הסכם שלום עם מדינה ערבית? המטרה: "להרדים את ישראל"

בתחילת השבוע שעבר, פרסמו כלי תקשורת שונים כי הצנזורה התירה לפרסם תחת מגבלות כי "אחת ממדינות האזור" יעצה למדינה אחרת לחתום הסכם עם ישראל, תוך כדי התגמשות טקטית, כחלק מהונאה שתתבצע תוך כדי המשך ההכנות לעימות עם ישראל. הפרסומים לא התירו לחשוף את שם המדינה שמנהלת את המשא ומתן להסדר עם ישראל, ולא את שם המדינה המייעצת.

נראה כי מדובר בדיווח דרמטי שיכול ללמד כי לפחות באחד המקרים שבהם התקשורת מפרסמת שוב ושוב על מגעים להסכם שלום או הסכם ביטחוני, לא מדובר בשינוי ביחס של השלטון במדינה לישראל, אלא להפך על חלק מתוכנית הונאה לקראת מימוש הג'אהד.

מדובר בסיפור שימיו ארוכים ממש כימי האיסלאם. כבר בימיו של מוחמד הוא השתמש בהסכמי שלום כדי לכבוש ולהרוג את יהודי ח'ייבר, אותה ח'ייבר שהערבים צועדים וצועקים לנו לא לשכוח, כי צבא מוחמד עוד ישוב.

גם עראפת השתמש בהיתר של מוחמד לעשות שלום עם הכופרים עד שיהיה אפשר לנצח אותם, והסביר בנאום יוהנסבורג שהמלחמה מול ישראל תימשך למרות הסכמי השלום. "ההסכם הזה אינו נחשב בעיניי יותר מההסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לשבט קורייש, ואתם זוכרים שהח'ליף עומר התנגד להסכם הזה וראה בו "סולחה דוניא". אינני יודע איך אומרים את זה באנגלית, אני חושב שזה הסכם בעל המעמד הנמוך ביותר, כן, "סולחה דוניא". אבל כמו שמוחמד קיבל את ההסכם ההוא אנחנו מקבלים את ההסכם הזה. אבל להמשיך את הדרך עד ירושלים, עלינו להמשיך ביחד, ולא לבד. ועלינו לומר בבירור ובכנות שהנסיבות הן מאוד-מאוד-מאוד קשות."

בניגוד לרומנטיזציה שנוהגים לעשות בישראל להסכמי השלום עם מצרים, ירדן, ואפילו הרשות הפלסטינית, מי שילמד את הדברים לעומקם יבין מהר שגם שם מדובר בהסכמים זמניים יותר או פחות, שלא הפכו את המדינות האלו לחובבות ישראל גדולות.

גם בעזה וסוריה, שהאמריקאים מנסים לגרום לישראל לחתום איתם על הסכמים, הסיפור לא שונה.

סוריה כמקרה מבחן: מה מסתתתר מאחורי הג'יהאדיסט בחליפה?

מאז ההפיכה בסוריה ונפילת משטר אסד, עלה בסוריה משטר חדש, שמציג למערב פנים מתונות ואפילו פרו מערביות, אך מתחת לפני השטח מסתתרים ג'יהאדיסטים רצחניים. מתוך החשש שמדינות המערב ובראשן ישראל וארצות הברית לא ישלימו עם שלטונו, והדבר יקשה עליו לשמר שליטה בסוריה המפולגת והחרבה, ג'ולאני מנסה בכל כוחות למצוא חן בעיני המערב.

המהלכים של ג'ולאני הצליחו להוריד ממנו סנקציות אמריקאיות, ולקבל הכרה ותמיכה ממדינות המערב, והוא אפילו הוזמן לפגישה בבית הלבן. כדי להבין כמה הדבר הזה דרמטי, צריך לזכור שעד נפילת משטר אסד היה על ראשו של ג'ולאני פרס של 10 מליון דולר.

למרות ההישגים המשמעותיים של ג'ולאני, יש לנו יותר מרמז אחד לכך שמדובר למעשה בהצגה גדולה שנועדה לתת לו את הזמן להתארגן ולהתחזק לקראת מלחמה נגד המערב וישראל.

מיד עם נפילת משטר אסד התפרסמו תיעודים של מורדים סורים שמסמנים את היעד הבא: ירושלים והר הבית. בסרטון שהעלו מורדים מארגון ג'בהת אל נורסה, נראים קבוצה של מורדים סורים שכבשו את המסגד הגדול והעתיק של דמשק: "נכנסנו למסגד האומיי בדמשק בקריאות אללה אכבר ובעזרת אללה ניכנס גם למסגד אל-אקצא וניכנס גם למסגד של הנביא מוחמד (באל-מדינה בסעודיה) וגם לכעבה במכה"

בסרטון נוסף שעלה נראים מורדים הולכים בשוק אל חמדיה בדמשק תוך כדי שהם חוגגים ומבטיחים להכריז על סוריה כח'ליפות אסלאמית ולהישבע אמונים לח'ליף מוסלמי כדי להילחם ביהודים.

עוד לפני נפילת משטר אסד, התקיימו קשרים בין אנשי ג'ולאני לבין חמאס. בתחקיר של הקול היהודי חשפנו כיצד זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה בעזה, יצאה ממשלת ג'ולאני בקמפיין גיוס תרומות לחמאס עזה. הראנו גם כיצד אנשי השלטון הסורי החדש השתתפו באזכרה לסינוואר, צעדות תמיכה בטבח, הסתה במסגדים והכוונת הלוחמים לשחרור ירושלים.

גם כאן בארץ החזיק המשטר הסורי החדש בקשרים משמעותיים: לאורך השנים ערבים מישראל תרמו עשרות מיליוני שקלים לסוריה, לכאורה לטובת הפליטים שסבלו לאורך מלחמת האזרחים. אלא שהכספים הללו הגיעו באופן מובהק לארגוני האחים המוסלמים שפעלו בקרב האוכלוסיה שהתרכזה ברובה במחנות פליטים משני צידיו של גבול סוריה טורקיה, ומשם התארגנו ליום בו יוכלו להשתלט מחדש על סוריה.

עמותות ערביות מאום אל פחם, כפר קאסם טירה ומזרח ירושלים גייסו עשרות מיליוני שקלים לבניית יישובים של אנשי האחים המוסלמים בסוריה, בהם שוכנו תומכי המורדים. הכסף שגוייס בישראל הועבר לעמותות טורקיות פרו חמאסיות, שפועלות באיזורים אלו להטמעת תודעת השיבה לפלסטין, דבר שבא לידי ביטוי גם בשמות היישובים שכונו בשמות של יישובים ב'פלסטין'.

הים הוא אותו הים, והמחבלים - אותם המחבלים

הדרך הטובה ביותר להבין את המטרות של המשטר הסורי היא להבין מי האנשים שמקבלים את התפקידים המשמעותיים במדינה החדשה.

מיד עם נפילת המשטר, פורסם בקול היהודי תחקיר מקיף על אחת הדמויות החשובות ביותר במשטר הסורי: עבד אלרחים עטון, יד ימינו של מנהיג המורדים אבו אחמד ג'ולאני וממיסדי התנועה שלו היאת אחרר א-שאם. עטון הוא איסלאמיסט קיצוני ותומך חמאס נלהב. בכינוס שהתקיים באידליב תחת הכותרת "מאידליב לעזה מאבק אחד" דיבר עטון על הזהות בין המאבק של חמאס בעזה למאבק המורדים בסוריה.

תחקיר נוסף של הקול היהודי שפורסם גם בעולם קטן חשף מי הוא באמת שר המשפטים שמונה על ידי ג'ולאני: מז'הר אלוויס. גם הוא אנטישמי תומך טרור באופן מובהק. בין השאר הוא אמר: "מבול אלאקצא החזיר את הכבוד בכל העולם המוסלמי".

תחקיר אחר של הקול היהודי שפורסם גם בעולם קטן על אחמד מואפק זידאן, יועץ לנשיא סוריה ג'ולאני, ששימש בעבר כעיתונאי בכיר של אל-ג'זירה בפקיסטן.  זידאן התראיין והסביר כי מטרת המשא ומתן מצד סוריה להביא לנסיגת ישראל לקווי 74' (כפי שנקבעו בסיום מלחמת יום הכיפורים וכפי שהיה עד נפילת משטר אסד). אולם ציין כי לא תהיה הכרה בישראל, או ויתור על הדרישה לרמת הגולן. "מוצאו של נשיא סוריה, אחמד א-שרע הוא מהגולן והגולן היא אדמה כבושה על ידי הכיבוש הישראלי, ויש הכרה בינלאומית בכיבוש הזה במסדרונות האו"ם", הסביר זידאן. לפי ההסבר שלו המשטר הסורי הבין את חולשתו מול ישראל, ולכן פועל באופן טקטי: "אומנם אנחנו מהפכנים, אך מדברים בצורה ריאלית ומציאותית. העם הסורי היום מותש ממלחמה… אנחנו מבינים את הממדים שלנו ומכירים את היכולות שלנו ואנחנו מדברים בהתאם ליכולות הללו". ההסבר של זידאן מתאים לתפיסה האידיאולוגית הרואה בהסכם - הסכם שביתת נשק טקטית באופן זמני.

חשפנו גם כיצד שר ההקדשים הסורי - מוחמד אבו אלחי'ר שוקרי - שמונה ע"י אחמד א-שרע, הוא תומך חמאס שהביע תמיכה בטבח ותיאר אותו כ"מקור כוח לאומה", והוסיף כי "מבול אלאקצא הזכיר לעולם את הערכים והעקרונות של האסלאם". אבו אלחחי'ר נחשב מקורב לאחים המוסלמים ודיבר על מחויבות האומה האסלאמית לתמוך בעזה.

בנוסף חשפנו בקול היהודי את "שאמל אל ע'זי". מטיף, לוחם ואיש תקשורת הפועל ברשתות החברתיות. למעשה מדובר באיש חמאס מעזה, פעיל מרכזי ב"רשות פלסטין לחמאס ופיתוח" - זרוע חמאס בצפון סוריה בקרב הנהגת המורדים באדליב. הוא השתתף בפעילות ענפה לטובת חמאס בסוריה, ואף הצטלם עם בכירי המשטר כולל ג'ולאני.

תחקיר של מכון ממרי על שרת הנשים החדשה של סוריה גילה שגם היא מוסלמית רדיקלית שתומכת בחמאס ובטבח ה-7.10.

כמו במקרה הרשות הפסלטינית, החינוך אותו מקבלים הילדים תחת שלטון ג'ולאני, יכול ללמד הרבה על הכוונות של המשטר החדש. מחקר של מכון עלמא לחקר האתגרים הביטחוניים בגבול הצפון חשף את ההסתה, החינוך לג'יהאד והאנטישמיות ברשת בתי הספר המזוהה עם היאת תחריר א־שאם. 

המחקר, שבחן 65 מספרי הלימוד וחוברות העבודה העדכניים של הרשת, מגני הילדים ועד בתי הספר היסודיים, מצא כי לצד מקצועות הליבה משולבים באופן שיטתי מסרים אידיאולוגיים, ג'יהאדיסטיים, אנטי־ישראליים ואנטישמיים.

לא מדובר בשיעור בודד או בספר לימוד חריג. על פי חוקרי עלמא, המסרים משולבים לאורך שכבות הגיל ובמקצועות שונים, באופן שנועד לעצב את תפיסת עולמם של התלמידים כבר מגיל צעיר.

כך, בחוברת ללימודי חברה לכיתה ד', בפרק העוסק בגבולות סוריה, נדרשים התלמידים להשיב על השאלה: "מה שמה של הארץ שעליה השתלט האויב הציוני?". במכון עלמא מציינים כי עצם הכינוי "האויב הציוני" מוצג לילדים כעובדה, בעוד ישראל מתוארת כישות זרה שהשתלטה על אדמה ערבית. במפות המופיעות לאורך תוכנית הלימודים מסומן כל שטחה של מדינת ישראל בשם "פלסטין".

בפוסט שפרסם לפני כחצי שנה, התייחס כמאל ח'טיב, סגן יושב ראש הפלג הצפוני, ליחסים בין ישראל וסוריה. לדבריו של חטיב, הזירה הבאה תהיה סוריה, כאשר המרכז של כל סבבי הלחימה זו הזירה ה"פלסטינית". לדבריו, הר הבית אותו הוא מכנה "מסגד אלאקצא", "יהיו אשר יהיו סבבי המלחמה וזירותיה – תחילתה וסופה, ומילת הקוד שבה – קשורות למה שמתרחש בזירה הפלסטינית בכלל ובמסגד אל־אקצא בפרט. כאן שער המלחמה וכאן שער השלום."