במשך שנים רבות אנו העמיתים חוקרים את ההיסטוריה של עמנו כפי שהיא מצטיירת מהממצאים הארכיאולוגיים הרבים הפזורים ברחבי הארץ ומהמחקר הרב הנערך כאן. פגישה מקרית בעת סיור בבית הכנסת התלמודי של ארבל בין עמית אררט למשמר העתיקות אמיר ג'נאח פתחה לנו צוהר אל חיי היהודים ברומא של אחרי חורבן הבית השני.
לקראת ההרצאה חוצת היבשות והזמנים אנו נאספים אל אולם הארועים של בית הכנסת 'שירת עמית' בשכונת קריית השרון נתניה. לנוכח מיקום בית הכנסת בין מרכז חינוך על שם 'רועי קליין' ובית הספר על שם 'לאה גולדברג' קשה שלא לחוש הערכה לתושבי המקום, ועוד יותר לנוכח האירוח רחב הידיים של הקהילה המקומית המקבלת את פנינו באולם בית הכנסת.
בעוד מרצנו עורך הכנות אחרונות להצגת השקופיות שילוו את הרצאתו, ועל מסך שהוכן מראש כבר מוקרנת השקופית המסקרנת המציגה מערת קבורה יהודית ברומא, אנו נהנים מהכיבוד שהכינו מארחינו ומפגישת עמיתים לדרך.
אל מול האולם המתמלא באחרוני העמיתים פותח עמית אררט את ההרצאה בהציגו את 'המכון למורשת ירושלים', אשר בחסותו נערך ארוע זה, מכון המציג הרצאות מעמיקות המנגישות יידע ייחודי לקהל הרחב. המכון פעל כשנה בבית הכנסת אוהל יצחק הסמוך לכותל, והשנה פועל במצפה המשואות הצופה אל הר הבית ממזרח, והפעם מתארח בנתניה באדיבות הקהילה המקומית.
עמית מגולל את סיפור פגישתו הממוזלת עם משמר העתיקות אמיר ג'נאח בעת סיור בבית הכנסת בארבל בו עסק אמיר בשימור אוצרות התרבות שלנו, פגישה שהולידה הרצאה ייחודית זו.
באומרו זאת מעביר עמית את המיקרופון לאמיר, המברך בחיוך את הקהל הרב שהגיע בזכות בית הכנסת בארבל אל בית הכנסת בנתניה, ומציין כי בשנים האחרונות עסק בשימור וחקירת הקטקומבות היהודיות באיטליה בכלל וברומא בפרט, אך המקור לכל אלו נמצא ממש כאן בארצנו, במערות הקבורה של בית שערים!.
בית שערים הינו מקום מנוחתו האחרון של התנא רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה וראש הסנהדרין בזמנו. לאחר קבורתו בבית שערים יהודים רבים מהארץ ומחוצה לה ביקשו להיטמן לצידו והמקום הפך למרכז קבורה מפואר של ימי המשנה והתלמוד.
אמיר מציג את מאמץ השימור והחשיפה המושקע במערת הארונות אשר בבית שערים, מערה אשר בתוכה מפולת שיש לפנותה על מנת להנגיש את האתר ואשר מאחוריה ניצבים סרקופגים ועל אחד מהם חקוקה מנורה בגובה של יותר ממטר!
מאמץ זה מהווה חיבור של ארכיאולוגיה, שימור, הנדסה אדריכלות וכמובן הלכה - שכן מדובר בבית קברות יהודי בו יש לדקדק בכבוד המת.
סרטון קצר המוצג לפנינו מדגיש את שיתוף הפעולה החשוב המתבצע בבית שערים כיום בין אתרא קדישא לבין הארכיאולוגים, סרטון המדגיש כיצד יחד ניתן להנגיש את המערות לקהל הרחב תוך שמירת קדושת המקום.
כחלק ממאמצי ההנגשה נבנית שכבת הפרדה מעל הקברים לפי ההלכה על מנת לחצוץ ולאפשר את תנועת החיים ללא הפרעה למתים, בצורה זו עם ישראל כולו כולל שומרי המסורת יוכלו לבקר במקום חשוב זה ללא חשש חוץ מכוהנים שעבורם אין אפשרות גישה כלל לאתר זה.
אנו צופים כיצד דלת אבן בת 1800 שנה החותמת את מערת קבורה עדיין שמורה היטב ונעה על ציריה, כיצד בעזרת הידראוליקה מודרנית מפורקת קשת עתיקה ומושבת למקומה לאחר תיקון והחלפת משקוף שעמד לקרוס, ואנו חולקים עם המשמרים את חדוות הנחת אבן הראשה של הקשת המשוקמת.
אמיר מדגיש כי מדובר בעבודת נמלים בה עוברים אבן אבן ומשמרים בזהירות על מנת שלא לפגוע בממצאים הרגישים וכדי לשמר את פאר העבר למען העתיד, הרי מדובר כאן בלב הפועם של תקופת המשנה והתלמוד שיש לשומרו לטובת צאצאינו.
מרצנו סוחף אותנו אל רומא הרחוקה, לוילה טורלוניה הנמצאת בפיאצה בולוניה למסע מצולם בעקבות פרויקט השימור של המקום השזור בפרויקט שמירת הנפטרים ושרידי הנפטרים במקומם (12 שנה הרב חיזקי קלמנוביץ', איש אתרא קדישא נלחם שהשלדים ישארו במקומם). אמיר פותח בהצגת מראה המקום כפי שחזה בו לראשונה, מבוך של מסדרונות ארוכים באורך מצטבר של יותר מ 1200 מטר מתחת לפני העיר כאשר משני צידי המסדרון הצר חצובים בסלע דרגשים לכל גובהו עליהם הונחו הנפטרים ונאטמו אי אז בלוחות טרה קוטה דבש, טיח ופרסקאות. עם השנים התפוררו הלוחות ואף נפרצו, וחלק מהעצמות נפל אל המסדרון, בו בזמן ששרידים ארכיאולוגיים חשובים וציורי קיר מרהיבים התפוררו ונפלו חלקם גם אל המסדרון.
בוילה טורולוניה טמונים יותר מ3800 מאבותינו, ואמיר משבח את עמיתו איש אתרא קדישא, הרב חיזקי קלמנוביץ' מומחה עולמי החדור רוח אמונה שנזעק להצלת המקום מחילול עם הגיע דבר גילויו לאנשיו.
מצידם של רשות העתיקות האיטלקית - גם הם לא ידעו כיצד לגשת לשיקום המקום, גם לנוכח חוק איטלקי האוסר הזזת קברים יהודיים ממקומם, וגם נוכח גישה מכבדת מצד אנשי המקצוע לדת העברית. אמיר חולק את התהליך בו הסביר לעמיתיו האיטלקים את חשיבות כבוד המת בהלכה היהודית, וכיצד אלו אשר לא הבינו לכתחילה מדוע לא להכניס את השרידים לשקים ולפנות לאתר קבורה מישני הבינו את הקשר הרגשי העמוק כאשר אמר להם כי כאן קבורים סבא וסבתא!.
בנקודה זו מציג אמיר סרט המעביר את תחושת המקום לקהל המרותק, הכניסה לקטקומבה נחשפה לא הרחק מביתו של הצורר מוסוליני, לאחר שאבדה במשך שנים רבות ונתגלתה מחדש רק לפני כמאה שנה, ועתה יש לרדת בגרם מדרגות הנסתר בלב חורשה סבוכה עמוק לבטן האדמה כדי להיכנס אל נבכי המבוך התת קרקעי החצוב מתחת לרומא.
צלם הסרט מתמקד בציורי הקיר המעטרים את קירות המקום, בהן מנורות רבות, חלקן מעוגלות וחלקן בעלות קנים ישרים לפי שיטת הרמב"ם. על האבנים הסוגרות את הקברים נחקק כנהוג בקהילות אז שם הנפטר, מקצועו, בית הכנסת בו התפלל ותאריך מותו. מחקירת כתובות אלו אנו למדים כי יהודי רומא של אותה תקופה עסקו במקצועות חופשיים, מוכרי בדים, קצבים ומורים. וגם מחקירת כתובות אלו, אנו למדים כי בעיר היו תריסר בתי כנסת - אחד מהם שייך לקהילה הטריפוליטאית המלמד על קשרי המסחר הענפים בין יהודי טריפולי לעיר הבירה של האימפריה. בין התאריכים שנמצאו בולט הקדום שבהם המונה חמישים שנה לחורבן ומעיד על קדמוניותה של קהילה זו.
השקופיות מתחלפות להן וחושפות ציור קיר מפורט אשר דומה לו נחשף על פסיפס שנימצא בחמי טבריה, ומעיד על הקשר הרצוף עם ארץ האבות. השקופית מגלה איור מפורט של מבנה בעל דלתות פתוחות - ככל הנראה ארון קודש, ומשני צדדיו מנורות דולקות אשר להבות קניהן עולות היישר מעלה, שופר, רימון ועוד איורים בעלי הקשר יהודי.
שקופית נוספת מגלה מה שנראה במבט ראשון כשריטות סתמיות על אבן טוף, אך התעמקות בצורתן מגלה אחד מהסודות שהותירו חוצבי המקום, מספור בספרות רומיות המונה בדיוק כמה מקומות קבורה קיימים במסדרון הנמשך מעבר למקום חריטת כתובת זו.
אמיר מתאר את שיתוף הפעולה ההדוק עם 30 מומחי אתרא קדישא, ומפרט את התנאים הקשים בהם עבדו האברכים מתחת לאדמה, תאורה לקויה, אוורור לא מספק, עבודה במסדרון צפוף תוך זהירות מרבית שלא לנגוע ולא להזיז אף עצם, כמו זהירות שלא לפגוע בממצאים תוך כדי שינוע חומרים בצורה ידנית במסדרונות הצרים. אמיר מתאר בציוריות את המסדרונות הארוכים והחשוכים היוצרים תחושת קלאסטרופוביה וקשה מאוד להתמצא בהם, ואת הקושי אף למצוא זה את זה לאורך המסדרונות האינסופיים. אברכים אלו עברו קבר קבר, יותר מ3800 קברים, ובמסירות ואדיקות אין קץ כיסו כל מנוח בעפר, את החתימה ביצעו אמיר, מייקל בנו וצוותו לאחר אנליזה של קבר אחר קבר ותיאום בין ההלכה לארכיאולוגיה אדריכלות והנדסה והשימור באריחי טרה קוטה וטיח ודבש הזהים למקור כדי למנוע חילול כבוד המת בעתיד, וכל זאת תוך חשיפה זהירה, הצלה ותיעוד של אוצרות ארכיאולוגיים שנחשפו במקום.
מומחי אתרא קדישא ביצעו חפירה בקרקעית כל המסדרונות וליקטו את כל אדמת הקברים ושרידי העצמות שנפלו במשך השנים מהקברים, חפירה שהגיעה עד למפלס הסלע המקורי מהתקופה שהמערה הייתה בשימוש. יצוין, כי במהלך החפירה לליקוט שרידי הנפטרים בקרקעית המערה, נתגלתה לעיניהם של אנשי אתרא קדישא תגלית מדהימה, חלק מקנקן קדום מחרס ועליו ציור של מנורת שבעה קנים, כמו גם עשרות רבות של קברים שנחשפו בקרקעית המסדרונות שלא היה ידוע על קיומם כלל, ככל הנראה לאחר שהקבורה במערה התמלאה, ניצלו את קרקעית המסדרונות לחציבת קברים נוספים, עקב מצוקת קבורה. את שרידי נפטרים הללו לא ניתן היה לשייך לקבר מסוים, והם הובאו לקבר אחים אשר נבנה לאורך אחד מהמסדרונות הריקים. סה"כ מרוכזים כ 15 קברים במספר מקומות במערה שיוחדו במיוחד לשם כך, נאטמו ונסגרו כאמור ע"י קירות שנבנו למטרה זו.
תהליך השיקום והשימור ארך כמעט שנה, ובסופו נותר רק אברך אחד (משגיח) עם מרצנו לבדיקה סופית של המקום, לראות שכל הקברים מכוסים בפוצולנה ועניין זה אושר על ידי אתרא קדישא. אמיר ביקש ממייקל בנו לשמר את הקבר אשר נמצא לידם במקום גבוה, מייקל עלה על הסולם וגילה בתדהמה כי השלד חשוף, מייקל ניגש לאיזור אחר לשמר קבר נוסף אשר נמצא במרחק 200 מטר חזר ואמר כי אינו מאמין שגם שם השלד חשוף וזה ממש בקצה אחר של הקטקומבה איך יתכן שפיספסנו, ואכן אלו היו שני הנקברים האחרונים שקברם נחתם. מרצנו תוהה בקול רם האם היה פה נס? האם היה קשר בין שני אלו בחייהם שהמשיך מעבר למותם? כמובן שמאז לא גילינו שלדים חשופים. יש לציין כי לאחר סיום העבודות נעשתה ביקורת לפחות 3 פעמים על כל המערכת על ידי מספר אברכים, טבעי הדבר ששניים התפספסו, עקב ריבוי הקברים הגדול הקיים שם.
לשאלת הקהל הנסער עונה אמיר כי ישנן עוד חמש מערות כאלו ברומא ונוספות ברחבי איטליה, אך חלקן בבעלות פרטית ואין לנו גישה או אפשרות לשקם אותן.
לסיום מציג אמיר תמונה קבוצתית של האברכים אשר עשו ימים כלילות בעבודת הקודש של שיקום מערות הקבורה, ומסכם כי בזכות שיתוף הפעולה בינם לארכיאולוגים נשמר גם כבוד המת לפי ההלכה וגם התאפשרה חשיפת אוצרות קדומים ושימורם.
את ההרצאה הנוגעת ללב אנו מסיימים בתפילת ערבית משותפת בבית הכנסת, אותה תפילה עצמה אשר גם יהודי רומא נהגו לפני 1800 שנה.
כאן המקום לציין לשבח את הרב ד"ר די סיניי רבה הראשי של רומא, שליווה בפועל את את השימור של 3800 הקברים וסייע ועזר כדי שהפרויקט יסתיים בהצלחה. וכן את הרב שמעיה יצחק הלוי יו"ר מכון האוצר להוצאה לאור של כתבי יד וספרים של גדולי רבני איטליה שסייע בקשר עם הקהילה היהודית ותודה מיוחדת על חלקו המשמעותי בהתנעת התהליך.
בורות גמורה 1 י"ד סיון תשפ"ג 21:55 קארן