[caption id="attachment_565" align="alignleft" width="300" caption="חג הסוכות בבית המקדש (מכון המקדש)"]
א.הפרק הכי קצר – סודו של פרק קיז בתהילים
"הללו את ה' כל גויים! שבחוהו כל האומים! כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה"
יפה מאד. אבל מה בדיוק הכוונה כאן? מי הם אותם גויים שאליהם הפניה להלל את ה', ולמה שהגויים יהללו את ה', אם עלינו – על ישראל- גבר חסדו? מה זה אכפת להם?
מפתח לפתרון נמצא לנו בדברי רש"י בפרק הבא בפס' יא. "כל גויים סבבוני בשם ה' כי אמילם" :'מדבר במלחמת גוג ומגוג שכל הגויים יהיו שם. כמו שנאמר (זכריה יד' ב') "ואספתי את כל הגויים על ירושלים למלחמה".
אם כן, הגויים שעליהם להלל את ה' הם אלו שיצאו למלחמה עם ישראל על ירושלים. ולמה? כי למרות שבתחילה גבר כוחם ככתוב בנבואת זכריה "ונלכדה העיר...ויצא חצי העם בגולה..." ,בסופו של דבר הם יראו את ידו החזקה של ה' שממצב כמעט אבוד לחלוטין יצא לפתע "ונלחם בגויים ההם כיום הלחמו ביום קרב". "וזאת תהיה המגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים: המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תימק בפיהם. והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה בהם..."
אחרי שיראו 'חסד ה' ' גדול כזה – קשה שלא להתפעל ולהלל את ה' הגיבור הזה!
אמנם זה רק השלב הראשון. בשלב השני, ההודיה שלהם לה' תהיה קבועה ולא רק על הניצחון המופלא שראו בעיניהם. כמו שכתוב שם בהמשך "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צב-אות ולחוג את חג הסוכות" ולמה יבואו בחג הסוכות? נראה מהפסוק שלאחריו שהם פשוט באים להתפלל לה' על הגשם, כיוון ש'בחג (=סוכות) נידונים על המים" (משנה ר"ה פ"א מ"ד) "והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צב-אות – ולא עליהם יהיה הגשם". נראה, שאחרי המפלה הגדולה שחוו במלחמתם על ירושלים, שממנו ראו שאין אל-הי אמת כי אם בישראל, הם באים אליו בכל שנה להשתחוות ולבקש על כל צרכיהם הבסיסיים ביותר – המים. הם מבינים שכל צרכם מיד ה'.
אם כך, המילה 'עלינו' שבקריאה לגוים להלל את ה' כי גבר עלינו חסדו, מתפרשת בשלב זה כעל כל באי עולם – יהודים ושאר האומות כאחד מתוך הכרה בחסד ה' המפרנס את כל בריותיו. (וכן פירש ראב"ע בתהילים שם בשם ר' משה)
למה ברגע האחרון?
למה ה' מחכה עד לרגע האחרון כדי להושיע את ישראל? הרי בינתיים כבר קורים אסונות יהודים רבים מתים ברחובות ירושלים ועוד זוועות כמתואר בנבואת זכריה?
הרב מאיר כהנא הי"ד כתב ספר בשם 'על האמונה ועל הגאולה'. בספר הזה, מופיע פעמים רבות יסוד מרכזי בהבנת דברי הנביאים על גאולת ישראל. היסוד הוא ע"פ דברי חז"ל בגמרא שישנן שתי דרכים לגאולה: אחת- בעיתה ואחת עוד לפני זמנה- 'אחישנה'. והדבר תלוי בזכותם של ישראל – איזו גאולה יקבלו. ומבאר הרב כהנא, שהגאולה היא קודם כל למען שם ה' ולכן היא תהיה בכל מקרה – ללא תלות במעשיהם של ישראל. אך אם יזכו ישראל – תהיה זו גאולה בגאון ובפאר רב גם להם. ואם לא- תבוא הגאולה על כרחם, בדרכים 'לא נעימות' – אך שמו של ה' יתגדל בכל מקרה.
על כן, עלינו לדעת שכל הנבואות הקשות שנאמרו על גאולת ישראל, אינן חייבות להתממש כלל! הרמב"ם, (הלכות יסודי התורה) קבע את הכלל שנבואה לרעה יכולה להתבטל. ורק נבואה לטובה איננה חוזרת! הנבואה על גאולת ישראל ודאי וודאי שתתקיים – כי שם ה' נקרא עליהם. אך הדרכים אליה – תלויות ועומדות ומחכות לבחירתנו! אז בשנה הזו, הבה ונתקדם במרץ להבאת הגאולה השלימה בדרך של גאווה יהודית והתרוממות רוח. חג שמח לכל בית ישראל!
