"הדלקת נר חנוכה ביער" ● סיפורו של פרטיזן

[caption id="attachment_21109" align="alignleft" width="297" caption="טקס הדלקת נרות חנוכה במחנה וסטרבורק בהולנד ב-תש"ד (יד ושם)"]
חנוכה, מתאספים כולנו "נר איש וביתו" ובחדוה משותפת מדליקים הנרות, שרים, רוקדים, אוכלים לביבות ושאר מטעמים...
אך היו גם כאלה שזכו להאיר בזמנים חשוכים. אחד מהם היה סבי, חיים מנחם בסוק, אשר הצטרף לחבורת פרטיזנים במהלך המלמה.
וכך סבי מספר: (פורסם בבמקור בביטאון מחניים של הרבנות הצבאית הראשית)
"הדלקת נר חנוכה ביער"
פיסת נייר צהובה ועליה אותיות מרובעות נמצאה אצלי ונחקרתי פעם ע"י החבר הפוליטרוק אודות תוכנה.
פיסת נייר זאת היא לוח ישראל, עליו שמרתי מכל משמר בכל כוחותיי, לאורך כל נדודי, לוח זה מדריכני בחישובי שבתות ומועדי ישראל.
בדקתי ומצאתי - ימי החנוכה מתקרבים. חנוכה... נרות... שמחה... אורה...נרות חנוכה הקטנים- המפיצים אור ונוגה של ביתיות, חמימות ותקוה. היכן אדליקכם? כיצד אברך עליכם בין ערלי הלב והרגש - בין"חברי" הלוחמים-הגויים? מה אומר ומה יאמרו? האם יבינו? אולי שמא בכל זאת אצליח ללכת למחנה יהודי?...
הערב חנוכה - נר חנוכה יודלק ולו בנר שכבר השתמשו בו. זיכרונות מימים עברו - נרות חנוכה בחלונות הבתים - אמצעי לפרסום ניסי ה' לעמו.
אף אנו אנשי היערות מרגישים צורך להפגין באורח מיוחד את קשרנו עם פרסומי ניסי ה'. מחוץ לבונקר הוכנס גזע עץ רטוב - זה עתה חטבוהו, מעמידים את הגזע לנוכח הדלת ועל הגזע הותקן הנר-נר החנוכה.
אני ניצב אל מול הנר והדלת, מסביב בחצי הגורן סוגרים יתר הנוכחים. הוטל עלי לברך על הנרות, ואני מתכונן בדחילו ורחימו.
עיני כולם צמודות לנקודה אחת צהובה אפורה,לנר. דממה.
המית לבבות-אין פוצה פה.אני נאלם. מיתרי הקול אינם נשמעים לי מחנק. מי יודע כמה זמן היינו עומדים כך לולא פצחתי פי והתחלתי לברך בשם ומלכות...אשר קדשנו במצוותיו... וצוונו להדליק נר של חנוכה... בתחילה קול ענות חלושה ואחר כך פורץ בעוז:"...מעוז צור ישועתי...".
הקולות הולכים וגוברים, הידיים נעות לעבר העניים, מנגבים את הדמעות הזולגות..."ראש ימין נישאת ואויב שמו מחית... חשוף זרוע קדשיך וקרב קץ הישועה... נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה...". כל מילה מושרת תוך הדגשה והטעמה כאילו בשבילנו נוצר הפזמון...