מוצאי שבת, די מאוחר.
אני שוב תקוע בפקק בחווארה.
זרקו איזה בקת"ב או משהו והצבא חוסם.
ממש לא מתאים לי הפקק הזה.
הילדים מותשים משבת ארוכה אצל ההורים וכולנו רק רוצים כבר להגיע למיטות.
יהודים עוקפים מימין ומשמאל, צופרים וטסים כמו משוגעים. מה, אנחנו ערבים שנעמוד בפקק?
כולם חוזרים משבת עמוסה, כולם עצבניים בגלל הפקק.
כולם צועקים, כולם ממהרים.
די מבאס כל הפקקים האלה.
תוך כדי נסיון להתקדם עוד מטר, אני מנסה להתחבר לאיזה הרהור שמנסה לחמוק..
מה זה היה?
הא, כן. זרקו בקת"ב.
זרקו בקת"ב ולא קרה כלום. הכל בסדר.
עכשיו מה שיש זה סתם פקק מעצבן.
למה לא פותחים כבר את המחסום?
נו.. שמישהו כבר יזיז פה את העניינים..
מעניין אם ידווחו על זה ברדיו.
שההורים לא יילחצו, אתם יודעים.
הם כאלה דאגנים. אולי נשלח להם סמס שהכל בסדר?
יאללה, רק שהרכב שלפני כבר יתחיל לזוז…
איזה עצבים. אני מת מעייפות ומחר מתחיל שבוע חדש.
אז איפה היינו ?
.. הא, כן. הבקת"ב..
כן, הדבר הזה שגרם לפקק..
ההוא שבגללו אני עדיין לא בבית..
נגיד ש..
נגיד שהבקת"ב הזה היה פוגע ומתלקח..
נגיד שברכב היו בני זוג עם כמה ילדים..
אולי שכנים שלי, או סתם אורחים באחד הישובים..
אתרי החדשות היו מתחרים ביניהם על תמונות הזוועה. הכתבים היו מתרוצצים כעת בשבילי אחד הישובים כדי להשיג עוד כותרת ועוד תמונה של אנשים המומים וכואבים. ח"כים היו עולים לשידור וזועקים כנגד "ההידרדרות הביטחונית החמורה" ודורשים להפסיק מיידית את המו"מ המדיני. כוחות מג"ב היו מתגברים את השטח מחשש לפעולות "תג מחיר".
צוותי צח"י בסיוע גורמי רווחה היו מבלים את הלילה בישיבות חירום מרתוניות. המועצה היתה פותחת מוקד חרום טלפוני לתושבים מודאגים. בתי הספר היו מתוגברים ביועצים פסיכולוגים.. ועוד לא דיברנו על ההכנות להלוויה מחר.. (אפשר להמשיך עוד ועוד, הפואנטה הובהרה, לא?).
אבל בעצם..
הבקת"ב לא פגע ברכב.
הרכב לא נשרף.
אף אחד לא נפגע.
הכל בסדר.
זה סתם, כל המחשבות האלה בראש שלי.
בעצם לא קרה כלום.
איזה פקק מעצבן.
אני מת כבר להגיע הביתה.
די מבאס כל הפקקים האלה.
