אתמול למדנו שרק ספירות דאצילות יכולות לברוא 'יש מאין' (כלומר שאין יחס וקשר בין הבורא לנברא), ולמטה מהאצילות הכל משתלשל בדרך 'עילה ועלול' (כאשר ברור הקשר בין הבורא לנברא).
נשאלת השאלה: הרי כל העולם הוא כאין וכאפס לגבי האור של עולם האצילות, ובשביל שנברא יתבטל ויהיה כאין הוא צריך להכיר את בוראו, לדעת שיש אותו ולהבין קצת בגדולתו, הכרה זו יכולה להיות רק ביחס של 'עילה ועלול' ולא בבריאה 'יש מאין', ואיך אמרנו קודם שהאצילות בוראת 'יש מאין'?
התשובה היא שבאמת הנבראים לא מכירים את בוראם ולכן הם מרגישים ישות עצמאית שאינה תלויה בה', אך ה' יודע שהנבראים תלויים בו ואינם נחשבים לכלום בלעדיו ועל ידיעת ה' אומרים שכל העולם הוא כאין וכאפס לגבי אור האצילות.
כפי שאמרנו הנבראים בעולם הזה הגשמי מרגישים את עצמם ליש ודבר נפרד מה'. הרגשה זו מוכיחה שהעולם נברא 'יש מאין' ולא בדרך של 'עילה ועלול', בבריאת 'יש מאין' אין קשר בכלל בין הבורא לנברא ולכן הנברא לא מכיר את בוראו, ממילא הוא מרגיש שכל המציאות שלא היא מעצמו, והוא חי בעצם בלי שצריך להיות בורא שיברא אותו, אבל בדרך של 'עילה ועלול' יש קשר בין העילה לעלול, אמנם העילה הרבה יותר גדולה והעלול בטל לגמרי לגבי העילה שלו, אך עדיין ההבדל לא כל כך גדול כמו בבריאה 'יש מאין' שבה הנברא כלל לא משיג את בוראו ולכן הבורא נקרא 'אין'.
אמרנו שעולם האצילות הוא חלק מהבורא וכך הוא בורא עולמות 'יש מאין', אך גם בתוכו יש חלקים של נבראים בעלי ישות עצמאית. בעולם הבריאה הכלים הם נבראים וגם באורות החלקים של נפש ורוח הם נבראים (לעומת הנשמה שהיא אלוקות ומגיעה מהכלים של עולם האצילות), אך גם בעולם האצילות יש נבראים, מחיצוניות הכלים של עולם האצילות נבראו היכלות בעלי ישות ואף גופות המלאכים של האצילות הם נבראים בעלי ישות כמו שכתוב "ובמלאכיו ישים תהלה" כלומר שגם במלאכים של עולם האצילות יש חסרון הנובע מתוך ניתוק מהבורא.
