מדינת ישראל עומדת בפני הרחבה של "הסכמי אברהם", ועל פי התדרוכים והדיווחים, סוריה תחת שלטון ג'ולאני היא כביכול אחת המועמדות לחתימה על הסכם שלום עם מדינת ישראל.
בעוד בישראל מדברים על "שלום" ויש שמפזרים דיבורים על הכרה ברמת הגולן, מסוריה מדברים על "נכונות", "גמישות" והצהרות לא מחייבות לקיים משא ומתן לאחר שישראל תיסוג מהשטחים שכבשה בדרום סוריה.
קשה להעריך מה טיבם של ההסכמים הנרקמים מתחת לפני השטח אבל לפני שרצים קדימה כדי לזכור היטב את הפערים האידאולוגיים התהומיים בין מדינות כמו בחריין ואיחוד האמירויות לבין השלטון הנוכחי בסוריה.
ג'ולאני מנהיג מתוחכם, שהבין מהר מאוד את הצורך לבסס את השלטון שלו ע"י הכרה בינלאומית, במטרה ראשונה וקריטית להסיר את הסנקציות שהוטלו על סוריה.
כלפי חוץ הוא הקים כביכול ממשלה חדשה. אבל לאט לאט הוא ממנה לכל תפקידי המפתח את אנשיו מארגון הטרור 'היאת תחריר א-שאם' - הארגון לשחרור הלבנט . הוא מינה את אנשיו של ארגון הטרור הזה למפקדים הבכירים בצבא ובמערכת הביטחון הפנימית, והקים את מועצת הפתווא - המוסד ההלכתי העליון שאוייש בידי אנשיו.
התפקידים הבולטים - שר הביטחון, שר החוץ, שר הפנים ושר המשפטים, כולם מאויישים ע"י בכירי היאת תחריר א-שאם וממשלת ההצלה שפעלה באידליב.
בנוסף למשרדים ששולטים על המשאבים - ציר הליבה של הממשל הסורי - נמצא בידי פעילות היאת תחריר א-שאם וממשלת ההצלה מאידליב.
בקול היהודי פרסמנו מספר תחקירים על הקשר של אותה ממשלה עם החמאס, והתמיכה שלה במלחמה נגד ישראל.
כך לדוגמה הודעות הברכה של אנשי ג'ולאני לטבח השבעה באוקטובר. שר המשפטים הנוכחי של סוריה פרסם דברי שבח לטבח.
בחשיפה נוספת פרסמנו את הפעילות הענפה של אנשי ג'ולאני עם חמאס, כולל אזכרה ליחיא סינוואר בהשתתפות כמה מהאנשים הקרובים ביותר לג'ולאני.
והכירו את עבד אלרחים עטון, יועץ בכיר של ג'ולאני, שמונה לאחרונה לתפקיד בכיר בהנהגה הדתית של סוריא, גם הוא תומך חמאס, אנטישמי שפרסם לא פעם את תמיכתו בטבח.
על פי חשיפה נוספת של מכון ממרי - שרת הנשים החדשה של סוריה, היא מוסלמית רדיקלית, שתומכת בחמאס ובטבח.
כאמור לא ברור בכלל אם השמועות על משא ומתן עם הממשל בסוריה נכונות, מה שבטוח הוא שהחבורה הזאת רחוקה מלהימנות על אוהבי אברהם.
כניסה פזיזה של דמויות כאלה להסכמים מפוקפקים תחת מסווה של מי שמחפשים שלום עם ישראל ורק רוצים לשקם את עמם, עלולה להסתיים בהענקת כוח לאיסלאם מהסוג המסוכן להתחמש ולהתעצם.
לנצל את הרצון שלנו לשמור על שקט לאורך כמה שנים של הרדמה, ולשוב לתקוף אותנו ברגע הראשון שהם יעריכו שהורדמנו.
