לא מזמן הייתי באירוע הקרנת הסרט "רוח אחרת" על תולדות ההתיישבות ביהודה ושומרון, מאת מנורה חזני, בתו של בני קצובר. הסרט לא מתיימר להקיף את כל המעשה הגדול של ההתיישבות מכל צדדיו, אלא עוקב – דרך הדמויות של בני וחבריו – אחרי תחנות חשובות, בעיקר: חידוש ההתיישבות בחברון וסיפור המאבק של גרעין אלון מורה.
גם לי - שעברתי את התחנות הללו כילד עם הורי היקרים, מנחם וטובה פליקס שי' – הסרט הוסיף הרבה, ואין ספק שיש לו חשיבות רבה להנחיל את הסיפור. ההיסטוריה הזו חשובה מאד, בעיקר כדי שנוכל בע"ה להמשיך אותה!
אז לפני שאמשיך, אני ממליץ לראות את הסרט, ובעיקר להביא אותו לכל מקום, קהילות, מתנ"סים, מוסדות חינוך (התקשרו למספר 052-6070992, יהודית).
חשוב יותר מסיפור העובדות עצמן, הסרט מנסה, במידה רבה של הצלחה, להעביר את הרוח שמאחורי המעשים, כמו הרוח האחרת של כלב-בן-יפונה שאמר "עלה נעלה וירשנו אותה". זה לא רק האווירה והנוסטלגיה (יש בהחלט גם את זה) אלא מה שהניע את האנשים – האמונה, התורה, האמת, המסירות, העקשנות.
מתוך המכלול, אני רוצה להדגיש נקודה אחת חשובה. אפשר לפתוח אותה בציטוט המופיע בסרט בשם יגאל אלון, שתמך בחידוש הישוב היהודי בחברון (בהיותו שר בממשלה) ואמר בשלב מסוים לחברים: ממתי מחכים לאישורים של הממסד? קודם כל עושים ואחר כך יבוא האישור.
העובדה הפשוטה היא (כמו שהסרט מבהיר יפה) שבדרך הטבע, אם ההורים של מנורה ושלי היו מחכים לאישורים של הממסד – לא היתה קמה ההתיישבות ביהודה ושומרון. נקודה.
להדגיש, לא מדובר רק בעניין של העזה וחלוציות ("עזות דקדושה"), נעשה ואחר-כך יבואו האחרים, החוששים והכבדים. זה ודאי נכון, אבל יותר מזה: מדובר בהכרה פשוטה במקור הזכות (והמצווה) לרשת את הארץ. השלטון לא יוצר ומעניק את הזכות הזו. במקרה הטוב, הוא יהיה שליח נאמן להגשים אותה.
בסרט – וגם במציאות – יש דמות מסוימת שייצגה בתוקף את האמת הזו. זהו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שהקרין זאת למעגלים מתרחבים והולכים. חובה להכיר את הסיפור של העליה הראשונה של גרעין אלון-מורה, בה השתתף הרב צבי יהודה, רב זקן וקדוש האוחז בגדר ואומר לחיילים "אני לא זז מכאן. אם אתם רוצים תביאו מכונת יריה" (אגב, אריק שרון אמר אז לחיילים שלא ימלאו את הפקודה לפנות...). ואם זה לא נשמע לכם מוכר, אתם ממש חייבים לראות את הסרט.
וגם זו עובדה היסטורית פשוטה: בחיוכים והסברה בלבד לא היה קם דבר. האהבה חשובה, ההסברה נצרכת, אבל הנכונות להיגרר על הארץ, כפשוטו לגמרי, היא התבלין ההכרחי כדי להצליח.
אינני אומר שצריך לשכפל את המאבקים שהיו לפני ארבעים-חמשים שנה לזמן הזה בשיטת העתק-הדבק. אנחנו דור אחר, מים רבים זרמו, יישובים קמו ונעקרו! וגם דם רב נשפך בארץ הטובה. אבל יש עקרונות שתמיד טוב לחזור אליהם, ופשוט להכיר איך בחסדי ה' הגענו עד הלום.
נכון מאוד 2 ה' תמוז תשע"ז 23:31 נדב
יפה מאוד. התרגשתי והסכמתי ממש 1 ה' תמוז תשע"ז 14:15 ליאת