ביום רביעי בשבוע שעבר נהרגו שני לוחמים מפיצוץ מטען בדרום לבנון - רס"ן הראל בירנשטוק ז"ל ורס"ם (מיל') תמיר וקנין, וארבעה לוחמים נפצעו באורח קשה והועברו לטיפול רפואי.
יהושע שני, אביו של אורי שני הי"ד ודודו של אחד הלוחמים שנפצעו קשה בלבנון בשבוע שעבר, כתב פוסט ארוך ובו טענות קשות על ההתנהלות של הצוות הרפואי בבית החולים אליו נשלחו הפצועים.
לדברי שני, אחיינו שנפצע קשה אושפז יחד עם שאר הפצועים בבית החולים רמב"ם שבחיפה. לאחר מספר ימים בהם היה מורדם ומונשם, הוא התעורר אתמול בצהריים כשהוא סובל מכוויות בכל גופו.
"ואז הגיע הלילה" כתב שני, "למחלקה נכנסה משמרת חדשה. לדברי המשפחה, כל אנשי הצוות הסיעודי במשמרת היו דוברי ערבית."
"בשלב מסוים הוציאו את כל המשפחות מהמחלקה ונעלו את הדלתות. צריך להבין את הסיטואציה: ארבעה לוחמי צה"ל פצועים קשה, שזה עתה חזרו מהלחימה בלבנון, נשארים לבדם מאחורי דלתות נעולות, ללא בני משפחותיהם, כאשר הצוות במשמרת כולו דובר ערבית".
"אני אומר את הדברים בצורה ברורה: במציאות הביטחונית שבה אנחנו נמצאים, זו סיטואציה שמבחינת המשפחות מעוררת שאלות קשות ותחושת חוסר ביטחון. אסור לפטור את התחושות האלה ואסור לטאטא את השאלות מתחת לשטיח".
בהמשך מתאר שני כי בני המשפחה ביקשו להיכנס לזמן קצר ורק לוודא שאיתן (הלוחם הפצוע) בסדר. אך נענו בשלילה, הם חזרו וביקשו מספר פעמים ושוב ושוב נענו בשלילה.
"בשלב מסוים דוד, אחיו של איתן, החליט שהוא חייב לראות במו עיניו מה קורה עם אחיו. הוא פרץ את הדלת ונכנס למחלקה. ומה שהוא מתאר שראה שם פשוט בלתי נתפס. איתן לא היה בסדר".
שני מתאר כי דוד ראה את אחיו הפצוע שוכב ומתכנן למים, ואיש מאנשי הצוות לא נמצא שם כדי לגשת אליו ולעזור לו.
"חייל שנפצע קשה בלבנון. רק שעות קודם לכן התעורר מהרדמה והנשמה.
סובל מכוויות, כאבים, חום והזיות. מתחנן למים. ואין לידו בן משפחה. ואין באותו רגע מי שניגש אליו". כתב שני.
לאחר מכן, לדברי שני, איתן הפצוע סיפר לאחיו דוד שכאשר אנשי הצוות הפכו אותו במיטה, הם עשו זאת בברוטליות, "כמו סרדין", וראשו הוטח במיטה.
לדברי שני, בזמן שהאח דוד זעק על העוול שנעשה, במקום לטפל במחדל הוזעק קב"ט כדי לטפל בו על שפרץ למחלקה.
"ויש כאן דבר נוסף שמקומם אותי במיוחד." הוסיף שני, "כאשר מחבל או עצור ביטחוני מאושפז בבית חולים, מדינת ישראל דואגת להציב עליו אבטחה בין היתר כדי שלא יאונה לו רע במהלך אשפוזו".
"ואילו כאן שוכבים ארבעה לוחמי צה"ל שנפצעו קשה בקרב בלבנון, ובני משפחותיהם מוצאים אל מחוץ למחלקה. הם נשארים מאחורי דלתות נעולות, ללא נציג צה"ל שנמצא שם עבורם, כאשר כל הצוות במשמרת, לפי עדות המשפחה, דובר ערבית. על מחבל אנחנו יודעים להציב שמירה. ומי שומר על הלוחמים שלנו?"
בהמשך הפוסט הארוך והנוקב דורש שני לפתוח בבדיקה ולוודא מי אחראי על המחדל, לשמור את הצילומים ממצלמות האבטחה, וגם לא לחשוש משאלות קשות הקשורות בכך שהצוות כולו היה מורכב מדוברי ערבית.
"ארבעת הצעירים האלה לא נפצעו בטיול. הם נפצעו כלוחמי צה"ל בלבנון, כשהם מגינים על מדינת ישראל".
"כאשר הם שוכבים פצועים, כואבים וחסרי ישע בבית חולים בישראל, מדינת ישראל חייבת להם דבר בסיסי אחד: לשמור עליהם. אני מצפה לבדיקה ולתשובות." חתם שני.
שר הביטחון ישראל כ"ץ שמע את הטענות החמורות של המשפחות והורה לבדוק אותן בדחיפות.
"אני רואה בחומרה רבה את העדויות שפורסמו בנוגע להתנהגות כלפי לוחמי צה"ל הפצועים בבית החולים." אמר כ"ץ והוסיף: "לוחמי צה"ל הגיבורים שנפצעו בעת שהגנו על מדינת ישראל ראויים לטיפול המסור והטוב ביותר וליחס מכבד להם ולבני משפחותיהם.
הנחיתי את צה"ל לבדוק באופן מיידי ויסודי את כלל הטענות שעלו מול בית החולים והגורמים הרלוונטיים".
"ככל שיתברר כי מי מאנשי הצוות נהג בלוחמים הפצועים באופן בלתי ראוי או חמור - הדבר לא יעבור לסדר היום. לא נאפשר לאף גורם לנהוג כך בלוחמי צה"ל שנפצעו בהגנה על המדינה. נדרוש תשובות, נסיק מסקנות ונפעל כדי לוודא שמקרה כזה לא יחזור על עצמו"
אנחנו בקול היהודי עוקבים אחרי התופעה כבר שנים ארוכות. לאורך השנים אספנו מקרים רבים של רופאים ערבים שהורשעו בעבירות טרור, נשק לא חוקי, זיוף הברחות ועוד.
לפני כשנתיים הוגש כנגד מוחמד עזאם, ערבי מתמחה ברפואה מבאר שבע, כתב אישום על חברות בארגון הטרור דעאש. על פי הפרקליטות במחשבו של מוחמד נמצאו תיקייה בשם "ספרי חומרי נפץ" ותיקייה אחרת בשם "הכנת רעלים" עם קבצים כגון "ריצין", "רעל הבשר המקולקל" ועוד.
כשהגיעו חיילים פצועים מהמלחמה אל בית החולים, שוחח הנאשם עם חברו ב-WhatsApp. במסגרת זו, כתב חברו של עזאם כי באלג'זירה אמרו שהגיעו לבית חולים "סורוקה" 27 חיילים פצועים, ועזאם אישר לחברו כי כל יום מגיעים מטוסים ופירט על סוגי הפציעות של חיילים. עזאם ציין אודות מקרה ספציפי של פציעת חייל, ולאחר שחברו כתב לו "שאללה יכבה את האור שלו", השיב לו עזאם בתגובה "חחח אמן".
במערכת הבריאות ישנם רופאים ערבים שלמדו באוניברסיטאות ערביות כמו אוניברסיטת אל קודס שבאבו דיס.
מהאוניברסיטה שיושבת באבו דיס ומפוקחת על ידי המל"ג הפלסטיני - יצאו במהלך גל הטרור לפני עשור מספר מחבלים, ומתקיימות בה פעילויות של ארגוני טרור שונים. לאחרונה תפס צה"ל במקום חומרי הסתה רבים של חמאס.
לפני כשנתיים פרסמנו בקול היהודי סרטון מטקס הסיום של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אל קודס שבשכונת אבו דיס במזרח ירושלים. בסרטון נראים הרופאים הטריים שסיימו זה עתה את חוק לימודיהם, כשהם שרים שירי הלל למחבל – הרופא מג'נין, עבדאללה אחמד אבו תין.

לפני כארבע שנים עורר הרב מנחם בן שחר סערה כשכתב ברשת הטוויטר כך: "חדר ניתוח. לוחם פצוע קשה מגיע לניתוח ראש סבוך. 30 שעות אורכו. הרופאים הישראלים סוגרים ביניהם את התורנות. המטרה: שאף רופא ערבי לא ייכנס לניתוח, גם לא לחמש דקות. למה? בפעולה קטנטנה ובלתי נראית הוא יכול לגרום למות הלוחם. והדבר לא ייחשב כרשלנות רפואית, כי ניתוח כזה לפעמים פשוט לא מצליח".
"תחשבו על זה. הם עובדים יחד, מצילים יחד חיים מידי יום. אבל אין להם אמון בו. חוששים שהוא יהרוג לוחם יהודי. זה המצב שלנו, וכמובן - שאסור אסור אסור לדבר. השלטון אוסר. הסיפור אמיתי לגמרי, ומי שסיפר לנו את זה, חושש מאוד לגלות את הפרטים המלאים. ה ירחם אין רופאים ערבים מצויינים? יש. ויש כאלו ממש לא מקצועיים. גם יהודים. ויש גם רופאים ערבים שיצילו לוחמים. נכון. אבל זאת העובדה! ככה זה היה בחדר ניתוח! הם לא סמכו עליו. והם לא מעזים לדבר על זה".
הדברים שעוררו בעבר סערה נראים כעת מובנים מאליהם.
לפני כשבע שנים ראיינו בקול היהודי גורם בכיר במערכת הרפואה הישראלית, שהחליט לשבור שתיקה ולהגיד את האמת על הרופאים הערבים.
הבכיר העיד כי בקרב עשרות מקרים בהם נתקל מתוקף תפקידו, עובדים במערכת הבריאות רופאים ערבים בעלי רמה נמוכה להחריד עד כדי מצבים בהם החזקתם במערכת מביאה לסכנת חיים.
מדובר בדרך כלל ברופאים ערבים שלמדו בארצות מזרח אירופה, כדוגמת רומניה, אולם גם כאלו הלומדים במולדובה, עיירות ברוסיה ואוקראינה, ואף במדינות ערביות כגון סודן ותימן.
"מתוך כמה עשרות רופאים כאלו שראיינתי, לכ-80 אחוז אין ידע אפילו של שנה א' של סטודנט לרפואה בארץ", אמר הגורם ששוחח עם הקול היהודי. "המבחן עצמו מאוד קשה ואין ספק שהם לא מתקרבים לקרסוליים של ההבנה שלו".
הגורם, שביקש לשמור על עילום שמו ותפקידו, אך מאחוריו עשרות שנים במערכת הבריאות בתפקידים שונים, הסביר לקול היהודי כי מדובר בתופעה מוכרת אך במערכת חוששים לדבר עליה.
"כל בית חולים מתמודד עם הבעיה הזו. בתי חולים נחשבים יותר מרשים לעצמם לברור יותר כי יש שכר גבוה יותר, אבל מוסדות חלשים, בפריפריה או כאלו שלא מתוקצבים מהמדינה נתקעים ומקבלים גם רופאים ברמה נמוכה מאוד".
"אנחנו קודם כל מסננים את רובם, וגם כאלו שבכל זאת מקבלים בגלל מצוקת כח אדם או משהו כזה, לא נותנים סמכות שאין להם ידע לגביו", הוא מנסה להרגיע במעט את המצב, אך עם זאת מודה כי המצב עלול להגיע לסכנת חיים.
"לעיתים רופאים בכירים מגיעים למצב שהם לא סומכים על אותו רופא שלצידם ומעדיפים לעבוד יותר ושאותו רופא יעמוד בצד ולא יתערב, וזאת מתוך פחד שהמצב הרפואי של המטופל יסתבך בגלל שגיאות אותו רופא".
בהמשך הראיון חשף הבכיר על מעשי מרמה רבים שנעשים ומאפשרים לעקוף את המבחנים הרגילים.