בחיק השמאל הקיצוני
נולדתי בתל אביב במשפחה חילונית. אבי בולגרי. מוצאו מגירונה בספרד ומכאן שם משפחתי. הוא צאצא של הרמב"ן, ואמי תימניה. סבי התימני היה פעיל באצ"ל ובבית"ר. גרנו בתחילה בכרם התימנים בתל אביב. אחר כך עברנו לגן העיר והתערינו בצפון תל אביב השמאלנית. כמעט כל המסורת שלנו התנדפה בניסיון להידמות לאשכנזים. חגגנו את ליל הסדר עם מצות ועם פיתות שהשגנו אצל הערבים ביפו. הדלקנו אמנם נר חנוכה, אבל זה היה אור קלוש ביותר.
השקפתנו הפוליטית הייתה קיצונית - מר"ץ ואפילו שמאלה מזה. השמאלניות בביתנו הגיעה לכך, שבבחירות הראשונות שבהן הצבעתי, חשתי שמר"ץ זה לא מספיק שמאלני עבורי והחלטתי להצביע לבל"ד, מפלגתו של עזמי בשארה. חשבתי שאמנם מר"ץ הם שמאלנים כדבעי, אבל הם חושבים על טובת היהודים בלבד. הם רוצים לתת הכל לערבים, לא בגלל שהם אוהבים אותם באמת, אלא מפני שהם רואים בכך את הדרך הנכונה ליהודים. הרגשתי שזה לא לשם שמיים...
למרות שאבי היה מאוד שמאלני, הוא ניסה למנוע אותי מכך באומרו:"אל תחצה את הקווים! אנחנו יהודים. אל תאבד את עצמך לדעת".
