיה מטרותיה המדיניות, הדתיות והצבאיות הן איום גם על הכורדים, וכי אם דמשק תורה לאנשיו להתפרס בציר הגולן–קוניטרה–דרעא, הם יעשו זאת ואף יילחמו בישראל. לאחר הפרסום הופצו בשמו הכחשות וטענות שלפיהן דבריו סולפו. מנגד טען המראיין, ילמאז בילגן, כי שוחח שוב עם ברכדאן וכי זה הכחיש שמסר הכחשה ואמר שהוא עומד מאחורי דבריו.

במאמר פרשנות שפורסם ב־i24NEWS נטען כי הפרסומים הם חלק ממאמץ תקשורתי טורקי להציג את ישראל כאויבת הכורדים ולפגוע באפשרות של שיתוף פעולה ביניהם, אולם הכרזתו הרשמית של מזלום עבדי השבוע אישרה את ליבת הדיווח: ה־SDF חדל להתקיים כצבא עצמאי. בכך בא לקצו, לפחות במישור הצבאי, פרויקט האוטונומיה הכורדית בצפון־מזרח סוריה, ומשטר א־שרע השלים מהלך מרכזי לריכוז הכוח במדינה. 

במקביל הסירה ארצות הברית את סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור, שבה הופיעה מאז 1979. למחרת יצא א-שרע לחגוג את האירוע כשהוא משלם בכרטיס Visa בבית קפה - מחווה סמלית שנועדה להמחיש את חזרתה של סוריה למערכת הכלכלית הבינלאומית.  

בין טורקיה לישראל: השליח של ארדואן מטעם טראמפ

בשבוע שעבר התראיין טום בראק - שליח ארצות הברית לסוריה, בעקבות התקיפה החריגה של ישראל בשדה התעופה בסוריה, שנועדה להעביר מסר לטורקיה שהחלה לנסות ולבסס שליטה אווירית במרחב הסורי.

בעקבות התקיפה הישראלית בבסיס אבו א־דוהור בצפון־מערב סוריה טען בראק כי המודיעין בדבר התבססות טורקית בבסיס לא היה נכון, ואף העלה אפשרות שהתקיפה נועדה לגרור את טורקיה לתגובה.  בהמשך כינה בראק את השליטה הישראלית ברמת הגולן "כיבוש" המנוגד להחלטות האו״ם ולסדר הבינלאומי הרואה בגולן שטח סורי. 

ציטוטים שהכעיסו את ישראל, בפרט לאור העובדה כי טראמפ הכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן כבר לפני 7 שנים. ההכרה זיכתה אותו אפילו ביישוב על שמו, "רמת טרמאפ", ברמת הגולן. לאחר מכן הבהיר בראק את דבריו וטען כי "הבנות המושגות במשא ומתן הן שמחזיקות מעמד לאורך זמן, ולא מפות. מדיניות ארצות הברית בנוגע לרמת הגולן הוגדרה ב-2019, ומאז לא חל בה כל שינוי".

פעילת הימין האמריקנית לורה לומר, המקיימת קשרים עם טראמפ ועם אנשים בסביבתו, טענה מפי מקורות אנונימיים כי בבית הלבן ובמחלקת המדינה קיימת אי־שביעות רצון מתפקודו של בראק וכי נשקלת החזרתו לוושינגטון. עד כה לא פורסם אישור רשמי לטענה, ובראק ממשיך לכהן בתפקידיו.

בראק הוא מיליארדר אמריקני ממוצא לבנוני וחבר ותיק של טראמפ. בשנים האחרונות הוא הפך לאחד האדריכלים המרכזיים של מדיניות הממשל בסוריה: תמיכה בא־שרע, חיזוק השלטון המרכזי בדמשק, שילוב ה־SDF בצבא הסורי וקידום שיתוף פעולה הדוק עם טורקיה.

בראק, שמכהן גם כשגריר ארה"ב בטורקיה וגם כשליח המיוחד של הממשל לסוריה, נחשב לדמות בעייתית מאד בישראל. כמו ויטקוף בקטאר, כך בראק מול טורקיה מקדם את האינטרסים של מדינות הציר הסוני.גורם ישראלי שצוטט ב־ynet אף טען שנתניהו סבור כי בראק הוא האיש העומד מאחורי תמיכת טראמפ בא־שרע והחיבור בין המשטר הסורי החדש לבין ארדואן, ומי שדחף להסרת הסנקציות מהמשטר הג'אהדיסטי.