- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
מערכת התכנון והבנייה בישראל ידעה לא מעט עוולות, עיוותים וניצול פרצות לאורך השנים. הציבור הישראלי כבר התרגל לשמוע על אכיפה בררנית, על פוליטיקה של תכנון ועל ועדות שפועלות במחשכים. ובכל זאת סיפור תכנונה של כפר קרע מציב רף חדש של שימוש ציני בהיעדר עמוד השדרה בכל הקשור לערבים שחיים בישראל – רף שבו נתונים סטטיסטיים מומצאים יש מאין, עבריינות בנייה פלילית מוכשרת בסיטונאות, וגיוס כל רשויות המדינה להקמת מגה-עיר איסלאמיסטית בתוך גבולותיה. הכל תוך התעלמות מוחלטת לא רק מהעימות הלאומי שישראל מתמודדת איתו מול המוסלמים, אלא אפילו מסדרי החוק הכי בסיסיים. הכל הכל - במסגרת המופלאה של כלים מתוך המערכת עצמה.
במובן הזה הסיפור הבלתי נתפס של כפר קרע הוא המשך ישיר של תחקיר תוכנית חמאיסי שחשפנו בשבוע שעבר בקול היהודי - תכנון ועוד תכנון שתכליתם אחת: כיבוש מוסלמי של הצפון, מתוך ליבה של המערכת. הפעם אחרי שההרחבות המקומיות צלחו - הולכים על עיר ענק.
כך זה עובד: בשנת 2021 עמד מספר התושבים בכפר קרע על כ-20,000 נפש בלבד. למרות זאת, הוועדה המחוזית אישרה ליישוב קיבולת נומינלית דמיונית של כ-120,000 נפש – גידול של פי שישה ביחס למצב הקיים!
צריך להבין את האירוע הזה ביחס לתכנונים מסביב: אם מישהו חשב שבכל האיזור הסופר אסטרטגי הזה שמחבר בין המרכז לצפון, העיר הגדולה הייתה אמורה להיות 'חריש' עם מאה אלף תושבים לכל היותר, הרי שבאה התוכנית הזאת של כפר קרע והופכת את מאזן הכוחות: 120,000 איש!
אז איך מצדיקים התנפחות של עיר קטנה לממדי מטרופולין? באמצעות יצירת "מציאות דמוגרפית" חדשה. בעוד שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי קצב הגידול השנתי של כפר קרע עומד על 2.1% עד 2.2%, כבר בתכניות המתאר התבססו במודע על נתון מנופח וחסר אחיזה במציאות של 3.55% לשנה (ובחלק מהנספחים אף 3.6%). על בסיס התחזית המופרכת הזו, הוכשרו נספחי תנועה, תשתיות, והוקצו אלפי דונמים של שטחים חקלאיים ופתוחים לטובת בינוי. מגני ילדים ועד מסגדים - הכל בחותמת ישראלית.
אך המספרים המנופחים הם רק המסווה לפשע האמיתי המתרחש בשטח: הלבנה סיטונאית של בנייה עבריינית. על פי הדו"חות הרשמיים, כמחצית מבתי המגורים בכפר קרע הוקמו שלא כחוק וללא היתר כלל. תחת הכותרת המכובסת "הסדרת בניה לא מוסדרת", מתכוונת המדינה להכשיר מאות - כאלפיים מבנים לא חוקיים שהוקמו על אדמות חקלאיות.
יונתן אחיה מתנועת "ארצנו" שעבדה על חשיפת ועיבוד הנתונים האלה: "זה אירוע שלא היה כאן לעולם בהיקף שלו. 11 אלף יחידות דיור! אין מי שיגור ביחידות דיור האלה, אלא אם כן אתה מתכוון לייבא אנשים ממזרח ירושלים או להגירה מיהודה ושומרון לכאן לצפון... גם נכנענו לטרור, לעבריינות, וגם יצרנו מסלול שמכשיר אותה."
בתחקיר זה נצלול אל תוך הנתונים, ונחלץ מתוך הפרוטוקולים והמפות, שלב אחר שלב את שיטת הפעולה: כיצד הומצאו הנתונים הדמוגרפיים, כיצד מוכשרות אלפי וילות לא חוקיות על חשבון שטחים חקלאיים ומאות עצי זית שייעקרו.
למעשה זהו לא רק סיפור על מדינה שוויתרה על הריבונות שלה, אלא על האופן שבו היא עצמה מגייסת את כל המערכות שלה כדי לחזק את כל מי שפועל נגד ריבונותה.
כל מתכנן ערים מתחיל יודע שתוכנית מתאר נשענת על בסיס אחד פשוט: מתמטיקה. לפני שמשרטטים כבישים, פארקים או שכונות, צריך לדעת כמה אנשים יגורו ביישוב בשנת היעד. שיעור הריבוי הטבעי של כל יישוב בישראל הוא עובדה אובייקטיבית וגלויה, הנגזרת מהפער שבין לידות לפטירות. אבל מה קורה כשמישהו מחליט לשחק עם המספרים כדי להצדיק תפיסת שטחים אדירה? כאן מתחילה הציניות הדמוגרפית של כפר קרע.
בחודש מאי 2023, שר הפנים משה ארבל הכריז על כפר קרע כעיר. כותרת מהסוג שאנחנו מדפדפים קדימה בחצי יאוש חצי חוסר הבנה. מספר התושבים ביישוב עמד באותה עת על כ-20,500 תושבים בלבד. על פי הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), קצב הגידול השנתי של כפר קרע עומד על 2.1% עד 2.2% בשנה. קצב הגיוני ומוכר.
הקפיצה הראשונה מתרחשת כאשר בוחנים את מסמכי תכנית המתאר הכוללנית – המקודמת על ידי הוועדה המחוזית חיפה ומשרד "לרמן אדריכלים ומתכנני ערים" – שם הונחה תחזית: בנספח הפרוגרמתי של התכנית (שהכינה ד"ר עמליה רימלט),קצב הגידול השנתי הפך באחת ל-3.6%.
על יסוד התחזית הזו, נכתבו נספחי תנועה, תשתיות וכל הבסיס להתרחבות היישוב. התכנית קובעת את שנת 2040 כשנת היעד, ומכוונת להפוך את כפר קרע למפלצת נדל"נית:
מוסדות התכנון הציבו יעד אוכלוסייה של 45,000 תושבים לשנת 2040.
אלא שבפועל, הוועדה המחוזית עצמה לא הסתפקה במספר המנופח הזה והכריזה כי התכנית מאפשרת "קיבולת נומינלית של כ-120,000 נפש בתחומה" וחישוב "ריאלי" של כ-90,000 נפש.
משמעות הדבר היא זינוק של פי שישה במספר התושבים ביחס למצב הקיים.
אנשי המקצוע של "ארצנו" שישבו על התוכניות מגדירים זאת כ"רמאות מודעת ואחיזת עיניים". משל למה הדבר דומה? להגשת תכנית מתאר של העיר חיפה כך שתגדל מ-400,000 תושבים ל-2,400,000 תושבים בעיר עצמה, תוך תפיסה סיטונאית ומטורפת של שטחים פתוחים, שטחים חקלאיים ויערות. המטרה ברורה – המטרת כמויות אדירות של תכנון כדי לבסס הצדקה להתפשטות מרחבית דרמטית.
ההתרחבות הפראית הזו דורשת קרקע, והרבה ממנה. אבל לא מדובר רק בעניין נדל"ני, אלא באירוע גיאופוליטי ובאיום אסטרטגי של ממש.
תכנית המתאר הכוללנית קובעת קיבולת עתידית מפלצתית של 31,660 יחידות דיור עבור כפר קרע. לשם השוואה, כיום יש ביישוב כולו כ-5,350 יחידות דיור בלבד. זהו זינוק שאין לו שום פרופורציה לגידול טבעי נורמלי. במקביל לתכנית הכוללנית, מקודמת תכנית ותמ"ל 1116 – תכנית ענק במסלול שנועד במקור לפתור את מצוקת הדיור הכלל-ארצית אך הפך לכלי מואץ בידי המגזר הערבי. התכנית הזו לבדה, בגיבוי ומימון של משרד הבינוי והשיכון, משתרעת על פני שטח עצום של כ-2,450 דונם.
אז מאיפה מביאים כל כך הרבה קרקע? הפתרון שמצאה המערכת מגולם בהמלצות ועדת הגבולות מספטמבר 2019, שעיקרן הוא גריעת שטחים חקלאיים של מועצה אזורית מנשה והעברתם לטובת הרחבת שטח השיפוט של כפר קרע. הנפגע העיקרי ממהלך זה הוא היישוב היהודי רגבים, שמאבד כ-400 דונם בקירוב לטובת מפלצת הנדל"ן השכנה.
אך גזלת הקרקעות היא רק קצה הקרחון. איך זה ייראה בשטח? סגירת מלקחיים על כביש 6.
התכניות מכוונות את כובד המשקל של הפיתוח העתידי מערבה, עד כדי סגירה והיצמדות ממשית לתוואי של כביש חוצה ישראל. כביש 6 הוא עורק החיים הראשי של מדינת ישראל. מאז סלילתו, הקפידו מוסדות התכנון על שמירת "אזור חיץ" פתוח בין הכביש המהיר לבין היישובים הערביים הסמוכים לו, גם מסיבות ביטחוניות וגם כדי לאפשר התרחבות עתידית של תשתיות. אך בכפר קרע, הכלל הזה נמחק, והתוכניות דוחפות את קו הבינוי של העיר ממש עד לתוואי הכביש וצומת עירון (כביש 65).
"מה שנעשה פה זה דבר מדהים" – מסבירים חוקרי תנועת "ארצנו" - "סטטוטורית, ביטלו את כל מתחם החיץ והורידו את כפר קרע על הכביש ממש".
"יחיא סינוואר אמר שברגע שהוא שולט בצמתים, הוא שולט בעוטף. כל איש צבא יגיד לך – מי ששולט בצירי התנועה, השטח שלו. מי ששולט על צומת עירון ועל כביש שש, לא נותן לעבור לא צפונה ולא מזרחה. זהו. חנקת את המדינה".
אבל אם לא די בכל אלה, הרי שקריאת התוכניות המסורבלות בכוונה תחילה מגלה כיצד הן לא נועדו רק לתכנן את העתיד, אלא בעיקר "לכבס" את פשעי העבר. מדובר במבצע חסר תקדים של הלבנת עבריינות בנייה פלילית ושיטתית, והכל תחת חותמת מוסדות התכנון של מדינת ישראל.
הנתונים הרשמיים של מינהל התכנון: על פי הדו"חות, אשר זכו גם לאשרור של עיריית כפר קרע עצמה, כמחצית מבתי המגורים בכפר קרע הוקמו שלא כחוק וללא היתר כלל. מתוך המצאי הקיים, רק כ-2,200 יחידות דיור מאושרות כדין; המשמעות היא שמעל מחצית מהדירות ביישוב נבנו באופן עברייני.
במקום שרשויות החוק יפעילו אכיפה, יחלקו קנסות או יבצעו הריסות כפי שקורה ביישובים יהודיים רבים, המדינה בחרה בגישה הפוכה: להתאים את החוק לעבריינים. בתוך התוכניות עצמן, היעדים מנוסחים שחור על גבי לבן, בלי שום ניסיון להסתיר את הבושה. כך למשל, במסמכי תכנית המתאר הכוללנית ובתכנית הותמ"ל מוצהר כי אחד מעקרונות התכנון הוא: "הסדרת בניה לא מוסדרת ושינוי יעוד שטחים חקלאים ברחבי המתחם לשטח לפיתוח עירוני". איזה ניסוח יפה תודו.
במסמכים נוספים רוח הדברים זהה, ומוגדרת מפורשות המטרה של "פיתוח והסדרת בנייה קיימת במובלעת חקלאית ויצירת מסגרת תכנונית למבנים הקיימים". במילים פשוטות: המדינה מאשרת בדיעבד את גניבת הקרקעות. מדובר בהכשרה סיטונאית של בין 750 ל-800 מבנים קיימים, שנבנו כולם באופן בלתי חוקי.
יונתן אחיה מיטיב לתאר את המכניקה שמאחורי ההפקרות הממסדית: "דמיינו פרדס בעיר רחובות כדוגמה - מגיעים כמה אנשים ובונים על האדמות החקלאיות וילות בלי לשאול אף אחד. כולנו מבינים טוב מאוד מה קורה למחרת וכיצד מדינת ישראל בבלוק הראשון מפרקת את המבנים האלה וגם קונסת את העבריינים, נכון? אז כאן האנשים האלה כבר סיימו מזמן לבנות וכעת פשוט מכשירים בשבילם הכל. הם אפילו לא צריכים להוציא היתר או לעבור איזו ועדה."
לכל זה יש גם משמעות ישירה של גזלת מיליארדים מקופת המדינה: קרקע חקלאית ששווה 100,000 שקל לדונם הופכת פתאום לקרקע לבנייה ששווה מיליון וחצי. אזרח רגיל שהיה רוצה להוציא היתר היה צריך לשלם מס שבח של 50% על ההפרש – לשלם 700,000 שקל למדינה. המדינה הייתה אמורה לקבל פה סדר גודל של מיליארד שקל מיסים, שהיא פשוט ויתרה עליהם כי בכל זאת מדובר בערבים!
במדינת ישראל כריתת עץ בוגר היא עניין מורכב. במקומות שבהם גרים יהודים כמובן. אזרח מן השורה המבקש לכרות עץ בחצרו נדרש להגיש בקשה לפקיד היערות, לשלם אגרות, להציג חלופות ולעיתים קרובות נתקל בסירוב מוחלט מטעמי שימור הסביבה. אך כאשר מדובר בהכשרת מגה-שכונות של בנייה עבריינית בחברה הערבית, נדמה כי כל חוקי הגנת הסביבה והצומח מתאדים כלא היו. הסיפור של כפר קרע חושף כיצד מוסדות התכנון מאשרים הלכה למעשה "טבח אקולוגי" וחקלאי בקנה מידה עצום, רק כדי להלבין את הפשעים שבוצעו בשטח.
על פי מסמכי התכנון, קידום הפיתוח במרחב דורש כריתה המונית של כ-10,350 עצי זית. המספר הזה, שמופיע שחור על גבי לבן במסמכים, ממחיש את גודל ההרס.
הפגיעה אינה עוצרת במטעי הזיתים. הדו"חות חושפים כי לטובת הרחבת כפר קרע ייעקרו גם מאות עצי ברוש ואורן, עצי אבוקדו, וכן 65 עצי רימון. כל אלו מיועדים לכריתה כדי לפנות מקום למכבש הבטון.
אז בזמן שארגוני סביבה ומוסדות התכנון נאבקים בחירוף נפש על כל פיסת ריאה ירוקה ביישובים היהודיים, בכפר קרע מתבצעת כריתת יערות ומטעים בחסות החוק.
כפר קרע איננה עוד נקודה אנונימית על המפה; היא מוגדרת רשמית במסמכי מינהל התכנון כמי שמחזיקה ב"מיקום מרכזי כראשון בשרשרת יישובים של האוכלוסייה הערבית בוואדי ערה". חזון היישוב הרשמי, כפי שהוא מנוסח שחור על גבי לבן בתוכנית המתאר, שואף להפוך אותה ל"יישוב מוביל במרחב ואדי ערה וכמוקד שירותים, מסחר, תעסוקה, חינוך ותרבות".
אולם, מאחורי המילים "מרכז תרבות אזורי", מסתתרת מציאות אידיאולוגית ולאומנית. כפי שחשפנו בעבר בתחקיר 'הקול היהודי' על מרכז האסלאם הענק "דאר אל-סאלאם" הפועל במקום, כפר קרע מהווה מוקד תוסס של הפצת דת ותרבות אסלאמית קיצונית, המקרין על המרחב כולו. כאשר המדינה מאשרת תוכניות עתק להפיכת המקום למטרופולין של 120,000 תושבים הצמוד לציר התנועה הלאומי הראשי של מדינת ישראל (כביש 6), היא אינה פותרת "מצוקת דיור מקומית" – היא בונה הלכה למעשה בירה של ריבונות חלופית בלב הארץ.
כל האירוע הבלתי נתפס הזה מתרחש בממשלת ימין. זה נכון שכשבוחנים את הפרוטוקולים והתהליכים בולטת העובדה שעיקר האישורים והתכנונים נולדו והתרחשו תחת מה שמכונה "ממשלת השינוי" ובכל זאת האירוע הזה דוהר בעוצמה תחת ממשלה ימנית לכל הדעות.
אין סיכוי שהאירוע הזה עבר "מתחת לרדאר" כי כדי לאפשר את התנפחותה של כפר קרע, נדרש אקט דרמטי של שינוי תוכנית המתאר המחוזית – "שינוי מספר 12 לתמ"מ 6" של מחוז חיפה. מדובר בשינוי קווי היסוד התכנוניים של המחוז כולו, מהלך שנדון בוולנת"ע (הוועדה לתכנון עקרוני) באפריל 2022, קודם באינטנסיביות, ולבסוף קיבל את חותמת הזהב הרשמית שלו ופורסם למתן תוקף ממש לאחרונה, בינואר 2026, בלב כהונתה של הממשלה הנוכחית.
כשקוראים את המסמכים האלה השאלה המיידית שעולה היא: איפה אנחנו מפספסים? איך בנויים המנגנונים של מדינת ישראל בצורה כזו שהם מצליחים לייצר מציאות כה הרסנית לריבונותה? האם מדובר בזדון מכוון? בשיתוף פעולה אידיאולוגי? או במערכת עיוורת שרצה קדימה מבלי לראות מה היא מעוללת?
אז לפני הכל - תחקיר תוכנית חמאיסי חושף שבהחלט ברקע פועלים באופן מכוון כוחות איסלאמיסטיים שאימצו את שיטת העבודה "מבפנים" כתפיסת עולם כדי להתקדם בעימות הלאומי מול ישראל. אך לא די בזאת כדי להסביר כיצד הכוחות האלה מוצאים להם כר פעולה כל כך פורה בתוך המערכת.
התשובה מורכבת, והיא חושפת שילוב קטלני בין פקידות אמביציוזית לבין דרג פוליטי שעד כמה שקיים הרצון לפרגן לו ולומר שהוא טוב הרבה יותר מקודמיו (מה שנכון לחלוטין), הוא גם לצער הלב שטחי ורשלן.
בתוך המנגנון הביורוקרטי הזה, פועלים פקידים ואנשי מקצוע שמזהים את השיטה. במערכת התכנון הישראלית, מי שמקדם תוכניות למגזר הערבי, זוכה לשבחים על "צמצום פערים" ו"תכנון מתקדם", ומפלס את דרכו לצמרת. כך למשל, מתכננת המחוז שהובילה ודחפה את אישור תוכנית הענק של כפר קרע בוועדה המחוזית חיפה, קודמה מאז ומשמשת כיום כמספר 2 במינהל התכנון הארצי של מדינת ישראל. קידום מקצועי כפרס על מסירת צירי תנועה אסטרטגיים.
חשוב להבין שגם תירוץ "הייעוץ המשפטי" שפוליטיקאים רגילים לשלוף במקרים כאלה לא קשור למקרים כגון אלה, כי האמת פשוטה וכואבת: השרים פשוט לא מתעמקים, לא מנהלים, ולא קוראים את החומרים. לכל שר בממשלה – שר הפנים, שר הביטחון, שר הנגב והגליל – יש נציגים רשמיים עם סמכויות מלאות בתוך הוועדות המחוזיות ובמועצה הארצית לתכנון ובנייה. ניתוח טבלת הנוכחות של הנציגים האלה מגלה רשלנות פושעת בכך שהם באופן הכי מקומם - פשוט לא מגיעים לדיונים האלה. אך גם לצער הלב גם הנציגים שכן מגיעים בחלק עצום מהמקרים יושבים בדיונים, רואים את המספרים בלי להבין, לשאול ולהציף הלאה את הנתונים וכך יוצא שסיפורים כאלה עוברים להם מול העיניים כשבסוף סיפור מטורף כזה עובר להם מול העיניים.
האם יש כאן זדון? עבור חלק מהשחקנים במערכת, כפי שחשף תחקיר "תוכנית חמאיסי" התשובה היא כן. אבל האינטרסים האלה מתלכדים בפועל גם עם מרחב פחות זדוני שמחפש דרכים להחליש את אחיזת המדינה לטובת נרטיב של "מדינת כל אזרחיה". אבל עבור רוב המערכת, מדובר בעיוורון מערכתי מוחלט המונע מרשלנות ושטחיות. פוליטיקאים שלא יודעים לשלוט, פקידים שרוצים להתקדם, ומערכת משפטית שמגנה על זכויות העבריינים – כל אלה התלכדו יחד למנגנון משומן אחד שבונה במו ידיו, ובמימון כספי המיסים שלנו, את הבירה האיסלאמיסטית הבאה בואדי ערה. ולכו תדעו אילו עוד תוכניות מתחבאות שם.
הנה התגובות שקיבלנו בניסיון שלנו לשמוע כמה מילים של התפכחות, חרטה ואולי גם לקיחת אחריות לשינוי:
מהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה נמסר: "הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה היא גוף מקצועי הפועל בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה, והחלטותיה מתקבלות על בסיס שיקולים תכנוניים ומקצועיים בלבד.
תוכנית המתאר הכוללנית לכפר קרע קודמה בהתאם ליעד האוכלוסייה הצפוי ולצרכים הנגזרים ממנו, ואושרה על ידי הוועדה המחוזית בשנת 2021. באשר לתוכנית אל עדסי, התוכנית קודמה בהתאם להוראות ולמסגרת שנקבעו בתוכנית המתאר הכוללנית".
לצערנו למרות שביקשנו במפורש התייחסות קונקרטית לשאלה כיצד שינו שם בוועדה את התחזית בניגוד לנתונים של הלמ"ס וכיצד אישרו שם הלבנה של בנייה בלתי חוקית בהיקף בלתי נתפס - השאלות לא קיבלו מענה.
ממשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי נמסר:
ראשית נציין כי כפר קרע נמצא בוואדי ערה, השייך למחוז חיפה, ואינו נתון לתחומי אחריות משרד הנגב והגליל.
כמובן שהמשרד פועל לקדם את האינטרסים ההתיישבותיים והביטחוניים של המדינה ולהגן עליהם.
עמדת המשרד היא שיש לרסן הקצאת שטחים חדשה עד כמה שניתן, תוך ציפוף כמות יחידות הדיור לכל דונם והיצמדות לגידול טבעי ריאלי.
המשרד פועל כמיטב יכולתו לגידול היישובים העירוניים והכפריים היהודיים בגליל, כולל תמיכה בהקמת יישובים חדשים כמו רמת ארבל ושיבולת.
זאת ועוד, המשרד פועל לסייע לערים מעורבות, לשם כך אף יצאו "קולות קוראים" למתן סיוע גם בשנת 2025 וגם בשנת 2026.
לאחרונה עברה החלטת ממשלה 4238 שעניינה חיזוק ערי הליבה בצפון. הממשלה ככלל, ומשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי בפרט, תומכים וימשיכו לתמוך, בערי הליבה בגליל ובצמיחה דמוגרפית בגליל במאות מיליוני שקלים. בין השאר, יוקם מרכז התיישבות אשר יתמוך וינהל הגירה לערי הליבה בגליל. בנוסף, נעניק לתושבי הגליל תמיכה וסיוע במגוון כלים ממשלתיים, ביניהם "ארנק דיגיטלי", תמיכה בכל אזרח שיבחר לעבור לגליל, חיזוק מרכזי הערים ועוד.
השר יצחק וסרלאוף: ״במשרד הנגב והגליל אנו פועלים כל העת לקידום האינטרסים ההתיישבותיים והביטחוניים של מדינת ישראל ולהגן עליהם. כשר הנגב והגליל אני תומך בהקמת וחיזוק יישובים יהודיים בגליל, כדוגמת רמת ארבל ושיבולת, ומתנגד להקמת ערים מוסלמיות תוך הלבנת בנייה בלתי חוקית. אציין ואדייק כי לכל משרד ממשלה ישנו תחום אחריות ברור בו הוא מוסמך לפעול ואזור כפר קרע שבוואדי ערה במחוז חיפה המדובר בכתבה אינו בתחום הפעולה של משרד הנגב והגליל״.
ממשרד הפנים נמסר:
ההכרזה על כפר קרע כעירייה התקבלה בשנת 2023 לאחר בחינה מקצועית של הוועדה לבחינת שינוי מעמד מוניציפלי, ועדה ציבורית מקצועית ובלתי תלויה, אשר המליצה על שינוי המעמד בתום הליך בחינה סדור ומקצועי. המלצות הוועדה, נימוקיה וממצאיה פורטו בדוח שהוגש לשר הפנים ולמנכ”ל המשרד ופורסמו באופן שקוף ופומבי. שינוי המעמד נעשה גם בשים לב לגודל היישוב, הדומה למועצות מקומיות אחרות שהוכרו כעיריות.
שינוי גבולות הרשות בוצע בהתאם להמלצת הוועדה הגיאוגרפית חיפה, בהסכמה של המועצה האזורית מנשה להמלצות הוועדה ועל בסיס תוכניות סטטוטוריות שקודמו במינהל התכנון.
בזמן שתוכנית המתאר הכוללנית משרטטת את גבולותיה של מפלצת הנדל"ן העתידית בכפר קרע, מתחת לפני השטח פועלת זרוע ביצועית וטקטית המוקדשת למטרה צינית במיוחד: לגליזציה מלאה של עבריינות בנייה פלילית ושיטתית, והכל במימון המדינה. הכירו את הפרויקט הממשלתי בעל השם האירוני: "מאמץ ממוקד". את השם נתנה המדינה.
המאמץ הממוקד הזה אינו מופנה לעזרה ללוחמי מילואים שקורסים תחת הנטל, אלא להלבנת שכונות שלמות של וילות ענק שנבנו ללא היתר, על שטחים חקלאיים בכפר קרע. במקום טרקטורים, הרס וקנסות כפי שהיה מתרחש בכל יישוב יהודי – המדינה פשוט משנה את החוק כדי שיתאים לעבריינים. שתי דוגמאות "חמות מהתנור" חושפות את עומק האבסורד:
ממש לפני חודשיים, ב-12 ביולי 2026, אושרה למתן תוקף תכנית 354-0804278 לשכונת אל־עדאסי. דברי ההסבר הרשמיים מתארים "מובלעת חקלאית שכוללת כ-57 מבנים... ברובם ללא היתר בניה". מדובר במבני קבע מפוארים ובניינים בני שלוש קומות. הפתרון של המדינה? מתן תוקף לשינוי ייעוד של כ-60 דונם חקלאיים לטובת מגורים ומסחר, והקפצת קיבולת השכונה ל-315 יחידות דיור חוקיות למהדרין.
הציניות מגיעה לשיא בסעיף 7.1 במערכת התכנון, המיועד להגדרת "שלבי ביצוע" עתידיים. בסעיף זה נכתב בצמד מילים: "לא רלבנטי". מדוע לא רלוונטי? משום שהעבריינים כבר ביצעו את הבנייה בפועל בשטח, שנים לפני שמישהו בכלל שרטט את ההלבנה. המדינה רק הגיעה בדיעבד כדי לספק חותמת כשרות לטאבו.
הדוגמה השנייה אושרה תחת אותו פרויקט בדיוק בדצמבר 2025 (תכנית 354-0804294). במתחם זה הודתה הוועדה המקומית בקיומם של כ-67 מבנים לא חוקיים שנבנו על כ-55 דונם של אדמה שייעודה הבלעדי הוא חקלאות.
דו"ח האגרונום שצורף לתוכנית, ושנשלח לסקור מעל ל-2,000 עצי זית שגדלו בשטח, נאלץ לתאר כיצד אותן "וילות מגודרות עם שערים נעולים" פשוט נשתלו לתוך הלב הירוק של מטע הזיתים. כעת, באבחת חותמת, המירה המדינה את סעיף ה"קרקע חקלאית" ל-0%, אישרה 258 יחידות דיור חוקיות במקום, וויתרה על פוטנציאל מיסוי של היטלי השבחה המוערך במאות מיליוני שקלים. עבריינים שהשתלטו על שטחי חקלאות זולים הפכו בן לילה לאילי נדל"ן החולשים על שכונות מאושרות בשווי עתק.
