להתחיל להאמין בעצמינו - בעזרת ה' • דעה

במהלך כל ההסטוריה של עם ישראל ועד היום – ידענו צרות, רדיפות, וסבל רב, כאשר מה שמשתנה אלו רק הפרצופים והשמות, הסיבות וה"תירוצים", התקופות והמקומות.

אחד השרים, ניסה להציג את המצב בו אני נמצאים, כאשר חרב החורבן מונפת מעל התיישבות יהודית בארצה, כאילו אנו עם אחד, רק שיש בו דעות שונות וממילא פעולות שונות, וכל מה שעושה הממשלה היא רק לטובת המדינה (כביכול).

אמירתו של השר היא הצגה מעוותת במקרה הטוב, וזריית חול שקרית בעיני הציבור, במקרה הגרוע.

על כל עיוות המוסר והדין, חוסר הצדק וההשפלה שיש במעשים אלה (כגון האיום לפנות את גבעת האולפנה) כיום – אנו מוחים בכל תוקף.

נדמה לי שראוי לדמות את מצבנו היום, למצב אחר בהיסטוריה שלנו – תקופת השעבוד במצרים.

כאשר נשלח משה רבנו ע"ה לשחרר את העם מעול השעבוד – פרעה מרע להם יותר, עד שאומר ה': "עתה תראה", "עתה", משהגיעו מים עד נפש מצד הרוע, "תראה את אשר אעשה לפרעה...", אני מאמין שכך אומר לנו ה' כעת.

יש משהו, במילים הללו, "עתה תראה", שמשרה כ"כ הרבה נחמה וביטחון באבינו שבשמים, א-ל מלך נאמן; בהמשך אומר ה': "אל תיראו, התיצבו, וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי את אשר ראיתם...היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (פרשת בשלח, שמות);

וכן "ואכבדה בפרעה ובכל חילו, ברכבו ובפרשיו (שם, שם)".

ניסיתי מעט לחשוב מדוע הם, רוה"מ והשרים, היועצים והשופטים, כ"כ מעיזים פנים נגדנו, ציבור המתיישבים, אנשי אמונה, עם עולם, נלחמים בנו כ"כ ומרשיעים כנגדנו כ"כ, ונדמה לי שקיבלתי מעין תשובה לכך:

במסכת גיטין מספרת הגמרא על אונקלוס, בן אחותו של טיטוס, שביקש להתגייר והעלה את דודו באוב ושאלו "מהו להידבק בהם (בעם ישראל). ענה לו: מצוותיהם מרובות ואי אפשר לעמוד בהן, לך והתגרה בהם בעוה"ז ותיעשה להם ראש, שנאמר: "והיו צריה לראש" – כל המיצר לישראל נעשה ראש. עכ"ל.

כאשר רואים אותנו, ציבור קדוש, אנשי אמונה, מלאי חיים ושמחת חיים, מלאי תוכן ומשמעות, מסירות ואמונה, וכאשר נעדרת היכולת להצטרף או "להתבלט" באופן חיובי – ממילא צומחת "התבלטות" שלילית, אולי כדי להזכיר לנו בצורה לא ראויה, מי כאן, אחרי הכל, "הבוס".

ואולי אפשר גם לפרש "צריה" – הצרים שבה, החלשים שבה, מתי הם יהיו לראש?

כאשר נייחס להם חשיבות יתר, כאשר נבקש את עזרתם ונקרא בשמם, מעל הבמות, או באמצעי התשקורת, ע"י זה אנו רק מעצימים אותם יותר מכפי מעמדם האמיתי.

אבל הם רק יגחכו בליבם וימשיכו להתנהג כנחשים בוגדניים, כי הקב"ה חפץ להראות לנו ש"עינינו להם תלויות", בטעות...

אנו צריכים להבין ולדעת: האהבה – אצלנו, הכח – שלנו, ההחלטות וההכרעות – שלנו! כשנאמין בעצמנו ביחד עם אמונתנו בו ית', אזי ה' יהיה איתנו לגמרי, ואיש לא יוכל להזיז את אצבעו הקטנה לרעה, ללא רשותו ית'.

נמצא שהכל בשבילנו, כל ה'ספין' הזה, בבחינת "ויסב אלוקים את העם", הוא בכדי להוציא מאיתנו איזה פרץ של אמונה צרופה, התחזקות וביטחון בה', באופן כזה, שאיש לא יוכל לנו ויותר מכך – שכל מי שיביט ויראה את כוחנו ואחדותנו – מיד ייכבש ליבו וישתוקק מיד להצטרף אלינו.

זו גם לדעתי הכוונה האמיתית של ר' נחמן באומרו "לכבוש את כל העולם בלי ירייה אחת", כחלק מפעולותיו של המשיח.

ואני מאמין, שתחת "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים" עוד יבואו "והיו מלכים אמניך ושרותיהם מניקותיך, אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו"

ואז, בעזה"ית, יתקיים גם הפסוק "ונהרו אליו (אל הר ה') כל הגויים".

גל מרגליות מתגורר בישוב יצהר