קנאת הגליל

השרים בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר והשרה אורית סטרוק - הטקסט הזה נכתב מתוך הערכה עצומה למה שאתם עושים, אבל הוא מגיע עם תסכול ומועקה שאסור לכם להתעלם מהם.

הטריגר הוא המהפכה המטורפת שאתם מחוללים ממש עכשיו ביהודה ושומרון. היסטוריה מרגשת: עשרות יישובים חדשים שאושרו, נעיצה של נקודות אסטרטגיות, פריסת חוות שומרות אדמה, ויישוב של מקומות שאף אחד לא חלם בכלל שאפשר ליישב - הר עיבל הוא דוגמה אחת. במעשים האלה אתם מייתרים דה-פקטו את הסכמי אוסלו ההזויים, שעדיין יושבים בתשתית המדינית שלנו, ומייצרים ריבונות בפועל על אדמות הארץ שבורא עולם ציווה אותנו לגאול.

וזה קורה גם בתחומים נוספים - המהפכות שחולל השר בן גביר - מהמהפכה בהר הבית, דרך שבירת תנאי הקייטנה של המחבלים בבתי הכלא וקידום עונש המוות, ועד למהפכת כלי הנשק - כולן דרמטיות, עוד לפני היישום המלא שלהן.

אבל כן אני מודה שכאיש הגליל אני מוצא את עצמי לא רק שמח, אלא גם הרבה מאוד מקנא.

מקנא את קנאתו של הגליל. כי כאן במבחן התוצאה, אין מילה אחרת מלבד - הזנחה.

הגדלת הפער בשלושה אחוזים תחת ממשלת ימין

נוח מאוד להאשים את בג"ץ, את הפקידות או את ממשלות השמאל בעבר, אבל אי אפשר לברוח מהמספרים. תחקיר עומק שפרסמנו לאחרונה ב"קול היהודי" חושף מציאות מבעיתה: דווקא בעשור האחרון (2013-2023), עשור שרובו המוחלט התנהל תחת שלטון של ממשלות ימין, האחיזה שלנו בגליל נחלשה.

בגליל התחתון, הלב המאוכלס והקריטי ביותר של הצפון, היהודים הפכו למיעוט שולי שמהווה 23% בלבד. במקום לתקן, הממשלות האחרונות רק העמיקו את הבור: רק בעשור האחרון, תחת שלטון הימין, הפער הדמוגרפי באזור הזה גדל ביותר משלושה אחוזים לרעתנו. וזה לא נגמר רק במספר התושבים, זה מתורגם באופן ישיר ופיזי לשטח. קרוב ל-60% מהשטח הבנוי באזור מוחזק היום בידי כפרים ויישובים ערביים, לעומת קצת יותר מ-35% בלבד בידי יהודים.

אני בשום אופן לא חושב שיהודה ושומרון זה עניין מגזרי. ההתיישבות שם היא הדבר הכי כלל-ישראלי והכי אסטרטגי שיש למדינה שלנו. אבל המיקוד המוחלט והעוצמתי שלכם שם, מתקבל כאן באופן קשה בקרב תושבי הגליל הוותיקים והחדשים, ששואלים את עצמם מחדש האם מרחב ההתעניינות שלכם באמת לאומי ורחב? האם אחרי כל ההבטחות, חזרתם לדפוס שלא רואה אותם באמת?   

קבלו מכרזי קרקע טריים

במושב שלנו טפחות אחרי שלושים שנה משווקים סוף סוף מגרשים להרחבה. 130 מגרשים שנחטפו ברגע אחרי צימאון של שנים. נשמע טוב.

עכשיו למחירים: כמו בכל מקום המחיר מורכב משני רכיבים עיקריים: רכיב הקרקע (בדרך כלל הולך לרמ"י וכאן המדינה יכולה להכניס הנחות), ורכיב הפיתוח שהוא בדרך כלל פחות גמיש. 

צעיר יהודי בטפחות שהצליח לגרוף את כל ההנחות - כי הוא מחוסר דיור וגם כי הוא מחרף את נפשו במילואים - ישלם על רכיב הקרקע בלבד בהרחבה שלנו במושב מאזור ה-187,000 שקלים. חוץ מזה הוא ישלם על הפיתוח עוד כ300,000 שקלים. בסוף זה לא מאוד יקר יחסית למרכז.

עכשיו שימו לב למידע שקיבלתי מארגון "ארצנו" - כמה ישלם צעיר מוסלמי במרר, שנמצאת מעבר לגדר של טפחות? ואני בכוונה כותב מוסלמי כי אמנם יש במרר הרבה דרוזים אבל זאת הנחה שכל הלא יהודים במרר זכאים לה. אז תחזיקו חזק כי צעיר מוסלמי במע'אר, שאינו משרת בצה"ל ואפשר לנחש מה הוא חושב על השביעי באוקטובר, ישלם על רכיב קרקע ליחידת דיור כ-11,000 שקלים. קראתם נכון. אם הוא דרוזי ששירת בצבא זה הופך להיות כ5000 שקלים.

עכשיו מה עם רכיב הפיתוח? בטפחות זה כאמור מגיע בקלות ל300,000 שקלים. אבל אם אתה דרוזי או צ'רקסי אתה זכאי ל90% הנחה מיוחדת שהממשלה הזאת העניקה רק להם. בגלל כל מיני חישובים שלא נלאה אתכם כאן בהם רכיב הפיתוח יעלה ליחידת דיור במרר 40,000 שקלים. 

אז עוד הפעם - 187,000 אלף ליהודי מילואימניק חסר דיוק מטפחות, מול 11,000 למוסלמי מעבר השני של הכביש. ובפיתוח קרקע פתחנו פער של 250,000 שקלים שיהודי ישלם, ודרוזי לא ישלם.

כך הפכה רמת ארבל לסמל לקיפאון

ברוך ה' הרבה מאוד אנשים שמעו על המעשה החלוצי ברמת ארבל. קבוצת מתיישבים שביחד עם תנועת נחלה (שדווקא כן יודעת לא להפריד בין חלקי הארץ שצריך לגאול וליישב) ניסתה במסירות להעתיק את מעשה ההתנחלות לגליל. זה התחיל לפני חמש שנים. אחרי לא מעט הרפתקאות ופינויים - בן גביר וסמוטריץ' הצליחו להסביר לרשות האכיפה את ההבחנה התהומית בין השתלטות ערבית למעשה החלוצי ברמת ארבל ששומר על הקרקעות של המדינה. ואז גם הייתה החלטת ממשלה חגיגית להקים את היישוב, היו טקסים, היו הבטחות. בפועל עד היום לא התפתח שום דבר.

בזמן שאתם מחכים לאישורים, הצד השני לא מחכה לרגע. הוא מזהה את הוואקום. אנחנו ראינו את זה בעיניים כשנאלצנו להגיע פיזית, עם נשקים של כיתת הכוננות שלנו, כדי לעצור דחפורים של ערבים שניסו לנצל את המלחמה כדי לקבוע עובדות בשטח בתוך האזור שמיועד לתכנון של רמת ארבל. המדינה לא הייתה שם, אנחנו היינו שם. לאט לאט ההבטחות נזנחו, המתיישבים מתמודדים שוב עם איומי קנסות. 

וכך במקום להיות חוד החנית של התחדשות יהודית אחרי הקפאת פקידות השמאל, רמת ארבל הפכה לאייקון המנציח את הקיפאון של המחנה הלאומי.

כבוד השרים, אתם הרי נחושים כל כך ואתם כבר בשלב שאפילו אימת היועצים המשפטיים כבר לא מנהלת אתכם כבעבר, אז למה כבר מחר אתם לא מפעילים את תקנת ה"אתר זמני" שמחכה על המדף – זה הכלי שיכול לאפשר למתיישבים לעלות על הקרקע כאן ועכשיו עד לקידום התכנון המסודר. אתם הייתם צריכים לבוא לגליל כמו הבולדוזרים של אריק שרון: לנעוץ נקודות חדשות על המפה ולקבוע עובדות. 

המחיר התודעתי ודימוי המגזריות

כשאני מדבר עם חקלאים ותיקים מהגליל, אני שומע את השבר. רק השבוע שוחחתי עם דוד, חקלאי שורשי מאחד המושבים כאן. "סמוטריץ' עושה רק למען יהודה ושומרון," הוא אמר לי בכאב, "כלום, לא מעניין אותו שום מקום אחר בארץ." כשהזכרתי לו שפעם כולם הצביעו במושבים האלה לציונות הדתית, הוא ענה לי בפשטות מרירה: "היום אין, לא רוצים... הציונות הדתית רחוקה מהעם." זה הדימוי שנוצר – שאתם דואגים למגזר מסוים, באזור מסוים.

אני, בניגוד אליו, לא חושב ככה. אני ממשיך ומצביע לכם, כי אני מאמין שאת ההתיישבות המאתגרת ביותר אפשר לעשות רק עם כוח של אמונה, ותודעת תורה. ההצלחה שלכם ביו"ש היא ההצלחה שלי, אבל מה שאתם קצת שוכחים זה שכישלון של הגליל הוא הכישלון של יהודה ושומרון. אין לכם את הפריבילגיה להוריד מכאן את הרגל מהגז.

יש שינוי לטובה אבל חייבים מהפכה

כדי להיות מדויקים ובעיקר כדי לא ליצור מצג שווא, חובה להניח כאן כוכבית של צדק: בשיחות עם גורמי מקצוע המעורים בנעשה מאחורי הקלעים, ברור שהתמונה אינה שחורה משחור ושיש שינוי לטובה. חלילה אי אפשר לומר שממשלות קודמות – ודאי לא "ממשלת השינוי" – עשו זאת טוב יותר. להפך. הממשלה הנוכחית כן מייצרת אוזן קשבת לשיקולים הגיאו-אסטרטגיים בצפון. 

כך למשל ראש הממשלה עשה מעשה תקדימי, והגיע לראשונה לישיבת מועצת מקרקעי ישראל, דפק על השולחן ודרש (ואף השיג) הגדלה דרמטית של ההנחות בקרקע לחיילי מילואים. השרה אורית סטרוק מקדישה זמן ומאמצים ניכרים, ובולמת בגופה תוכניות מסוכנות להרחבת כפרים ערביים - כמו למשל עצירת "שינוי 30" (לתמ״מ 9/2) שקודם ללא מפריע בממשלה הקודמת. וגם השר סמוטריץ', כפי שמעידים אותם גורמים, מגבה, מאשר ודן לכף זכות כל החלטה להנחות בקרקע שמגיעה לפתחו, במקום לטרפד אותה כפי ששרי אוצר אחרים היו יכולים לעשות בקלות.

אבל עם כל ההערכה לשינוי המגמה, לבלימת האסונות ולהישגים הנקודתיים, לנו, תושבי הגליל והארץ כולה, אין את הפריבילגיה להסתפק בזה. אי אפשר לדרוש מאיתנו להסתפק בכך שהממשלה "עוצרת נסיגה" או פועלת מתוך כוונות טובות במגבלות פקידותיות. אנחנו דורשים מהפכה. אנחנו דורשים "פול גז". אנחנו דורשים שיפנו אלינו את אותה עוצמה, אותה נחישות פוליטית ואותה רוח הסתערות על הבירוקרטיה שאתם יודעים להפעיל כל כך טוב, ובצדק, ביהודה ושומרון.

זה לא רק ההנהגה - זה אנחנו

אבל הטקסט הזה הוא לא רק לשרים. הם בסוף רק שיקוף שלנו. וכאן, אנחנו כאנשי הגליל חייבים להסתכל במראה ולהגיד את האמת הקשה: במשך עשרות שנים, מי שהחזיק את הגליל היו משפחות של חקלאים שורשיים. ה"מנטליות המקומית" שלהם היא נכס עצום – היא זו שהשאירה אותם על האדמה. אבל למנטליות הזאת יש מחיר: הרצון לשמור על "שקט תעשייתי" והימנעות מעימות לאומי מול הערבים, אפשרו את המשך הכרסום. הגליל חייב תוספת דרמטית לתמהיל האוכלוסייה. הוא זקוק לאנרגיות של הציבור הדתי-לאומי, למי שבא עם דחף אידאולוגי שלא מתבייש להפר את השקט התעשייתי. אנחנו צריכים כאן נערי גבעות לצד משפחות ממוסדות שיבואו עם רעל בעיניים. החיבור הזה עלול לעורר התנגדות, אבל רק הוא יחולל את המהפכה האמיתית.

בהקשר הזה - בואו נניח לרגע לפוליטיקאים, ואתם אנשי הציונות הדתית. אל תניחו ליו"ש ולא לעזה שעוד תיבנה, אבל בואו גם לכאן לגליל. גם ביחידים. תרכשו בתים. תבנו גרעינים. צעירים וותיקים. 

להגיד בלי לגמגם: תעדוף ליהודים

ביו"ש הסיפור קל יותר - יש אוייב ברור וצריך להרבות כמה שיותר יהודים ולמעט את הערבים. כאן בגליל יש תעתוע מאתגר יותר מוסרית - ואת המשפט הבא צריך לפני הכל להשמיע לאוזנינו שוב ושוב כדי שגם האוזניים הלאומיות יתרגלו אליו: מדינה יהודית אמורה לעודד באופן מובהק וגלוי התיישבות יהודית, ובמקביל לבלום התפשטות של יישובים שמרבית האוכלוסייה בהם מזהה את עצמה עם האויבים שלנו. 

אין שיוויון מוסרי בין יהודי לערבי בגליל. במדינה ציונית חפצת חיים זה צריך להיות בהיר - פועלים לייהוד הגליל. 

כשמסתכלים על מה שקורה היום במנהל התכנון מבינים עד כמה המערכת מנותקת. ממש עכשיו שוכבות שם תוכניות ענק לשלש את כפר מנדא ולחבר רצף טריטוריאלי מוסלמי - בין דיר חנא - ערבה וסחנין. כבוד השרים - תיכנסו עכשיו למסמכים של מנהל התכנון שיושב תחת משרד הפנים ולפני הכל תמחקו את התוכניות המטורפות האלה. זה קווי יסוד לממשלה הבאה. 

בסוף, הכל מתנקז לשאלה מה מניע אותנו. ציונות של השלב הבא לא יכולה להישאר רק ברמת ההישרדות. היא דורשת מאיתנו לחבר את הראייה הריאלית לאמונה פשוטה שרצון ה' יתברך הוא שהגליל הזה יפרח וייושב ביהודים. כדי לתרגם את זה לביצוע יש פעולות פקידותיות מאוד מסויימות שפשוט צריך לבצע. כן, עם כל המורכבות, בסוף זה פשוט. אנחנו לא חייבים לחכות שוב לאסונות כדי להתעורר. אפשר עוד לעשות את זה מאהבה ומתוך אחריות לאומית.  

הגליל לא יכול לחכות. אל תשאירו אותנו לבד. אין מרכז בלי יו"ש - את זה אנחנו למדנו בדרך הקשה. אבל אין יו"ש ואין עזה ואין לבנון - בלי הגליל.