שבעה אורות ● לקראת שבת לפרשת צו

שבעה אורות
בספר הזהר הקדוש לפרשת צו נאמר (בתרגום): "רבי חזקיה היה יושב לפני רבי אלעזר. אמר לו, כמה אורות נבראו לפני שנברא העולם? אמר לו שבעה, ואלו הם: אור תורה, אור גיהנֹם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש, אור תשובה, אורו של משיח".

לברוא עולם חדש

הרבי מליובאוויטש[1] עסק בדברי הזהר הללו, בהמשך לביאורי אביו ר' לוי יצחק, ושאל מהי החשיבות לדעת אלו אורות נבראו לפני שנברא העולם, "למאי נפקא-מינה לעבודת האדם ופעולתו בעולם"? והתשובה: "מכיון שעבודתו של יהודי בלימוד התורה פועלת את קיום העולם... עבודתו של יהודי צריכה להיות מעין ודוגמת פעולתו של הקב"ה בבריאת העולם". כלומר, תפקידנו הוא "לברוא את העולם" מחדש, ולשם כך עלינו להקדים ולעסוק בשבעה האורות הללו, במיוחד בהקשר של הגאולה שהיא תכלית בריאת העולם ושלמותו.
נבאר בקצרה את עניינם של שבעה האורות הללו כשבעה תחומי-עניין שעלינו לעסוק בהם כיום בהקשר למגמה שלנו "לברוא עולם חדש" בארצנו הקדושה – מציאות חדשה, חברה חדשה, מלכות ישראל. תחילה עלינו לברוא שבעה אורות ואחר-כך לקחת אותם, להחדיר אותם לתוך המציאות, וכך להביא לתיקון המיוחל, "עד מהרה ירוץ דברו".

תורת חסד ותחוקה תורתית

האור הראשון "אור תורה", הוא אור של חסד, כמו בהופעה הראשונה של המלה אור בבריאת העולם ביום הראשון של ששת-ימי-בראשית. התורה היא "תורת חסד", וכשאנו עוסקים בתורה הדבר צריך להיות מתוך תודעה של השפעה לאחרים, להאיר עם התורה את הדרך לכל עם ישראל, "תורה אור". כשמדברים על תורת חסד, יש תפקיד מיוחד לתורת החסידות שכשמה כן היא, מגלה את המאור שבתורה הבאה להיטיב עם כולם.
האור השני הוא "אור גיהנֹם", השייך למדת הגבורה וליום השני של ששת-ימי-בראשית (שבו נברא הגיהנם). במבט ראשון קשה להבין, מהו האור שיש בגיהנם (כאשר ברור מההקשר שלא מדובר באוּר-אש, אלא באוֹר מאיר)? ההסבר הוא שלא מדובר רק בבניית מערכת אכיפה וענישה הכרחית, אלא במערכת חוקים על פי התורה. עלינו להכין מערכת שלמה ומקיפה של חוקי-התורה וההלכה בכל שטחי החיים, בצורה המאפשרת ניהול מדינה שלמה על פי תורה, כאשר האתגר הוא שהתורה לא תראה כמשהו מאיים (מהגיהנם) אלא מחוברת עם צד החסד של התורה – בחיבור הנגלה והנסתר – וכך גם צד הגבורה שלה יאיר.

ארץ ישראל כגן-עדן

האור השלישי הוא אור גן-עדן, כנגד ספירת התפארת והיום השלישי מששת-ימי-בראשית (שבו התגלתה היבשה ונבראו הצמחים). איך מייצרים היום גן-עדן? ארץ ישראל כולה היא בחינת גן עדן, "מתנה טובה" שה' נותן לעמו ישראל. ישוב ארץ ישראל, הקמת ישובים והפרחת השממה – היא פעולה המגלה את אור גן-העדן בעולם הזה.
החיבור בין עם ישראל לארץ ישראל, בעליה לארץ והתיישבות בה, נמשל לזיווג בין חתן וכלה, כאשר "תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" – הארץ 'מרוצפת' בהרבה-הרבה יהודים לארכה ולרחבה (כל נקודת-ישוב היא "בת ירושלים"), והכל על-פי אור התורה (אור החסד המלווה את כל האורות הבאים אחריו).

כסא הכבוד – מיהו יהודי

האור הרביעי הוא אור כסא-הכבוד, כנגד ספירת הנצח. כסא-הכבוד הוא מקור נשמות ישראל שכולן "חצובות מתחת כסא הכבוד", ודמות-דיוקנו של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד, כאשר ההמשכיות של שלשלת היוחסין מיעקב-ישראל אבינו ועד כל יהודי כיום הזה מתבטאת בנצחיותו של העם היהודי, "נצח ישראל לא ישקר".
גילוי האור של כסא הכבוד הוא בירור ציבורי יסודי בשאלת מיהו-יהודי וטיפוח הזהות היהודית. כך למשל, יתכן שהגיע הזמן לאסוף ולסדר "ספרי יוחסין", רשימות יחס של כל מיליוני בני ישראל, כאשר לכל אחד מקומו המיוחד במארג של העם היהודי, כולל גרי-הצדק שיש להם מקום מכובד (כמו דוד המלך שבא מצאצאי גרים), לאחר הבירור מהו גיור אמיתי כהלכה.

אור בית המקדש – אירועים ציבוריים

האור החמישי הוא אור בית המקדש, כנגד ספירת ההוד, כדברי חז"ל "וההוד, זה בית המקדש". איך מאירים כיום את האור של בית המקדש? בית המקדש הוא "מקום מפגש" של כל עם ישראל הבאים לעבוד את ה', כמו בעליה לרגל ובהקרבת קרבן-הפסח. לכן המשכן נקרא מתחילתו "אהל מועד" – מקום שבו נועדים ומתוועדים כולם יחד. במקדש יש 'אווירה' מתאימה להתאספות כזו, מוזיקה טובה (שירת הלוויים) וגם אכילה ושתיה (כאשר הכל נשמר בטהרה).
גילוי האור של בית המקדש כיום הוא באירועים-ציבוריים שבהם נאספים יהודים רבים סביב ציר מרכזי של תורה וקדושה. אם אנו מצליחים לייצר אירועים מוצלחים ושמחים כאלה, זוהי הארת אורו של בית המקדש (ודוגמא מעשית לדבר, ב"סיבובי השערים" שבהם נאספים אלפי יהודים מידי ראש-חודש לתפילה ושמחה מול שערי הר-הבית). כאן יש אתגר מיוחד שהמקדש לא ייתפס כמשהו מרתיע, אלא כדבר שיש בו המון אור ושמחה.

אור תשובה ואורו של משיח

שני האורות האחרונים הכתובים בזהר הם אור תשובה ואורו של משיח. למרות שאור תשובה כתוב ראשון, הרי לפי סדר הספירות הוא האור השביעי, כנגד המלכות. לענייננו, חשוב להדגיש שלא מדובר רק על תשובה של הרבה יחידים, אלא על תשובה ברמת הציבור, כאשר הרבה יהודים מתאחדים ומתאגדים לפעול יחד ברשות-הרבים הציבורית על פי תורה, לא רק שמירת שבת וכשרות וטהרת-המשפחה, איש איש בביתו, אלא רצון עז לתיקון כל עולם המעשה שיפעל על פי התורה, מרמת הקהילה והחברה ועד רמת המדינה כולה.
הביטוי "אורו של משיח" – ולא "אור משיח" כמו שנאמר באורות הקודמים – מלמד שאצל המשיח האור הוא משהו 'עצמי'. לא רק שיש למשיח אור אלא שכל עניינו של המשיח הוא להאיר. אורו של משיח הוא כנגד ספירת היסוד, הספירה המחברת את כל האורות שמעליה (מחסד ועד הוד), כונסת אותם בסדר נכון ומפגישה אותם עם הארץ (המלכות), חיבור שמים וארץ, "כי כל בשמים ובארץ". כך המלך המשיח הוא זה שמצליח לקחת את כל האורות הקודמים – אור תורה, אור גיהנֹם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש – ולחבר אותם אל הארץ, אל המציאות הממשית של הציבור המתעורר מלמטה באור תשובה. היכולת של המשיח לעשות זאת נעוצה בכך שהשרש שלו הוא למעלה מכולם, כמו שנאמר עליו "ירום ונשא וגבה מאד".
מתוך השיעור בכינוס תנועת דרך חיים, ה' ניסן תשע"ב