כשאנו זוכים לכהנים שהם בבחינת נשיאים אזי מגיעה לנו דרכם "ברכה עד בלי די", כאשר הכהנים-הצדיקים מתברכים בעצמם, ומתמלאים חֵן וקדושה של מלאכי-צבאות, ודרכם מקבלים כל ישראל את אותו האור • לזכרו של אייל חיים הכהן נוקד ז"ל.
לאחר פסוקי ברכת כהנים נאמר "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אברכֵם", ופירש רש"י: "ואני אברכם - לישראל ואסכים עם הכהנים. דבר אחר, ואני אברכם לכהנים"[1]. שני פירושים אלו הם שתי דעות חלוקות בגמרא: "רבי ישמעאל אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו. כשהוא אומר 'ואני אברכם' הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים. רבי עקיבא אומר, למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי גבורה לא למדנו. כשהוא אומר 'ואני אברכם' הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם" (חולין מט, א).
רש"י הביא בתחילה את דעת ר' עקיבא, "ואני אברכם לישראל", ומכאן שלדעתו הפירוש הזה הוא יותר "פשוטו של מקרא" מדעת ר' ישמעאל. אולם בספר הזהר הקדוש יש דגש על הפירוש "ואני אברכם לכהנים", בשם ר' יהודה, ומשמע שהפירוש הזה יותר מכוון לפנימיות התורה. ורמז נאה לפירוש זה: "ואני אברכם" עולה בגימטריא "אהרן ובניו", כמו הלשון בהתחלה "דבר אל אהרן ואל בניו" (אמנם ב"רעיא מהימנא" שבתוך הזהר משמע כדעת ר' עקיבא).
והנה הגמרא שואלת: לדעת ר' עקיבא, מניין לומדים שגם הכהנים מתברכים? ועונה, מהפסוק "ואברכה מברכיך" (שנאמר לאברהם אבינו), שכל המברך את ישראל מתברך גם הוא. ושוב שואלת הגמרא, אם כן מה מוסיף ר' ישמעאל בפירושו שה' מברך את הכהנים? ועונה, "דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל" – שמעמיד את ברכת הכהנים במקום הברכה של ישראל, שהם מתברכים יחד איתם. אם כן, כולם מסכימים שהכהנים מתברכים, אלא שלפי ר' ישמעאל יש חידוש מיוחד בברכתם, בנוסף לזה שכל המברך מתברך.
בדומה לזה מוסבר גם לצד השני, ביחס לברכה שה' מברך את ישראל – שלדעת ר' ישמעאל הדבר פשוט ואין צריך לאומרו, שהרי אם ה' מצוה את הכהנים לברך את ישראל ודאי שהוא עצמו "חותם על הברכה" ומברך את ישראל (וכן כתבו התוספות), ואילו ר' עקיבא סובר שיש כאן חידוש מיוחד, תוספת ברכה, ולפי זה יהיה פירוש הפסוק: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – בברכה האמורה לעיל, שבה אברך את ישראל, "וַאֲנִי אברכֵם" – ואני אוסיף לברך את ישראל עוד ועוד.
נחזור לדברי ר' ישמעאל בגמרא, שהם דברי ר' יהודה בספר הזהר, ונתבונן מהי התוספת המיוחדת שיש כאן בברכת ה' לכהנים, "ואני אברכם". ונראה שעיקר הברכה הזו לכהנים אינה רק עבורם, אלא כדי להוסיף עוד ברכה לישראל! שהרי כל עבודתם וכל עניינם של הכהנים, מזרעו של אהרן הכהן "אוהב שלום ורודף שלום", הוא להביא ברכה ושלום בקרב ישראל, כשלוחי ה' ושלוחי ישראל גם יחד. ודאי לא מסתבר שדווקא בברכת כהנים יהיה לכהן אינטרס אישי להביא ברכה לעצמו, כי כל עניין הברכה הוא "לברך את עמו ישראל באהבה" (כמו שמברכים הכהנים לפני ברכתם לישראל). כך מודגש במיוחד בספר הזהר, שמייד לאחר הפירוש של "ואני אברכם" נאמר שם: "כל כהן שהעם אינם אוהבים אותו, לא יפרוס כפיו!", ומובא מעשה בכהן אחד "שלא ברך בחביבותא" ונענש על כך בחומרה – ודברי הזהר הללו הובאו ונפסקו להלכה[2]. לכן נראה שהברכה המיוחדת של "ואני אברכם" משמעותה תוספת ברכה לכהנים כדי להביא תוספת ברכה לישראל. ברכה זו מגיעה ממקום גבוה ונעלה, הרבה מעל ל"כל המברך מתברך", וזוהי המשמעות הפנימית של ההבטחה לאברהם "ואברכה מברכיך"[3].
נסביר ביתר עומק ונאמר שיש שתי רמות של ברכה לישראל:
הברכה הראשונה היא ברכה ישירה מאת ה' לישראל, הנובעת מ"ושמו את שמי על בני ישראל". ברכה זו אינה תלויה במעשיהם של ישראל, כמו שמסביר הרבי מליובאוויטש שברכת כהנים יתירה על כל הברכות שנאמרו בפרשת בחוקותי ("ונתתי גשמיכם... ונתתי שלום... ונתתי משכני") בכך שהברכות שם מותנות במעשיהם של ישראל – "אם בחקותי תלכו" – ואילו ברכת כהנים היא ברכה ללא כל תנאי. הברכה אינה מותנית גם במעשיהם ומדרגתם של הכהנים המברכים, וגם ללא צורך בכוונות מיוחדות שלהם, כמו שנפסק להלכה שגם כהן בעל-עבירות עולה לדוכן ומברך (מלבד מקרים מיוחדים המפורטים בהלכה), וכמו שמסביר הרמב"ם "אף-על-פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות, או שהיו הבריות מרננים אחריו, או שלא היה משאו ומתנו בצדק – הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים... ואל תתמה ותאמר, ומה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' – הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו"[4].
אך בנוסף לזה, יש ברכה מיוחדת לישראל דרך הכהנים. בברכה זו יש לכהנים תפקיד לא רק בכך שהם "מקיימים את מצוותם" אלא בהיותם "ראשי ישראל", בבחינת "צדיק יסוד עולם" שהברכה עוברת דרכו לכל ישראל, והוא מהווה "צינור נקי" למעבר השפע. על ברכה זו נאמר (לדעת ר' ישמעאל ור' יהודה) "ואני אברכם", והיא גדלה והולכת ככל שהכהן המברך הולך בדרכו של אהרן הכהן, כל שהוא בעצמו מתוקן ומכוון כראוי בברכה. כך ניתן לפרש את דברי הגמרא שר' ישמעאל מוסיף בזה שהוא מעמיד את ברכת הכהנים במקום הברכה של ישראל, כלומר שהם מתברכים כדי להמשיך תוספת ברכה לישראל.
החילוק בין שתי מדרגות הברכה רמוז בהבדל בין "ושמו את שמי על בני ישראל" ל"ואני אברכם" – 'שמי' היא המדרגה שכל ישראל שייכים אליה, על כולנו ה' קורא את שמו (שֵם פירושו הגילוי החיצוני, כמו מלכות ה' על הנבראים, "מלך שמו נקרא עליהם"), אבל 'אני' היא מדרגה מעל 'שמי', הרומזת לעצמוּת ה', מעל כל השמות והכנויים. באמת גם דרגת 'אני' שייכת לכל יהודי באשר הוא, שהרי כולנו בנים לה', ולכולנו נשמה אלוקית שהיא "חלק אלוה ממעל ממש" – אבל רק אצל הצדיקים מופיעה דרגה זו בגילוי, עד שאפשר להביט בצדיק ולראות בו גילוי שכינה ממש (כדוגמת דברי חז"ל "'פני האדון ה'' – זהו רבי שמעון בר יוחאי"). והנה החיבור בין המלים אני-שמי יוצר את המלה נשיאים – רמז לנשיאי ישראל, המוזכרים מיד לאחר ברכת כהנים, בפרשת הנשיאים.
כשאנו זוכים לכהנים שהם בבחינת נשיאים – "שפתי כהן ישמרו דעת... כי מלאך ה' צבאות הוא" – אזי מגיעה לנו דרכם "ברכה עד בלי די", כאשר הכהנים-הצדיקים מתברכים בעצמם, ומתמלאים חֵן וקדושה של מלאכי-צבאות, ודרכם מקבלים כל ישראל את אותו האור, "יאר ה' פניו אליך ויחנך... וישם לך שלום".
מתוך שיעור ח' סיון תשע"ב -לחצו להורדת דף מעוצב: דף שבועי - נשא
מוקדש לזכרו של אייל חיים הכהן נוקד ז"ל, נבל"ע י' בסיון תשע"א שנזכה בקרוב לקיום היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם, אכי"ר.
ר' איל חיים נוקד הכהן זצ"ל נפטר במוצאי שבת קודש פרשת בהעלותך לאחר מחלה קשה. איל היה מעמודי התווך של חברון. הוא פעל רבות לחיזוק היישוב, בניה והתרחבות. במקביל היה חובש ופראמדיק מצטיין, והציל חיי אנשים רבים.
לאחר שחלה, הוקלט איל כשהוא שר את ברכת הכהנים, בלחן של הזמר ביני לנדאו. ביני לנדאו, כהן בעצמו, הלחין את ברכת הכהנים והחל פרוייקט במסגרתו אסף כמאה כהנים ששרו את השיר. לאחר פטירתו פרסמה משפחת נוקד סרטון בביצועו של איל זצ"ל עם תמונות מחייו והרי הוא לפניכם.
[1] וכמה רמזים: שתי הדעות ואני אברכם לכהנים ואני אברכם לישראל = 22 פעמים סג. ואני אברכם = 22 פעמים יה. כהנים ישראל = 666 = 36 במשולש וכו', וביחד עם ב' פעמים ואני אברכם = ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום, משולש נא, אהבה פעמים אמונה, שהוא עולה לברך את עמו ישראל באהבה ע"ה.
[2] מגן אברהם קכח סקי"ח, שו"ע אדה"ז שם סעיף יט.
[3] ולמרות שבגמרא הפסוק "ואברכה מברכיך" מובא בהסבר דעת ר' עקיבא, הרי בזהר הוא מובא בדעת ר' יהודה, שהיא כר' ישמעאל, ודוק.
[4] הלכות תפלה ונשיאת כפים פרק טו. ונראה שהרמב"ם מפרש כאן "ואני אברכם" כדברי ר' עקיבא, המופיעים דוקא ברעיא מהימנא (הוא משה רבינו). ידוע הפתגם "ממשה עד משה לא קם כמשה", ובכל זאת יש לומר שהממוצע המחבר אותם (האין הנעלם, כדעת הרמב"ם) הוא רבי עקיבא. והסימן: משה בן עמרם עקיבא בן יוסף משה בן מימון = 1681 = 41 ברבוע (שלמות) = השם של כב אותיות שיוצא מברכת כהנים! משה עקיבא משה = ארץ ארץ ארץ (שמעי דבר הוי'), כאשר כל ארץ = אמון אמון אמון = מהיטבאל מהיטבאל מהיטבאל, יחוד מה בן וכו'.
