- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
בית המשפט העליון החליט בשבוע שעבר לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר את עונשו של רמזי ג'בעה, טכנאי אולטרסאונד ערבי שהורשע באונס במרמה ובמעשים מגונים בשתי מטופלות שונות.
עונשו הועמד על 7 שנות מאסר בפועל, במקום 6 שנות המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.
על פי פסק הדין, המקרה הראשון התרחש במרץ 2022, אז הגיעה אליו לבדיקת אולטרסאונד של שלפוחית השתן אישה צעירה על הרצף האוטיסטי. ג'בעה ניצל את תמימותה, ולאחר ששאל אותה אם ביצעה בדיקה דומה בעבר והיא השיבה בשלילה, הוא הורה לה להתפשט למרות שלא היה בכך כל צורך רפואי, וביצע בה מעשה אונס במרמה.
דפוס הפעולה הזה חזר על עצמו מספר חודשים לאחר מכן, ביוני 2022. מטופלת נוספת שהגיעה למרפאה לאותה בדיקה, חוותה פגיעה דומה.
למרות העבר של ג'בעה, שנחשף באתר הקול היהודי, המניע הלאומני של התקיפות לא נבדק על ידי המשטרה.
בדיקת הקול היהודי העלתה כי געבה הורשע בזריקת אבנים על שוטרים והתפרעות בהר הבית בראש השנה תשע"ו - התפרעויות שהובילו את "אינתיפאדת הסכינים" וגל פיגועי טרור ערבי.
לפי כתב האישום בו הורשע געבה יחד עם ערבים נוספים, הוא השתתף בהתפרעות במהלכה חסמו מתפרעים את "שער 7" של מסגד אל אקצא באמצעות ברזלים, סולמות וחוטי תיל והוא יידה אבנים על השוטרים כשהוא רעול פנים. ואחד השוטרים נפצע מאבן באירוע.
בית משפט השלום בירושלים גזר עליו שישה חודשי מאסר אולם ביהמ"ש המחוזי קיבל ערעור שהגישה המדינה והחמיר את עונשו לתשעה חודשי מאסר.
לאחר שחרורו, כך התברר, הפך לטכנאי אולטראסאונד והוצב בביתר עלית.
כאשר חשפנו בקול היהודי את העובדה שהוא מחבל חמאס מורשע, פנינו גם לפרקליטות ולמשטרה בשאלה האם נבדק מניע לאומני למעשים. לא היתה תגובה.
אבל מה שמראה את גודל הניתוק והכחשת האפשרות שהאירוע לאומני הוא גזר הדין של ביהמ"ש המחוזי, שם תחת הכותרת "נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה", מזכירים השופטים חגית מאק קלמנוביץ, מרים ליפשיץ פריבס ומרדכי כדורי את עברו של גבעה.
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את ג'עבה תוך שימת דגש על כך שמדובר באירוע שחסה תחת מעטה רפואי וגרם לנשים לאבד את אמונן באנשי רפואה.
לאור כל זאת, בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 6 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי; ופיצוי בסך 25,000 ₪ לכל מתלוננת.
לאחר שהורשע, ג'בעה הגיש ערעור לבית המשפט העליון. כשלטענתו, העונש "חמור מדי", יפגע במשפחתו וימנע ממנו לשוב לעסוק במקצועו.
מנגד, המדינה הגישה ערעור משלה על קולת העונש, וטענה כי 6 שנות מאסר אינן משקפות את חומרת המעשים, את הניצול של גורם טיפולי ואת הפגיעה הקשה והארוכה בנפגעות, שמתמודדות מאז עם תסמינים פוסט-טראומטיים.
שופטי בית המשפט העליון – גילה כנפי-שטייניץ, נעם סולברג ויצחק עמית – דחו מכל וכל את ערעורו של ג'בעה וקיבלו את ערעור המדינה.
השופטת כנפי-שטייניץ, שכתבה את פסק הדין, ציינה: "מדובר במעילה בוטה באמון מטפל-מטופל, תוך ניצול ציני וניצול פערי כוחות במרחב הטיפולי". היא הדגישה במיוחד את הפגיעה בצעירה שעל הרצף האוטיסטי, וציינה כי מעשיו של ג'בעה פגעו לא רק בכבודן ובגופן של הנפגעות, אלא גם "ביכולתן לתת אמון בזולת, ובפרט בגורמי טיפול".
בעקבות הדברים, הוחלט כאמור להוסיף שנת מאסר נוספת לעונשו של ג'בעה, שיירצה 7 שנות מאסר.
לא מדובר באיש הצוות הרפואי הראשון שהוכר כמחבל או פגע במטופלים, וכאן בקול היהודי אנחנו סוקרים את התופעה באדיקות.
בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע לאחרונה את ד"ר מוחמד עזאם, ששימש כרופא בבית החולים סורוקה, בעבירה של חברות בארגון טרור.
מכתב האישום בו הורשע עזאם עולה, כי החל משנת 2014 צפה עזאם באופן אינטנסיבי בתכנים הנוגעים לפעילות ארגון דאע"ש. לאחר אירועי ה-7.10.23, וברקע מלחמת "חרבות ברזל", החליט עזאם להצטרף לארגון ונשבע אמונים לארגון. הוא שלח לחבריו תיעודים מאירועי ה-7.10, תוך שנימת התכתבותו משקפת לעג ושמחה לאידה של מדינת ישראל, כמו כן במהלך שנת 2024 הוריד מידע בנוגע לאופן הכנת חומרי נפץ ובנוגע לרעלנים.
בהכרעת הדין קבעה שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, שוש שטרית, כי העדר מגע ישיר עם נציג בארגון הטרור אינו גורע מהיותו של עזאם חבר בארגון, שכן פעל בהתאם ל"פרוטוקול הצטרפות" שהתווה הארגון לפעיליו בזירות חוץ. קביעה זו התבססה, בין היתר, על חוות דעת שהוגשה במהלך המשפט, מהן עולה כי דאע"ש ביצע שינוי מבני בארגון במטרה להתמודד עם יכולות סיכול גבוהות, ועבר למודל של השראה והנעת יחידים לפעולה, ללא צורך בהכוונה ישירה או קשר היררכי.
כמו כן התייחסה השופטת לאחת העדויות שהוצגו במהלך המשפט, ממנה עולה כי: "השילוב שבין נגישותו הפיזית של הנאשם לחיילים (ולאזרחים ישראלים בכלל) במסגרת עבודתו בבית החולים "סורוקה" לבין "אופי" השיח שקיים מול חבריו (בהם עלה רצון "להרשים" אחד את השני בפעילות ברוח המדא"ס) עשוי ההיה להוביל את האחרון למימוש פעילות אקטיבית ברוח הארגון הקיצוניים, וייתכן כי אף היה מבצע זאת אלמלא נעצר."
דו"ח מחקר שפרסמנו בקול היהודי סוקר את התופעה של פגיעות מיניות על רקע לאומני בישראל מצד ערבים, תופעה שהוסתרה והודחקה בידי הממסד והתקשורת בישראל עד לטבח בשמחת תורה.
הצעה זו זכתה לביקורת רבה של ארגוני הנשים, ושל כלי תקשורת רבים. הכותרות שסיקרו את החוק שעסק בנושא כללו השמצות כגון "הגזענות והשקר בכפל ענישה על פגיעה מינית על רקע לאומני", או "איגוד הרופאים נגד חוק פשיעה מינית לאומנית: נדהמנו". מאמר מערכת בעיתון "הארץ" הגדיר את החוק "חוק רקוב", משום שהוא "מתאים את הענישה ל'גזעו" של העבריין – עונש אחד לאנס יהודי ועונש אחר לאנס ערבי".
לאחר ה-71.0, ציינה חברת הכנסת הר מלך כי המצב השתנה: "היתה מורן כצנשטיין מ"בונות אלטרנטיבה" שהודתה בוועדה, קבל עם ועולם ואמרה טעיתי. סיפרה ח"כ לימור. "אני חושבת שהיום יותר ויותר אנשים מתפקחים, וגם אלה שלא אומרים, אתה רואה אותם יושבים שם עם מבט מושפל ומבויש, עמדת הכח שהיתה שם כבר איננה".
הדו"ח נכתב לאחר כמה שנים של סיקור התופעה של פגיעות לאומיניות והיה עתיד להתפרסם ממש לאחר חג הסוכות תשפ"ג, אך הטבח הנורא בשמחת תורה הביא לשינוי בתכניות.
למרות שמדובר ללא ספק בתופעה רחבה, המשטרה העלימה וטאטאה אותה מתחת לשטיח. ארגוני פמיניזם בואכה פמיניזם רדיקאלי הכחישו בתוקף את התופעה ותקפו שוב ושוב את מי שהעלה אותה על דל שפתיו כדוגמת הצעת החוק של לימור סון הר מלך ויוליה מילינובסקי שהוגשה לכנסת חודשים ספורים לפני הטבח ומעשי האונס בעוטף עזה.
