בסוף השבוע יפנה ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן לעצרת הכללית של האו"ם, בבקשה להכיר בהכרזה על מדינה פלסטינית. בתקשורת הישראלית ובשמאל מפמפמים כבר חודשים ארוכים על 'הצונאמי הפוליטי' שישראל תתמודד עימו. כמו במציאות, בה הצונאמי היא תופעה שהתרחשה לא אחת במהלך ההיסטוריה האנושית, כך גם פנייה לאו"ם והכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית אינה הפתעה לא מוכרת לישראל. הערבים פעלו באותו אופן כבר בסוף שנות השמונים, באותו מעמד קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 43/177 המכירה ב"בהכרזה על מדינה פלסטינית" של יאסר ערפאת באלג'יר. בהחלטה תמכו 104 מדינות, והתנגדו 2 (ישראל וארצות הברית). 36 מדינות נוספות נמנעו. מהלך דומה התרחש גם בסוף שנות התשעים.
ד"ר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ולשעבר שגריר ישראל באו"ם מסביר בריאיון לקול היהודי כי משמעות הפניה כלל איננה משפטית טהורה, אלא בעיקר תודעתית. לדבריו, הרשות הפלסטינית לא לקחה בחשבון את כל ההשלכות למהלך ההכרזה. "מדובר בבומרנג משפטי נגד הרשות ואבו מאזן".
אם יש להם החלטה ישנה ביד למה הם באים שוב לאו"ם?
"כפי שאמרת, יש בעייתיות מובנית בפנייה של הפלסטינים לעצרת הכללית של האו"ם, ובהצהרות על הכרזה חד צדדית של מדינה. גם לאחר קבלת החלטה בעצרת הכללית של האו"ם בנובמבר 88' (כסלו התשמ"ט) להכיר בהכרזה של עראפת על מדינה פלסטינית, הם המשיכו לאיים בהכרזה על מדינה פלסטינית", אומר גולד.
מה הייתה המשמעות המעשית בזמנו?
"העובדה שגם כעשור לאחר מכן, בזמן היותי השגריר הישראלי באו"ם, עראפת המשיך לאיים כי יכריז באופן חד צדדי על מדינה פלסטינית, מעלה שאלה פשוטה, האם הם סבורים כי ההחלטה ההיא היתה מלאה, או שהיו חסרים בה מרכיבים מהותיים. השאלה הזו, נשאלת גם כיום על ידי משפטנים בינלאומיים שתוקפים את המהלך שמוביל אבו מאזן", אומר גולד.
מה המשמעות המעשית הנוכחית?
"ניתן להעריך כי אבו מאזן איננו חותר לסיום הסכסוך, אלא להרחיב אותו למישורים חדשים, למשל לתחום המשפט הבינלאומי, כפי שהצהיר בעצמו במאמר שכתב ב"ניו יורק טיימס" לפני מספר חודשים", טוען גולד.
לדבריו, גם בכירים אחרים ברשות מדגישים כי קיימת מטרה נוספת של הפנייה לאו"ם, שנועדה להגדיר מחדש את הסכסוך על בסיס 'הנרטיב הפלסטיני'. זאת על ידי ניסיון לשנות את החשיבה שיהודה ושומרון ומזרח ירושלים הם שטחים במחלוקת, ולקדם את הרעיון שמדובר בשטחים פלסטינים כבושים. "המשחק בשלב זה הוא תודעתי, ולא משפטי גרידא".
האם "בינאום הסכסוך מבחינה משפטית", אמור להגביר את הלחץ באמצעות תביעות משפטיות בבתי משפט ברחבי העולם?
גולד מזכיר כי רק בשבוע שעבר הצטרפה אנגליה לבלגיה וספרד, ואישרה חקיקה שתטרפד את האפשרות לתבוע קציני צה"ל בבתי המשפט של הממלכה. "ההחלטה הבריטית מהווה מהלומה של ממש לרשות הפלסטינית. יותר מכך, אם אבו מאזן בהכריזו על מדינה, נוטל אחריות לרצועת עזה כחלק מהיוזמה באו"ם, הוא יהפוך לגורם האחראי משפטית להמשך הירי של חמאס על אזרחים ישראליים – והדבר מהווה פשע מלחמה", מטעים גולד. "מדובר בבומרנג משפטי".
כיצד על ישראל להתמודד מדינית עם העניין?
"קודם כל, על ישראל להבהיר את הזכויות שלה, ולשכנע בצדקת דרכנו, כפי שפעם עשו אבא אבן או חיים הרצוג. המהלך הפלסטיני מחייב את ממשלת ישראל לחדד כלפי חוץ את עמדותיה המדיניות, ולא להשאיר אותן מעורפלות כפי שרוב הממשלות עשו עד כה. במערכה שבה לצד אחד יש יעדים מוגדרים ואילו לצד השני יש יעדים מופשטים יותר, הצד בעל העמדה הברורה הוא המנצח".
"בנוסף", הוא אומר, "ניתן לנצל זירות נוספות מחוץ לאו"ם, בהן יש אהדה רבה לדרישות של ישראל, כמו בקונגרס האמריקאי. יש להדגיש כי המהלך הפלסטיני הוא הפרה יסודית של הסכמי אוסלו, ואין להתנגד ליוזמת הקונגרס לקצץ את הסיוע לפלשתינים".
