היהודים הפסיקו לשלם, הכסף נגמר: ירידה משמעותית בבניה הערבית

על פי הנתונים שפורסמו ע"י הלמס"פ בשנת 2023 (שבסיומה החלה המלחמה) אושרו מטעם הרשות הפלסטינית, 18,230 יחידות דיור ב"גדה המערבית" - יהודה ושומרון. בשנת 2024 העוקבת - בעיצומה של המלחמה אושרו רק 13,819 יחידות דיור ביהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית. 

הנתונים מתייחסים לאותם מבנים שמקבלים היתר בנייה רשמי מהרשות הפלסטינית, וככל הנראה עוסקים בכל שטחי יהודה ושומרון. אין לנו נתונים מלאים אודות היקף הבניה הבלתי חוקית הפנימית (כלומר בנייה ללא אישור מהרש"פ), אך בכל מקרה הנתון מלמד על מגמה של ירידה משמעותית בהיקף הבנייה. נתונים אלו מקבלים חיזוק מדו"ח שפורסם לאחרונה ע"י הלמס"פ יחד עם ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם, המעיד על ירידה חדה בפריון של ענף הבנייה ברשות הפלסטינית.

על פי דו״ח של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) בשיתוף הלמ"ס הפלסטיני שפורסם לאחרונה, בין הרבעון הראשון של 2023 לרבעון הראשון של 2025 נרשמה ירידה של  45% בתפוקת ענף הבנייה  ברשות הפלסטינית (הנתונים מתייחסים ליו"ש). הפגיעה בענף הבנייה הפלסטיני באה לידי ביטוי גם בצמצום במספר העובדים בבנייה ברשות הפלסטינית עצמה - שהצטמצם ב-11%.

אותו דו"ח טוען כי הסיבה להאטה המשמעותית בבנייה הערבית ביו"ש, היא הפגיעה בכלכלה שגרמה לירידה משמעותית בהשקעות הפרטיות, כאשר הסיבות שנמנות לכך הן הפסקת כניסת הפועלים לעבודה בישראל וביישובים, וריבוי המחסומים.

על פי אותו דו"ח המשמעות של המשבר הכלכלי היא שענף הבנייה ברשות הפלסטינית נמצא בשיתוק כמעט מוחלט, כאשר התחזית היא שגם בשנה הנוכחית (2025) ענף הבנייה ימשיך להוביל את הירידה בתוצר הפלסטיני, במקביל לעלייה באבטלה הצפויה להגיע ל-38%.

כזכור, בדו"ח של ארגון רגבים שפורסם לפני כשנה, נטען כי ישנה ירידה משמעותית גם בבנייה הלא חוקית הערבית בשטחי C. גם שם נטען כי אחד הגורמים העיקריים לתופעה היא הפגיעה בכלכלה של הרש"פ שאחד ממרכיביה המרכזיים הוא הפסקת ההכנסות של הערבים שיצאו לעבוד בישראל וביישובים.

עבודה ערבית

בשבועות האחרונים מתנהל וויכוח ביישובי יהודה ושומרון על החזרת כניסת פועלי האויב לעבודה ביישובים, כאשר על היישובים מופעל לחץ משמעותי לאשר את כניסת ערבים - למרות הסקרים המלמדים על תמיכה גבוהה בטבח בקרב ערביי יהודה ושומרון - בשל הטענה כי ללא בנייה על ידי ערבים תהיה "הקפאת בנייה ביישובים".  מנגד טוענים המתנגדים, כי הכנסת הפועלים היא לא רק איום ביטחוני ומתן אפשרות לאויב לאסוף מודיעין על היישובים, אלא יוצרת פעולה הפוכה כאשר על כל בית יהודי שנבנה ייבנו יותר בתים ערבים - כאשר עלויות הבנייה שלהם זולות פי כמה וכמה.

הוויכוח הזה אינו חדש - "פועלים הערבים אינם אלא משענת קנה־רצוץ להמושבות, הן מבחינת מספרם והן מבחינת יתרון העבודה. ולא זו בלבד, אלא יש כאן בית־מיחוש פן כמקרה הכסיל, אשר הֶחיה את הארי המת, גם אנו יִקרנו" כתב ההוגה הציוני-דתי יחיאל פינס כבר לפני 130 שנה. במחקר הציונות, טענו כמה מהחוקרים הבולטים כי שנות ראשית הציונות לוו בהגירה מסיבית של ערבים לארץ ישראל, כאשר אחד הגורמים לכך הייתה העובדה שהייתה להם פרנסה בעבודה במושבות היהודיות, אבל גם חוקרים שטענו כי היקף ההגירה הערבית היתה מצומצמת יותר אישרו כי באזורים שבהם התרכזו היישובים היהודיים כמו השרון - היתה עלייה גדולה במספר הערבים, הרבה מעבר לגידול הטבעי של האוכלוסייה. כך הגיעו בין השאר עשרות אלפי ערבים מהחורן לעבודה כאן בארץ, וזכו לשם ה"חוראנים".

בטור שכתב "אחד העם" לאחר ביקורו בארץ לפני 135 שנים הוא ניתח כי היהודים שהגיעו להתיישב בארץ לעגו לערבים מתוך מחשבה שהם טיפשים, בעוד שהערבים מצליחים לסובב אותם בעורמה: "האיכרים שמחים בהיווסד בתוכם קולוניא עברית, לפי שמקבלים שכר טוב בעד עבודתם ומתעשרים והולכים משנה לשנה, כמו שהראה הניסיון; ובעלי האחוזות הגדולות שמחים לקראתנו גם הם, לפי שאנו משלמים להם בעד אדמת אבן וחול מחיר רב, אשר לא ראו לפנים גם בחלום. ואולם, אם תבוא עת אשר חיי בני עמנו בארץ ישראל יתפתחו כל כך, עד שידחקו מעט או הרבה רגלי עם הארץ, אז לא על נקלה יניח זה את מקומו". כתב אז אחד העם.

הנתונים שאנחנו חושפים כעת מלמדים כי זו לא רק תיאוריה אלא מציאות - העסקת ערבים מביאה ליותר בנייהערבית ובלעדיה ישנה ירידה ניכרת בבנייה הערבית ובאחיזה שלהם בארץ.