בפרק השבוע של "מדברים בהר", הפודקאסט של הקול היהודי בהנחיית מנחם בן שחר ואלחנן גרונר, עסקו המגישים בתרבות הנהיגה בתחבורה הציבורית, בבהלה לפרסם ידיעות על אסונות לפני שהמשפחות יודעות, ובבארות שחפר יצחק בפרשת תולדות.
הפרק נפתח בסרטון שצילם נוסע באוטובוס ושלח לגרונר. לדברי המגישים, הנוסע לא ניגש לנהג אלא הסתפק בצילום, "וגם זה אומץ בלתי רגיל". "אנחנו מנומסים. אנחנו משותקים", נאמר בפרק. לקראת חנוכה הזכירו המגישים כי גלות יוון התרחשה בארץ ישראל, והשוו: "אנחנו בארץ, אבל מישהו נוסע באוטובוס והוא פוחד. המקסימום זה לצלם ולשלוח".
לדבריהם, 60 עד 80 אחוז מנהגי האוטובוסים, בהתאם לחברה, הם ערבים, ורבים מהם מגיעים "כחמולות". כדוגמה הביאו את המקרה שחשף האתר על נהג שהסית לטרור ולא פוטר: "החברה אומרת, אני אקבל את הפרסום, אבל לא אפטר אותו. למה? כי מאיימים כל הנהגים בשביתה". עוד טענו כי לפי נתוני הלמ"ס, שיעור המעורבות של ערבים בתאונות דרכים קטלניות ובעבירות תנועה גבוה פי שניים עד ארבעה משיעורם באוכלוסייה, וכי התלונות מגיעות כיום גם מתל אביב ו"גם מאנשי שמאל".
בהמשך התייחסו להשבעת הכנסת ולכניסת המפלגות הערביות אליה. "זה התפקיד של כל יהודי ושל המאזינים: להפסיק לפחד", אמרו, והוסיפו כי העבודה כעת היא "להעז לחשוב, להעז לדבר".
החלק השני הוקדש למדרש שלפיו השטן הוא שבישר לשרה על העקידה. לפי ההסבר שהביאו, הניסיון היה של אברהם ולא של שרה, ולכן אברהם לא שיתף אותה. "השטן הביא לה ניסיון שלא שייך אליה", נאמר בפרק. "אם אני רואה משהו שהוא מדי קשה ומערבב אותי, לבדוק טוב אם זה באמת שלי".
מכאן עברו המגישים לשני ילדים מיצהר שנפטרו לאחרונה, אחד בתאונת אופניים ואחד ממחלה, ולדיווחים שהופצו מיד. "המשפחה עוד לא יודעת, בשטח עוד מטפלים, וכבר יוצאות הודעות", אמרו, ותיארו כיצד יישוב שלם נכנס לחרדה. לדבריהם, בפיגוע יש לציבור צורך לדעת, אבל במקרה רפואי או בתאונה "מה אתה רץ לפרסם?". עוד ציינו כי חלק ניכר מהדיווחים הראשוניים בקבוצות מתבררים כשגויים כעבור דקות, וכדוגמה הביאו אירוע מלפני כמה ימים במעלה אדומים שבו דווח על פיגוע, ובפועל שוטרים ירו באוויר לעבר רכב גנוב שניסה לפרוץ מחסום.
"גם אני, בתור אחד שמתעסק בתקשורת, צריך כל הזמן להזכיר את זה לעצמי: יש אחריות למה שאתה כותב", אמר אחד המגישים. ההמלצה למאזינים: לצאת מקבוצות דיווח שאינן נחוצות, ולעיתים "לכבות את הפלאפון".
בחלק האחרון עסקו המגישים בשלוש הבארות שחפר יצחק בפרשת תולדות. לפי הפירוש שהביאו, הבאר הראשונה, "עשק", מסמלת את הניסיון לפתור את הסכסוך בעסקים ובשלום כלכלי, והשנייה, "שטנה", את ההבנה שיש איבה בין העמים ושצריך כוח. רק בבאר השלישית, "רחובות", באה ההרחבה בארץ, ולדבריהם היא תלויה ב"רמה של אלוקות". לדבריהם, ההתיישבות אינה עניין לאומי גרידא: "אנחנו באים בשם השם, וצריך לזכור את זה כל הזמן. זה לא עושה לנו הנחה".
עוד הביאו את דברי החפץ חיים, שלפיו יעקב אחז בעקב עשו משום שעשו ניסה לרמוס אותו כבר ברחם. לדבריהם, שנאת עשו ליעקב אינה חדשה, ומכאן גם הפרופורציה הנדרשת מול הכותרות והספינים הפוליטיים.
הפרק נחתם באיחול לחודש כסלו טוב ולקראת חנוכה.