בימים אלו מוצגת במוזיאון היכל שלמה תערוכת צילומים ייחודית בשם "סוד הדברים", של האמנית סיגל אדלמן. אדלמן, המתגוררת כיום בירושלים, חזרה בתשובה בגיל 28, וכיום היא מגדירה את עצמה כשייכת למגזר הדתי-לאומי.
בראיון לקול היהודי היא מתארת את תהליך התשובה, ואת ההחלטה שלא לוותר על היצירה, אלא להמשיכה דווקא מתוך העולם האמוני.
"הייתי סטודנטית לאמנות וכל שקל שהרווחתי הושקע בניירות צילום יקרים", היא מספרת לקול היהודי על תחילת המסע שעברה.
"חברה הזמינה אותי לסמינר של "ערכים" שיתקיים במשך שבוע במלון בערד במחיר ממש נוח. הצרוף של מלון בנוף מדברי ושיחות על ערכים קסם לי ונרשמתי", היא מתארת, ומבהירה כי לא תכננה כלל כיוון של חזרה בתשובה.
"ידעתי שהם פועלים במגמה להחזיר בתשובה אבל לא חשבתי שאשתכנע. ובכן – השתכנעתי וזה היה בשבילי הלם. ממש לא התאים לי לחזור בתשובה. רציתי לסיים את לימודי האמנות ולנסוע לטיול בהודו, ובכלל באותן שנים מי שחזר בתשובה הפסיק ליצור ואני התכוונתי להיות אמנית וסופרת והיצירה היא עניין מרכזי בחיי".
מחיי אמנות לחיי אמונה –ואמנות
בסיום הסמינר דיברה אדלמן בפני הקהל. "אמרתי שאני בכלל לא מבטיחה שאחזור בתשובה אבל אני כן מבטיחה לעצמי שלא אשכח את מה שהבנתי: שהתורה אמת", היא נזכרת.
שלוש שנים עברו עד שהבשילה בה ההחלטה להפוך לשומרת תורה ומצוות.
"סיימתי את לימודי האמנות כפי שתכננתי, ונסעתי להודו כשאני כבר שומרת שבת. לאחר שלוש שנים ארזתי את חפציי ועברתי מתל-אביב לירושלים. מדיזינגוף למטרסדורף, שם למדתי במדרשה מצוינת לבעלות תשובה "נתיב בינה", ובעצם המעבר שלי היה מחיי אמנות לחיי אמונה –ואמנות. כשאנחנו יוצאים למסע אנחנו שואלים את עצמנו: מה ניקח איתנו ומה נשאיר מאחור. ובכן, לקחתי איתי את המצלמה!".
כיום נראים יותר ויותר אמנים החוזרים בתשובה ומפתחים את היצירה גם בעולם הדתי. אולם בעבר הדבר היה מורכב יותר.
"מה שהוביל אותי ליצור כל חיי, הוביל אותי להמשיך בכך גם לאחר החזרה בתשובה", מספרת אדלמן. "שילוב של הצורך בביטוי בדרכים אלו וכן הדרכים בהם אני חוקרת את העולם הם באמצעות היצירה של צילום אמנותי וגם דרך הכתיבה, כיוון שאני גם סופרת.
חששתי מאוד שעולם היצירה ייחסם בפני. אבל לשמחתי הסתבר לי שלהפך, העולם התורני היה ועדיין, צמא ליצירה עם גוון אמוני והתאמה לעולם הערכים התורני. מאז שחזרתי בתשובה פרסמתי ספרים כמו "שקית ברוח" תחת שם העט גלי עדן, ו"ניידים בזמן" וכן ספר האמנות "סודות וצללים", והצגתי בהרבה תערוכות בארץ ובעולם.
סדרת צילומים שלי "נשים בשחור ולבן" הוצגה במהלך השנה האחרונה במוזיאון היהודי בברלין ומוצגת עתה במוזיאון פרנקן בגרמניה. גם בעלי מאוד תומך בעשייה שלי ומלווה אותי לאורך כל הדרך. הוא עצמו מגיע ממשפחה דתית ציונית שעשתה עליה לישראל מאמריקה. חמותי איווה (חוה רבקה) אדלמן ז"ל, הייתה יושבת ראש של ארגון אמונה העולמי והייתה ממקימות מכללת "אמונה" כך שהתמיכה באמנות נטועה עמוק בתפיסה של המשפחה".
מטבע הדברים, יצירתה של אדלמן לאחר התשובה, מבטאת עולם שונה.
"היצירה שלי תמיד ביטאה את העולם הפנימי שלי ולכן תכנים חדשים נכנסו ליצירה", היא מתארת. "אני מרבה לעסוק בתכנים חברתיים ובניסיונות תיווך וקירוב בין המגזרים השונים, הדתי והחילוני. כך בסדרה "נשים בשחור ולבן" שמציגה דיוקנאות של שש נשים חילוניות שמצולמות פעמיים: פעם כמות שהן ופעם עם כיסוי ראש. הסדרה הזו מציפה את השאלה האם אנו באמת כה שונים זה מזה, חילונים ודתיים? אולי נוכל להכיל בתוכנו מנעד רחב יותר של אפורים, במקום לראות את העולם בגוונים של שחור ולבן?
אחרי הגרוש מגוש קטיף עשיתי תערוכה שמוצגת בתצוגת קבע ב"מרכז קטיף" בישוב ניצן וחלקים ממנה מופיעים בתערוכה. אני מנסה להעביר את הכאב והגעגועים שחוו המגורשים בעקבות ההתנתקות. כך גם בספרי "ניידים בזמן" אני מתייחסת לנושא של ההתנתקות, ובכלל, עוסקת בתכנים של אהבת הארץ ועם ישראל.
ומשהו מזה גם בא לידי ביטוי בסדרה שלי על צילומי ירושלים, שמופיעה בתערוכה. כשצילמתי את ירושלים ממש הרגשתי שזה סוג של תהילים חזותי. כתבתי שירה בתמונות.
אני מאמינה שאנחנו כבר בימות המשיח, הרי על כך דיברו הנבואות, שנשוב מארבע כנפות תבל ונחזור בתשובה, אז הנה, אבא שלי עלה לישראל מבורמה הרחוקה, ואמא שלי היא צברית שהייתה חניכת "השומר הצעיר", ואני בעלת תשובה, בדיוק התגשמות הנבואות, ברוך השם".
"יציר-רע" או "יציר – ה'?"
לאדלמן חשוב להעביר מסר לאמנים דתיים.
"תמשיכו ליצור! אל תחסמו את הכישרונות שריבונו של עולם נטע בכם אלא תשקיעו אותם אבל מתוך התבוננות והתאמה לעולם הערכים היהודי. אחרי שהיגרתי מהעולם החילוני לדתי (אני רואה בכך סוג של הגירה מתרבות אחת לשניה) עשיתי השלמה לתואר ראשון ושני בתנ"ך ויהדות במכללה בי-ם, בנוסף ללימודיי במדרשת "נתיב בינה", כדי להכיר טוב יותר את עולם הערכים והגבולות ההלכתיים.
אמנים דתיים לפעמים אומרים על מעשה היצירה שלהם "זה יצא ממני...", במיוחד במקומות בהם היו דרושים יותר גבולות ובדיקה מחודשת שלא נעשתה, למרבה הצער. כדאי לזכור שגם על עגל הזהב נאמר : "...ואומר להם למי זהב , התפרק ויתנו לי, ואשליכהו באש, ויצא העגל הזה." (שמות ל"ב, כד,) יצירה יכולה בקלות להפוך בתהליך של התפרקות פנימית ל- "יציר-רע". חשוב שזה יישאר יציר – ה', חשוב לשתף את ריבונו של עולם במעשה היצירה, כשאנחנו מקשיבים לקולות הפנימיים אך מפעילים גם מערכת בקרה רוחנית.
במכללה, במהלך קורס מצויין של פרופ' בנימין גרוס ז"ל, בנושא "התשובה", שמעתי ממנו הסבר נפלא. הרב קוק אומר שתהליך התשובה בעם ישאל הוא תהליך קוסמי, הוא מתרחש בכל מקרה ואתה רק יכול להחליט אם אתה מצטרף אליו מרצונך החופשי. אבל למה דרוש היה כל המהלך הזה של חטא וגלות ואז חזרה בתשובה ושיבה לארץ ישראל? ומסביר הרב קוק, כי דרך המסע הזה התעשרנו. ואני מאמינה כי המסע האישי שלי העשיר אותי והעניק לי כלים שניתן היה לרכוש אותם רק "שם", ועם אותם הכלים אני יוצרת כאן, בעולם שמושתת על הערכים האותנטיים של עם ישראל, וכמוני כל בעלי התשובה רכשו כלים ויכולות שבאופן מתוקן יכולים להעשיר ולהרחיב את העולם הדתי על גווניו הרבים.
לסיום קוראת אדלמן גם לציברו הדתי לצרוך תרבות ואומנות יהודית.
"בלי להיכנס לפוליטיקה, כולנו מודעים למאבקים המתקיימים על תקציבים לתרבות. אחת הטענות נגד הקצאת כספים לסקטור הדתי, היא שהוא לא צורך אמנות ולא מתעניין בתחום זה. הגיע הזמן לשנות את התפיסה הזו ולהוכיח שההתעניינות באמנות קיימת ועוד איך, גם בציבור הדתי".
התערוכה "בסוד הדברים" מוצגת במוזיאון היכל שלמה בירושלים עד כ"ב תמוז. "התערוכה מתאימה לכל עם ישראל ובוודאי מחוברת גם לעולם הערכים של הציבור הדתי", אומרת אדלמן.
