הזדמנות למדינת חמאס בסוריה?

הדיווחים המגיעים בשבוע האחרון מדברים שוב ושוב על הסכם שמתרקם מול "סוריה החדשה" של אחמד ג'וליאני וחבריו.  מהו אם כן המניע שלהם להסכם, ומדוע בכלל רוצים בישראל לקדם אותו?

מאז נפילת משטר אסד, אנחנו בקול היהודי עסקנו בתחקור אנשי המשטר החדש, בנסיון להבין מה צריך להיות היחס שישראל נותנת מעכשיו לשכנה מצפון, ומה שמצאנו היה מדאיג ביותר.

מיד עם נפילת משטר אסד הגיעו לישראל תמונות של אנשי המורדים כשהם מבטיחים להגיע ולשחרר את הר הבית. בסרטון נוסף נראים מורדים הולכים בשוק אל חמדיה בדמשק תוך כדי שהם חוגגים ומבטיחים להכריז על סוריה כח'ליפות אסלאמית ולהישבע אמונים לח'ליף מוסלמי כדי להילחם ביהודים.

בסדרת התחקירים "סוריה החדשה" חשפנו בין השאר את הקשרים בין אנשי המורדים וממשלת המורדים בסוריה לחמאס ולתנועה האיסלאמית בישראל. כך חשפנו כיצד "ממשלת ההצלה", שפעלה מטעם ג'ולאני באזור אידליב, והפכה לממשלת סוריה החדשה, התרימה כספים עבור חמאס זמן קצר לאחר הטבח בדרום. 

לא מדובר בתרומות לסיוע הומניטרי. מי שעמד מאחורי הקמפיין היו אנשי חמאס מובהקים שאת הכסף נקל לשער למי העבירו. את הקמפיין הובילו משרד הווקף בממשלת ההצלה - שבראשו עמד השר שקיבל את משרד הווקף המרכזי כעת. איתו הובילו את הקמפיין ארגון "אגודת חוקרי פלסטין" בסוריה.

חשפנו את הקשרים ההדוקים שבין אנשי הממשל הסורי לסניף החמאס בסוריה, כאשר בכירים בממשל השתתפו באזכרה שערכו בחאמס ליחיא סינוואר. כן חשפנו את ארגון "רשות פלסטין לסעד ופיתוח" שמקיים פעילות ארגונית עניפה של חמאס.  

כיום "רשות פלסטין לסיוע ופיתוח" אמונה על מערך הדעווה – הכשרת הלבבות של חמאס, ונוחלת הצלחה רבה, בראש ובראשונה במחוז אדליב בצפון סוריה שם שלטה בשנים האחרונות ממשלת המורדים. כעת עם שחרור המדינה מידי אסד, הפעילות חוזרת יותר ויותר דרומה לכיוון ישראל, למשל בשיפוץ דרכי גישה למחנה אל ירמוך. 

ראויה לציון גם פעילותו של 'אבו ח'טאב אל-ע'זי', איש חמאס שעבר מחאן יונס לסוריה, ומשמש פעיל מרכזי ב"רשות פלסטין לחמאס ופיתוח". אבו ע'זי מופיע שוב ושוב בסרטונים כמי שמוביל תהלוכות ואירועים של מאות לוחמים מתחריר א שאם – הארגון של ג'ולאני שהוביל את ההפיכה בסוריה. 

לאחר שפרסמנו את התחקיר על ע'זי, הוא נעלם מהרדאר. לא ידוע לנו אם זה בגלל שהוא חושש שישראל תפגע בו, או שמא השלטון החדש עצר אותו בגלל פעילותו. לאחרונה דווח שאימו נהרגה בהפצצה של צה"ל בעזה.

   |הקשר הישראלי

חשפנו גם את התרומות הרבות שקיבלו המורדים מערבים בישראל, שהגיעו לעשרות מליוני שקלים לאורך השנים. לכאורה הכספים הותרמו עבור הפליטים שסבלו לאורך מלחמת האזרחים, אבל הכספים הללו הגיעו באופן מובהק לארגוני האחים המוסלמים שפעלו בקרב האוכלוסיה שהתרכזה ברובה במחנות פליטים משני צידיו של גבול סוריה טורקיה, ומשם התארגנו ליום בו יוכלו להשתלט מחדש על סוריה.

בנוסף לכך חשפנו את הקשרים ענפים בין עמותות של רע"מ, מפלגתו של מנסור עבאס, לבין חמאס סוריה. התחקיר מעלה כי שתי עמותות מרכזיות של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל ומפלגת רע"מ - "סיוע 48" ו"עמותת המעשים ההומניטריים" - העבירו מימון ושיתפו פעולה באופן נרחב עם ארגון של חמאס הפועל עם הנהגת המורדים בסוריה.

מלבד כל זאת, גם ההתנהלות מול הדרוזים ושאר המיעוטים לא מצביעה על שוחרי שלום מקצועיים. בבוקר שאחרי נסיגת כוחותיו של אל-ג'ולאני מהר הדרוזים, נחשפו הרס ומוות עצומים. חמושים דרוזים סרקו את הרחובות בא-סווידאא' דיווחו על בתים שלמים שהועלו באש, חנויות שנבזזו וגופות של משפחות שנשחטו בביתן.  "המשטר הסורי טבח בדרוזים", אמר ראש הממשלה נתניהו. "לא יכולנו לקבל את זה. לא נאפשר פגיעה בהם". הוצאות להורג בסגנון דעאש, התעללות והשפלה נעשו פרקטיקות מקובלות בסוריה החדשה.

   |הסכם. שלום?

למרות כל מה שידוע על סוריה החדשה - מאז ההפיכה וכניסת ישראל לסוריה, נשמעים קולות הקוראים ל"הסכם שלום" מול הסורים. גבול יציב, נורמליזציה ויחסים ידידותיים עם המדינות השכנות נשמעים כמו חלום ורוד עבור רבים בישראל. האם זה קרוב? כעת,על פי הפרסומים בתקשורת, מדובר באופן ברור: סוריה לא מדברת על שלום, אלא על שביתת נשק שתאפשר לה להמשיך להתקדם.

לשלטון החדש, שעיקר השאיפה שלו היא להתבסס ולהתרחב, נדרש כרגע בעיקר שישראל תפסיק להפריע לו להשתלט על עוד ועוד שטחים. בהתאם לכך, ההסכם שהוא מנסה לקבל יהיה הסכם שביתת נשק - כזה שיתן לו זמן ויכריח אותו לבלוע כמה שפחות צפרדעים כמו הכרזת שלום עם ישראל והתחייבות שלא לתקוף בעתיד. 

אמנם, לאחרונה פורסם כי ג’וליאני שיגר אמירה תקשורתית לפיה “אין בעיה עקרונית לעשות שלום עם ישראל אם האינטרסים הסוריים ידרשו זאת, אך התנאים טרם הבשילו”. ההצהרה הזו נראית כמהלך דרמטי, אך בהחלט יכול להיות שזהו תרגיל הטעיה נוסף: לא נכונות אמיתית לשלום, אלא מס שפתיים לאמריקה וישראל כדי לקדם שביתת נשק - וכך להרוויח זמן ושקט שיאפשרו לו לשחוק אותנו לאט לאט, ברגע שיתעצם מספיק והעירנות שלנו תירדם. 

כך נהג למשל עראפת בהסכם אוסלו, אפילו כשכינה אותו "הסכם שלום": הוא ביסס את הצידוק לחתימה, בכך שמוחמד חתם במרמה על הסכמי שלום תוך כוונה להפר אותם. הדברים צפויים אף יותר, כשמדובר בהסכם ביטחוני שיכול להיות מופר בתירוצים קלושים או גם בלעדיהם.

   |במה מדובר כעת?

שום מקור רשמי בישראל עדיין לא דיווח (מעבר להצהרת השר כ"ץ שתוזכר בהמשך), אך על פי הפרסומים בתקשורת עיקרי ההבנות המסתמנות כוללים פירוז של אזור הגולן הסורי – מהבירה דמשק ועד למחוז א-סווידא. מטרת המהלך היא לצמצם את סכנת הטרור מהמרחב הסמוך לישראל. סעיף נוסף הוא מניעת חידוש הצבא הסורי בעזרת טורקיה.

עוד סוכם על איסור הצבת אמצעי לחימה אסטרטגיים בשטח סוריה – בהם טילים מתקדמים ומערכות נ"מ – כדי להבטיח את חופש הפעולה ועליונותו של חיל האוויר הישראלי. בהסכמות מופיע גם הקמת מסדרון הומניטרי לאזור הר הדרוזים במחוז א-סווידא, סוגיה רגישה הנוגעת לעדה הדרוזית ולמתן סיוע הומניטרי (אם כי, לא ברור מי ישלוט במסדרון הזה). בתמורה, המשטר הסורי יקבל הבטחות לשיקום המדינה, בסיוע אמריקני ובסיוע ממדינות המפרץ.

במבט כולל, מטרת ההסכם היא להשיב לסוריה יציבות יחסית במזרח התיכון ולצמצם את ההשפעה האיראנית בה. מבחינת ישראל, מדובר במהלך שנועד לחזק את ביטחונה – הן מול האיום מציר איראן וחיזבאללה, והן מול האפשרות להיווצרות ציר סוני קיצוני חדש סמוך לגבול, הכולל ארגוני דאעש והאחים המוסלמים.

   |הישג מפוקפק

על הנייר - נראה מעולה. אלא שכל הדברים שישראל "מקבלת" בהסכם, הם כאלה שנמצאים כבר בידיה: ישראל שולטת באזור החיץ ובכתר החרמון, מערכות לחימה מתקדמות אין כרגע בסוריה, והדרוזים מקבלים סיוע ישראלי. כל ההישגים הם לאחמד א-שרע, המכנה את עצמו "ג'וליאני" כדי להזכיר את שאיפתו לכבוש את הגולן. הסכם כזה פירושו לתת לחתול לשמור על השמנת, כשהוא מוכן כרגע לחתום רק על שביתת נשק - כלומר משהו שניתן לבטל בקלות יחסית, ברגע שיתעצם.

   |אז למה לנו?

נראה כי המניע להסכם כעת, מצד ישראל, בא בעיקר בעקבות הלחץ האמריקאי - בהתאם לעניין הרב שיש לאמריקאים ביחסים עם קטאר, המנסה לבסס את המדינות המוסלמיות באזור. 

במקביל, שר הביטחון יוצא בהצהרה כי ישראל לא תיסוג מהנוכחות בכתר החרמון: "צה"ל יישאר בפסגת החרמון ובאזור הביטחון שנחוץ כדי להגן על יישובי הגולן והגליל מפני איומים הנשקפים מהעבר הסורי, כלקח המרכזי מאירועי ה-7 באוקטובר".בנוסף, הדגיש השר בדבריו כי "נוסיף להגן גם על הדרוזים בסוריה".

עד כה, נראה כי המדיניות התקיפה של ישראל מניבה פירות - בשלב מסוים ניסה המשטר להשתלט על מחוז סווידא ולהכניס כוחות צבאיים למחוזות הדרומיים. אלא שישראל בלמה את התקדמותו, ובכך נדמה שהוא נאלץ להתקפל. אם אכן יעמוד השר בהתחייבות הזו, וג'וליאני יסכים בלית ברירה לוותר על מחוז א-סווידא ועל כתר החרמון, יש בכך ויתור משמעותי מצדו - נכון לעכשיו.

אך בימים שבהם נשחק אפילו ה"שלום היציב" מול מצרים, השאלה המרכזית היא - מה באמת ישמור על האינטרסים של ישראל, והאם ישנו שיפור מהותי עבורנו בחתימת ההסכם? נראה כי במקביל לדברי השר כ"ץ על לקחי ה7 באוקטובר והצורך להתגונן מפני גופים עוינים - נדרש  ללמוד את הלקח מההתנתקות שאפשרה אותו, ולהימנע מלבסס אותם מלכתחילה - כלומר להישאר נוכחים בכל מקום שאנחנו מחזיקים בו.