אני מקווה שלא נעשה את אותה טעות שעשינו במהלך מגפת הקורונה. חכמינו מלמדים שכל מה שהשם עושה בעולם, הוא עושה למען עם ישראל. ברור שהקורונה נועדה להעיר אותנו ולתת לנו השראה להקדיש תשומת לב רבה יותר למלך העולם בחיי היומיום והלאומיים שלנו. אבל לאחר תגובה ראשונית של "געוואלד!" תשומת הלב שלנו התמקדה בנושא החשוב וההכרחי של מציאת חיסון יעיל נגד אויב בלתי נראה. במצב חירום זה, ה' כמעט נשכח. אנשים התפללו, ובוודאי רבים התרגשו ליצור קשר חזק יותר עם התורה, אבל ברמה הלאומית נשארנו אותו הדבר.
לעתים קרובות אנו מסתכלים על השם כאילו הוא צמיג רזרבי במטען של המכוניות שלנו. רוב הזמן אנחנו נוסעים ברכב כדי לעשות את המטלות היומיומיות שלנו, בלי לחשוב על הצמיג הרזרבי. רק כשאנחנו מקבלים פנצ'ר אנחנו פונים לצמיג הרזרבי לישועה. אבל בורא שמים וארץ אינו צמיג רזרבי. הוא המעצב, היוצר והנהג המטפורי של המכונית. בעקבות מכת הקורונה, אנחנו והעולם חזרו לעניינים כרגיל והרמז מהשם לא נשאר בידיעתנו זמן רב.
מה זה קשור להתקפה המפתיעה בשמחת תורה ולמלחמה שישראל נלחמת כעת? ובכן, כמו שאומרים, להשם יש שליחים רבים. לא חסרות לו דרכים להעיר אותנו ולקרוא אותנו בחזרה אליו. נכון לעכשיו, לאחר ה"געוואלד" הראשוני של האימה וגודלו של האסון שנפל עלינו בפרוץ המלחמה, עיקר תשומת הלב שלנו מתמקדת בתגובה הצבאית המתאימה ובהגנה על קהילותינו כמעט בכל הארץ. נדרש מאמץ כדי לעזור לחיילים שלנו, לפצועים ולאנשים שפונו מבתיהם ברחבי הארץ. בוודאי שכל זה חיוני להישרדותנו ומצווה גדולה. כמו כן, יחד עם הפיצוצים, אנו יכולים לשמוע את רעם התפילות המאוחדות והנוגעות ללב. אך בנוסף, מכיוון שאנו בני ישראל והעם הנבחר של ה', ניתן לראות במלחמה קריאת השכמה להחזיר אותנו לזהותנו המלאה, הן כעם פיזי רב עוצמה הן כממלכה של כוהנים ועם קדוש. אולי, על פי התוכנית של ה', הגיע הזמן לעשות את המעבר ממדינה חילונית למדינה הנושאת את דבר ה' על שפתיה ואשר מקיימת את אור התורה כמגדלור לכל העולם. ה' הבטיח שנגיע לאותה קריאה נעלה. והוא יעשה זאת בדרך זו או אחרת.
